אביב אלוש שחקן נשמה

הדבר הראשון שאביב אלוש, 30, מספר לי, הוא שבקרוב הוא יהיה אבא. "עוד שלושה חודשים, בעזרת השם", הוא מחייך בהתרגשות תוך כדי שהוא מגלגל סיגריית טבק בג'ינס קרוע וחולצת טי שחורה.

"בן או בת?", אני שואלת, ואלוש מהסס מעט לפני שהוא עונה: "זאת תהיה בת. בזמן האחרון אני מרוכז רק בזה, מכין את הבית לקראת בואה. לכן קניתי את המחסן הזה. אנחנו הולכים לאחסן הרבה דברים כדי שיהיה לנו מקום. בחודשיים־שלושה האחרונים זה עיקר התעסוקה שלי, להכין את הבית לקטנה. בגלל זה אני אומר שיש לי רק עוד שלושה חודשים לעשן, ואז הכל נגמר".

זוהי בהחלט שנה שאלוש לא הולך לשכוח בחייו. בספטמבר הוא התחתן עם נופר, זוגתו בשש השנים האחרונות. הם כאמור מצפים לבת בכורה, ובנוסף, השנה, יותר מכל שנה אחרת, הצליח אלוש לבסס את מעמדו כשחקן איכותי ומוכר בתעשייה הישראלית. "שחקן נשמה", הקולגות מכנות אותו.

הוא חורך את המסך הקטן ב"עספור 2" (שתסתיים בשבוע הבא) כקובי שביט, הערסוואת שהחזיר את הפריזורה של ניסים גרמה לעניינים, כעידן רומי ב"הבורר", שתכף תתחיל לצלם עונה רביעית, וברביעי בינואר הוא יפציע גם כאיתי גרין, סוכן שב"כ אמביציוזי בדרמת הריגול שיצרו רון לשם ועמית כהן ב־yes, "תא גורדין" (רביעי, 22:00, yes Drama).

"אני כבר תשע שנים בתל אביב, והיו לי שנים לא קלות. בעיקר בהתחלה. אחרי 'פיק אפ' חשבתי שוואלה, זה הולך לקרות והתפקידים הולכים להגיע, אבל זה לא קרה. בהיבט הפיננסי, יש לך כל הזמן דיאלוג פנימי עם עצמך - מה, אני חייב לצאת לעבוד, להביא כסף, לשלם שכר דירה. יצא לי לעבוד גם בדברים אחרים שהם לא משחק במהלך הקריירה שלי, גם שנייה לפני שצילמתי את 'עספור'.

"לכולם נדמה שהעולם הזה ורוד ומי שעושה סדרה אחת מצליחה יכול לקנות לעצמו דירה במגדלי YOO, אבל זה לא עובד ככה. אחרי שתי עונות מצליחות של 'האי' בערוץ הילדים ואחרי תפקיד ב'הבורר 2', פתאום היה שקט. שקט מטורף בקריירה. אין עבודה, אין פרנסה. זאת היתה שנה מאוד קשה פיננסית, וזה השפיע עליי נפשית".

איך זה התבטא?

"אתה מגיע לאודישן ואתה לחוץ. לחוץ כי אתה רוצה את התפקיד הזה לא בגלל שאתה רוצה לספר את הסיפור, אלא כי אתה צריך לשלם שכר דירה, חשמל וארנונה. ואז, כשאתה במקום הזה, אתה מבין שהכל נהיה עקום. בתקופה הזאת התחלתי לנהל בית קפה בפלורנטין.

"אחרי זה חבר שלי הציע לי להתחיל לעבוד איתו במילוי טפסים של ביטוח לאומי אצל אנשים בבית. גם את זה עשיתי. הייתי מגיע עם משקפי ראייה, לא רציתי שיזהו אותי בבתים ושילדות יצעקו לי, 'היי, אתה קרמיט מ'האי'".

אביב אלוש וגבינה בת מזל (צילום: אוהד רומנו)

אלוש עשה את טבילת האש הראשונה שלו על המסך הקטן לפני שש שנים בטלנובלת הדיילים "פיק אפ" לצד בר רפאלי ואוולין הגואל. למרות שהסדרה נשחטה על ימין ועל שמאל על ידי מבקרי הטלוויזיה, אלוש בלט כבר אז כדייל המחויך והביישן גיל אנטבי.

באותה שנה שיחק אלוש בסרט "על החולמים" בתפקיד ראשי (כדוד בן אבו) וב"עד מדינה". ב-2006 מונה למנחה בערוץ ניקלודיאון לצד דנה פרידר והדר עוזרי.

אחר כך הגיעו "האי", תפקיד משנה ב"אולי הפעם" ו"הבורר", שם הוא משחק החל מהעונה השנייה את עידן רומי, איש עולם תחתון שלא מומלץ להתעסק איתו.

אך האמת היא שאת ההזדמנות הבאמת גדולה להראות את המנעד שלו כשחקן מקבל אלוש ב"תא גורדין", תחת שרביטו של הבמאי דני סירקין ("הכל דבש"), כאשר באופן מרענן הוא מתנער מהטייפקאסט של הערס החתיך, ומגלם דמות מורכבת, מבולבלת ואסרטיבית שתפקידה להתמודד עם המודיעין הרוסי ושלוחותיו הלא סימפטיות בעליל.

שם, לא רק שהוא מתהדר באחד מן התפקידים הראשיים, אלא שהוא חולק מסך עם רן דנקר, מי שהועדף על פניו לתפקיד רני, הבחור המצודד והענוג לצד נינט טייב ב"השיר שלנו".

דיברתם על זה שהתחריתם על אותו תפקיד בזמנו, אתה ורן?

"כן, דיברנו על זה בקטנה, לא עשינו מזה אישיו. אני רואה בזה קארמה, כי כל הזמן שאלו אותי על זה בכתבות והיו חוזרים על הנושא הזה - והנה, עכשיו אנחנו עובדים ביחד. הוא אחלה גבר, ואת יודעת, לכל אחד היה את הדרך שלו. כל דבר שקרה לי בחיים, קרה לטובה".

אלוש נולד וגדל בכרמיאל לתוך משפחה מסורתית, אח בכור לאלעד (27) ורעות (21). אחרי שהשתחרר מהצבא נחת בתל אביב.

"תל אביב היתה שוק מנטאלי מבחינתי. ניצלתי את חיי הרווקות שלי עד תום וזה היה נחמד, עד שזה התחיל להיות ריקני וחסר פואנטה.

"אני לא בן אדם שיוצא הרבה. אני קורא לתקופה הזאת 'תקופת הברקפסט', אבל זאת היתה סתם תקופת התהוללות. היו לי שנה או שנתיים של קרחנות, אבל גם אז לא ממש אהבתי את המקומות האלה, את המסיבות. זה לא מדבר אליי. מגיל 24 אני עם נופר ואני אוהב את זה. אני אוהב את הפינה שלי, את האשה שלי".

ביחד אתם מקימים בית מסורתי בישראל, לא?

"אני עדיין לא שומר שבת, אבל אני חושב שדברים שקשורים באמונה באים לאט לאט. הכי מצחיק זה שאני מקבל חיזוקים מנשיונל ג'אוגרפיק. דווקא שם אני מקבל חיזוקים לאמונה שלי כל הזמן. לדוגמה, חקר כדור הארץ. את נכנסת לדבר הבלתי נתפס הזה ומבינה שכולנו חיים את היום יום ומתעצבנים שהפקח דפק לנו דוח ומתעסקים בדברים יומיומיים, שזה מעולה, אבל צריך להיכנס לפרופורציות.

"הרבה יותר קל לחיות כשיש פרופורציות. המדע רק מוכיח את התורה כל הזמן, לא סותר אותה. בגלל זה אני תמיד מכנה את התורה כספר ההוראות של החיים, כמו חוברת של איקאה".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• אגם רודברג ומה קשור מתפרעים
• ביקור במטבח של מרתה סטיוארט
• יובל המבולבל נעלב מביקורות