סטוץ? זה לא בריא

יש משהו מתחסד באופן שהחברה מתייחסת למחלות מין, כאילו הן פוגעות רק באנשים צעירים, כאלה שלא מחויבים לזוגיות טוטאלית וממושכת. ומה עם אנשים באמצע החיים, ולא רק הפנויים, אלא דווקא הנשואים? הם לכאורה מוגנים מפגיעה: הם הרי אמורים לקיים יחסים רק זה עם זה.

נו, באמת: לפי סטטיסטיקות שונות, ארבעים ואפילו חמישים אחוז מהזוגות הנשואים מקיימים יחסים מחוץ למסגרת הזוגית. ובהתחשב בעובדה ששכיחות מחלות המין נמצאת בעלייה, שלא לכל המחלות יש סימפטומים חיצוניים אבל הן עלולות להיות מסוכנות, ושמספיקה פעם אחת כדי הידבק ולהעביר את המפגע הלאה – הגיע הזמן לדבר עליהן עם כולם: צעירים, מבוגרים, פנויים ונשואים בצער או באושר.

ד"ר אדוארדו שכטר, מנהל המרכז לבריאות האישה של "מכבי שירותי בריאות" בתל אביב ויו"ר החברה לקולפוסקופיה ופתלוגיה של צוואר הרחם בישראל, אומר שהקורבן העיקרי למחלות מין הן הנשים, שכן יש מקרים שהגברים רק נושאים את הנגיף ומעבירים אותו לנשים, ואצלן הוא יכול להוביל לשינויים ממאירים.

"עד לא מזמן התייחסנו לאישה עם מחלת מין כאל אישה פרועה", מודה ד"ר שכטר, "מישהי לא אחראית שמחליפה גברים, כאילו רק אוכלוסייה קטנה חשופה למחלות. היום, היות שהזיהומים כל כך שכיחים באוכלוסייה, התפיסה היא שאין צורך החיי מין פרועים כדי להיחשף למחלות. מספיק מגע מיני אחד ויחיד, אפילו עם בעל, כדי להיפגע. פעם היינו מחפשים קבוצות סיכון כדי לטפל בהן. עכשיו הנטייה משתנה ומדברים על רפואה מונעת לכלל האוכלוסייה".

מניעה מוחלטת מחשיפה לנגיפים, לחיידקים ולטפילים שעוברים במגע מיני, טוען ד"ר שכטר, היא כמעט בלתי אפשרית. רק נזירות ונזירים מוגנים לחלוטין (וזה בתנאי שהם באמת מתנזרים מכל סוג של מין, אפילו ממגע ידיים באיברי מין, בוודאי ממין אוראלי, שלא לדבר על אנאלי).

ובכל זאת, יש כמה דרכים לצמצם מאוד את החשיפה למחלות מין: להשתמש בקונדום, להימנע מקיום יחסים בזמן שיש מחלה פעילה (למשל כשיש פצעים על איברי המין או הפרשות), לטפל בתסמינים של המחלות ולהתחסן (נגד מה שאפשר). בואו נראה איך עושים את זה:

הגנה: שימו קונדום

הוא לא נוח. הוא מקלקל את ההנאה לשני המינים. לכן רבים מתקשים להשתמש בקונדום באופן קבוע, בעיקר עם בן/בת זוג הקבועים. אבל הוא אמצעי הגנה יעיל מאוד ומגן מפני מחלות שיכולות לעבור ביחסי מין, כמו איידס והפטיטיס, כלמידיה וזיבה.

עם זאת, יש מחלות שהוא מגן מפניהן באופן חלקי בלבד. למשל, נגד HPV, שחלק מזניו גורמים ליבלות (קונדילומות), וחלק מזניו יכולים לגרום להתפתחות של נגעים טרום סרטניים וסרטניים בצוואר הרחם. במקרים אלה, יעילותו של הקונדום לא מלאה משום שהנגיפים לא נמצאים רק באזור שהוא מכסה, ועוברים במגע של עור בעור (כולל ידיים ופה).

"אין התנהגות מינית שיכולה להגן לחלוטין מ-HPV, משום שמדובר בנגיף נפוץ ביותר", אומר ד"ר שכטר ומספק את הנתון המדהים הבא: שמונים אחוז מהנשים בעולם המערבי נמצאות בסיכון להיחשף לנגיפים אלה במשך החיים, לרוב בלי שיהיו לכך סימנים.

גם במקרים של עגבת (סיפליס) יעילותי של הקונדום חלקית. העגבת (לא עברה מן העולם) גורמת לנגעים בעור. הם מתחילים באיברי המין אבל יכולים לפגוע גם בשאר האיברים ולהדביק במגע של עור בעור.

הימנעות כשהמחלה פעילה. ד"ר שכטר: "לחלק ממחלות המין יש ביטוי חיצוני. כשהרפס פעיל רואים שלפוחיות או כיבים על העור. גם סיפיליס יכול להתבטא בכיב, וזיבה יכולה להיות מלווה בהפרשות ובכאבי בטן. במקרים כאלה – כשרואים או מרגישים את המחלה – המניעה היא פשוטה: לא מקיימים יחסים על עוד המילה פעילה".

טיפול: תרופות אנטיביוטיות

מחלות מין מדבקות (בעיקר כשהן פעילות) וצריך לטפל בהן כדי שלא יגרמו סיבוכים וכדי לא להדביק אחרים (שידביקו אותנו חזרה וחוזר חלילה). יש מחלות שאפשר למגר בעזרת אנטיביוטיקה למשל, כלמידיה וסיפיליס וגם זיבה. הטיפול במחלות אלה לא רק מונע הידבקות עתידית אלא גם עוצר את התפשטות המחלה התוך הגוף ואת סיבוכיה.

אם החיידק שגורם לעגבת, למשל, לא מטופל, הוא עלול לפגוע גם במקומות אחרים בגוף (פעם היו מאשפזים את החולים בבתי חולים לחולי נפש, כי אצל רבים מהם התפשטו הנגעים ופגעו במוח, מה שגרר בעיות נפשיות והתנהגותיות קשות).

חיסון: גם בגיל 50

הלוואי שהיה אפשר להתחסן נגד כל מחלות המין, וליהנות בלי חשש לסבל (מחלות מין והטיפול בהן יכול להיות לא נעים) או לרגשות אשמה (להדביק אחרים ולסכן אותם). המצב, כידוע לא כזה, ונראה שיעבור עוד זמן רב עד שימציאו חיסון נגד איידס, הפטיטיס סי והרפס. ובכל זאת, אפשר לפחות להתגונן באמצעות החיסונים הקיימים: חיסון להפטיסיס מסוג בי (צהבת מסוכנת) וחיסון נגד HPV.

לגבי HPV – מדבור למעשה בשני חיסונים, חדשים יחסית, האחד נגד שנים שגורמים ליבלות אשר גורמות לסרטן צוואר הרחם, והשני נגד זנים שגורמים לסרטן בצוואר הרחם.

את החיסונים האלה מומלץ לקבל מוקדם ככל האפשר, אפילו לפני מועד התחלת קיום יחסי מין. ועם זאת, טוען ד"ר שכטר, החיסון מומלץ גם לנשים בשנות השלושים, הארבעים והחמישים לחייהם. למעשה, כל עוד פעילים מינית (ואפילו רק עם בן זוג אחד).

מסתבר שהנגיף יכול לשבת בגוף שנים רבות ואז להתפרץ. גם התפתחות נגעים טרום סרטניים היא אטית ביותר ולכן מתרחשת בדרך כלל אצל נשים אחרי גיל חמישים. לחיסון אין ערך טיפולי לאחר החשיפה אבל הוא מגן מפני הידבקות חדשה. מי שנדבקה בנגיף בעבר חשופה יותר להידבקות חוזרת ויכולה להגן על עצמה באמצעות החיסון. בעתיד מקווה ד"ר שכטר החיסון יוצע גם לגברים ויגן עליהם מפני עצמם (בעיקר בכל מה שנוגע ליחסים הומוסקסואלים) ועלינו מפניהם.

האבחון נעשה באמצעות בדיקת גינקולוג דרך קולוסקופיה (בדיקת צוואר הרחם). הטיפול ביבלות לא קל. מסירים אותן באמצעים כימיים או באמצעות לייזר, אך הן נוטות לחזור במשך תקופה – שמשמעותה הסרה חוזרת – ואז להיעלם. לעתים לאחר תקופה ממושכת, עשר שנים ויותר, יכול להופיע עוד התקף. חשוב לטפל בזמן ההיריון כי חשיפה לנגיף בזמן הלידה עלולה לגרום ליבלות במיתרי הקול של הילוד.

הזנים שגורמים ליבלות הם לא אלה שגורמים לסרטן צוואר הרחם, אך ההימנעות משתי הצרות זהה: חיסון ושימוש בקונדום (שכאמור נותן רק הגנה חלקית). אבחון נגעים טרום סרטניים נעשה באמצעות בדיקת פאפסמיר. הבדיקות לא תמיד מגלות את הנגעים, ולכן חשוב לחזור עליהן, בגדר: מה שבדיקה אחת פספסה אולי האחרת תמצא (למרבה המזל הנגעים מתפתחים לאט).

הטיפול כרוך בהתערבות ניתוחית להסרת הנגעים, וכשהם עדיין טרום סרטניים, הטיפול מבטיח שלא יתפתח סרטן!

מכלמידיה ועד הרפס - אלה המחלות הנפוצות אצלנו:

• הרפס: וירוס נפוץ ביותר, שכרוך בהתקפים של שלפוחיות על העור (ההתקפים הראשונים כואבים מאוד, כי הנגיף מתיישב על עצבים).
  

מניעה: קונדום (נותן הגנה חלקית) והתנזרות בזמן התקף. אבחון: נעשה בבדיקה רפואית ומעבדתית. טיפול: תרופתי – חשוב מאוד בזמן היריון, כי למנוע הידבקות העובר.

• זיבה: מועברת על ידי חיידק, ברוב המקרים אין סימנים הם לרוב כרוכים בהפרשות מוגלתיות, צריבה וכאבי בטן.
  

מניעה: קונדום. אבחון: באמצעות בדיקות מעבדה. טיפול: אנטיביוטי. ללא טיפול הזיהום עלול להתפשט ולגרום לדלקות באגן (או באשכים), קשיים בכניסה להיריון וגם פגיעה בעובר (אם המחלה פעילה בזמן הלידה).

• טריכומוניאזיס: טפיל שכיח שגורם להפרשה צהובה בעלת ריח רע ותחושת צריבה אצל נשים וגברים.
  

מניעה: קונדום. אבחון: באמצעות בדיקות מעבדה. טיפול: אנטיביוטי – יש לטפל בשני בני הזוג.

• כלמידיה: מחלת מין חיידקית שכיחה ביותר, אופיינית לצעירים, ולרוב אין לה סימנים. כשמופיעים הסימנים מדובר בהפרשות וצריבה קלה. הבעיה נעוצה בסיבוכים שעלולים להופיע כגון דלקות אגן, בעיות פריון, הריונות מחוץ לרחם, דלקת באשכים ובערמונית.
  

מניעה: קונדום. אבחון: (יש להיבדק כשמרגישים דלקת באגן) באמצעות בדיקות מעבדה. טיפול: אנטיביוטי – יש לטפל בשני בני הזוג.

• עגבת (סיפיליס): נגרמת על ידי חיידק. הסימנים – בהתחלה כיב לא כואב באיבר המין, אם לא יטופל באנטיביוטיקה – הוא יעבור שלב ויופיע בצורת פריחה העור ובחום. בהמשך – כעבור שני אפילו – הוא עלול לפגוע באיברים פנימיים בגוף, כולל מערכת העצבים.
  

מניעה: קונדום (יכול לעזור חלקית) ואי קיום יחסים בזמן שהמחלה פעילה. אבחון: רופא שיאבחן את הכיב וישלח לבדיקות מעבדה. טיפול: אנטיביוטי.

• HPV: וירוס נפוץ ביותר, שחלק מזניו עלולים לגרום להתפתחות יבלות באיברי המין, בפי הטבעת ובצוואר הרחם, וחלק אחר עלול לגרום לשינויים טרום סרטניים וסרטניים בצוואר, בפי הטבעות ובחלל הפה. מניעה, אבחון וטיפול ראו בגוף הכתבה.
  

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• האם קיימים גברים שלא עושים סטוצים?
• ישנים בנפרד? מה זה אומר על הזוגיות שלכם
• פנטזיות מיניות: בריא או הרסני?