מוקי חושש שמישהו גונב לנו את המדינה

מרואיין קשה, מוקי. זה לא שהוא לא נחמד או משהו, כי הוא דווקא היה ממש אחלה, למרות שנדבקתי אליו כמו מסטיק ישן לסניקרס חדשות. לא, זה משהו אחר, משהו שנובע מהוותק ומהניסיון של מי שכבר לפני 15 שנה עמד בחזית ההיפ־הופ הישראלי המלבלב (דאז) עם שבק ס' המצליחה, הספיק לחרוש את הארץ באיזה מיליון הופעות, הוציא אלבומי סולו, שיתף פעולה עם מגוון אמנים (מפורטיסחרוף ועד יוסלס איי.די), הופיע בתיאטרון (במחזמר "הלהקה" של הבימה), ובשנים האחרונות אף עושה לאט ובבטחה את דרכו לעבר קריירת משחק מבטיחה.

מוקי, בקיצור, הוא אדם - או שמא עליי לומר "טאלנט רב תחומי" - שיודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה, עניין שממש לא מקל על המו"מ הזהיר והערמומי שנקרא ראיון אישי. למעשה, הזמן שאני מבלה איתו מוקדש בעיקר לניסיונות פיצוחו, אבל גם מהם אפשר ללמוד הרבה עליו - מהם ומהדברים עליהם הוא לא מעוניין לשוחח, ואלוהים יודע שיש מספיק כאלה. מקצוען, מה לעשות.

כמה דקות אחרי שאני מגיע אל הסטודיו בו הוא מצטלם, יורדת שיירה קטנה בראשותו לעבר מעקה הבטון שמשקיף על נתיבי איילון, שם מתייצב מוקי (דני ניב במקור) על הקצה ועושה פוזות סקסיות למצלמה. את זה שמדובר בבחור פוטוגני הבינו פה מזמן, והשנים האחרונות רואות יותר ויותר מוקי על מסכי הטלוויזיה והקולנוע שלכם.

לא מדובר בחלטורה או בעניין חולף, רוצה לומר, והתפקיד האחרון שלו ב"יחפים", המיני־סדרה החדשה והמושקעת של HOT והבמאי אורי סיון ("קלרה הקדושה", "בטיפול"), הוא התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה, ובהחלט זה עם הפרופיל הגבוה ביותר. ההתחלה, לפני תשע שנים, היתה ב"כנפיים שבורות", הדרמה של ניר ברגמן, שפוצצה את הקופות המקומיות והעניקה למוקי את התפקיד (הקטן) הראשון שלו.

חששת אז?

"באיזה מובן?"

בכל זאת, תפקיד ראשון. הרגשת קצת חוסר ביטחון?

"אני? בטח, כן. זה קורה גם היום, גם בדברים שיש לי ביטחון בהם אני מרגיש לפעמים חוסר ביטחון, למרות שאני לא תמיד יודע להבדיל בין זה ובין התרגשות וספקות לגיטימיים. דווקא היום אני יותר חושש (צוחק). אני מרגיש שבמקביל לזה שדברים הופכים יותר נוחים לי - בגלל הניסיון שלי ובגלל ההבנה שבאה עם הניסיון הזה - יש לי יותר שאלות, יותר ספקות ויותר חששות. זה לא רק בעניין המשחק, אלא בכל מיני דברים".

גם במוזיקה?

"כן, כל הזמן צריך להמשיך ולשאול שאלות".

אז הנה שאלה: אתה עובד על אלבום חדש?

"כן. בחיי שאני לא יודע איזה מין אלבום זה יהיה, ואם הייתי יודע הייתי אומר לך. אבל בוא לא נדבר על המוזיקה, ברשותך. כשייצא אלבום ניפגש ונדבר עליו. עכשיו זה לא רלוונטי".

טאלנט רב-תחומי. מוקי (צילום: אוהד רומנו)

כאמור, מוקי משחק במיני-דרמה החדשה "יחפים" שתעלה בשני הבא ב־HOT. הוא מגלם את דרור, דור שני למייסדי הקיבוץ הארכיטיפי, שעומד במרכז העלילה ומי שנקלע למשולש רומנטי עם חברו הטוב אייל (עפר שכטר) ומתנדבת בשם ג'יין (יעל גרובגלס), בטרם מתחילה המציאות של התפוררות החלום הקיבוצי להתדפק על דלתם המשותפת.

"דרור מתחיל בתור התקווה הגדולה של הקיבוץ", הוא מסביר, "משום שהוא הדור הראשון שנולד שם ומאחר שהוריו הם דור המייסדים האידיאליסטים, שמקווים כי ימשיך את דרכם. אבל בהמשך מתגלה שיש שם שבר גדול, ושדרור בעצם שייך לדור שכבר התחיל להתנתק מהרעיון הקיבוצי".

אבל יש גם את המתנדבות והזיונים והג'וינטים.

"כן, יש גם את זה... (צוחק), אבל הסיפור עוקב אחרי דרור ואייל במהלך שנות ה־70־80, תקופה סוערת עם מלחמות ומשברים כלכליים ומה לא. התוצאה היא צורך לברוח הכי רחוק מכל זה, להגשים מטרות אישיות, ומשהו הולך לאיבוד בדרך. זה בדיוק מה שאייל עושה, בורח".

אנחנו עולים לזולה הקטנטנה שמעל לאולפן ההקלטות, כשברקע השיחה הרמקולים מרעידים מהחזרות הנערכות. מוקי מציע קפה, וכשאני מסרב בנימוס הוא מתיישב מולי, ממוקד וזהיר כתמיד. אמא'לה. אולי זה זמן טוב לדבר קצת על פוליטיקה, אבל כמו עם ענייני המוזיקה, מלאכת הדיבוב לא באה בקלות. "תראה, מבחינה פוליטית גם היום אני לא יכול להגיד לך 'הנה אני פה, בצד הזה של המפה'".

מוזר, כי קודם לכן נראית לי בצד השמאלי עד מאוד, באופן הכי מוצהר ופומבי שאפשר.

"אז לא. אנחנו חיים בעולם של משפטים קצרים ותדמיות שנוצרות במהירות. נוח לפעמים למקם אותי, אבל אני לא מרגיש שייכות למקום מסוים. אני לא צריך או רוצה להיות מחויב להציג איזושהי תפיסה פוליטית".

יש לי עוד שאלה אם אנחנו כבר בעניין הזה, ו...

"אנחנו לא בעניין הזה, אבל אם אתה מתעקש אז אתן לך עוד שאלה אחת ונעבור נושא".

אוקיי. כאמן שמתעסק לפעמים גם בנושאים פוליטיים והרגיש ביטחון להביע את דעתו בעבר, מה יש לך לומר על המלחמה שניטשת בימים אלה בנוגע לחופש הביטוי בישראל?

"כל ההתעוררות הפאשיסטית־לאומנית והאנטי דמוקרטית שיש עכשיו בכנסת ובממשלה זה גועל נפש, וכולם גם יודעים טוב טוב מאיפה זה מגיע. הדבר הזה לא טוב ולא בריא לשום דבר ולאף אחד. אני חושש שזו רק ההתחלה של דברים הרבה יותר גרועים שיגיעו.

"הם בודקים את המים - מה העומק, מה הטמפרטורה - ובהמשך יגיעו דברים גרועים יותר. ואולי אלה ספינים שנזרקים אל האוויר בגלל שרוצים להסב את תשומת הלב ממקומות אחרים, מבעיות אחרות. אי אפשר להאמין לאף אחד מהפרלמנט שלנו ולשום דבר שקורה שם. זה גם מתקבל כאן בסוג של ייאוש שקט וחוסר הבנה של מה באמת עומד על הפרק. כבר שכחנו מה התפקיד של אזרחים במערכת, כי אם אנחנו שותקים ונותנים לזה לקרות, אז אנחנו מפספסים בגדול".

אז, בהמשך לזה...

"רגע, אין לי כל עניין להעמיק בזה, באמת שלא. אני עובד בזה כבר 15 שנה, ובכל פעם שדיברתי רק חרא אכלתי. לא רוצה. תן לי פעם אחת לבוא לראיון בלי ליפול לבורות, בלי לחטוף ריקושטים, סתם ראיון עם תמונה יפה וחיוך יפה, תודה. אני נשבע לך שתמיד אני נופל בפח הזה, ועכשיו לא בא לי, באמת".

** את הראיון המלא עם מוקי תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: 

• ראיון עם המפיק הישראלי הכי מבטיח בהוליווד
• כוכבת הסדרה פרינג' מצהירה: אנחנו לא נגמור כמו אבודים