יעל אבקסיס למען נשים נפגעות אלימות

כשמכי נאמן סיפרה לי שהיא מקימה עמותה ששמה "רוח נשית", והציעה לי להצטרף, אני מודה שקצת נבהלתי. אני בת למשפחה פמיניסטית, יש לי סבתא רבתא שגידלה ילדים לבד, סבתא שהתחתנה שלוש פעמים במרוקו, שלא לדבר על אמא שלי, ריימונד אבקסיס, שניהלה קריירה גדולה ותובענית. תמיד חשבתי שנשים הן מספיק בוגרות כדי לקבל החלטות על חייהן, ואם הן נשארות במקום שהן סובלות מאלימות, כנראה שזו הבחירה שלהן. אחרי כמה שיחות עם מכי הבנתי שאני צריכה לשכוח מכל מה שאני חושבת שאני יודעת על נשים נפגעות אלימות. הן נמצאות במקום הזה לגמרי בעל כורחן.

הכרתי את מכי דרך ידידה משותפת, והרעיון שעליו היא דיברה נראה בעיני כל כך חזק, כל כך פמיניסטי, כל כך שונה מכל עמותה אחרת שעוזרת לנפגעות אלימות, שהחלטתי להיענות לאתגר הענק הזה, שהלך ותפס מאז יותר ויותר מקום בחיים שלי – לצד הבית, הקריירה והאמהות. מה בדיוק תפס אותי? הרוח של "רוח נשית". כי העמותה הזאת מאמינה שהמשימה שלנו היא לתת להן לגיטימציה וכוחות להציל את עצמן, וכדי שיוכלו לעשות זאת, הן צריכות להשיג עצמאות כלכלית.

ביום רביעי הבא (23.11.11), יומיים לפני יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, יתקיים באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב ערב ההתרמה השנתי של העמותה, בסימן "כוח נשי – לקול שלנו יש כוח", ובהשתתפות קרולינה, מירי מסיקה ודנה ברגר, שמשמשת גם כמנטורית מתנדבת בעמותה.

"להכנסות מערב ההתרמה יש חלק גדול מאוד מתקציב העמותה", מסבירה מכי. "להוציא אישה אחת ממעגל האלימות עולה בסך הכול אלף דולר לשנה. אם המדינה הייתה משכילה להבין את זה, במקום להישען על קצבאות ורווחה, הנשים היו הופכות לנשים יצרניות שאחר כך גם מחזירות לחברה. חשוב להבין שבלי לחזק את הפן הכלכלי, אי אפשר להשתקם".

עשרות שנים היא ספגה ושתקה

מכי יודעת מהי אלימות במשפחה מאז שהיא זוכרת את עצמה. אפילו בזמן ששקדה על שרטוט קווי המתאר של העמותה שהיא רצתה להקים, הגיע עוד טלפון מאמא שלה, שצלצלה לדווח שבעלה, אביה של מכי, שוב הכה אותה ואיים שיהרוג אותה, והיא מסתגרת מבוהלת בחדרה.

בשלב זה מכי כבר לא הייתה מוכנה לעבור על זה בשתיקה, כמו שנאלצה לעשות עד אז. היא הייתה נחושה לשים לזה סוף אחת ולתמיד. לאחר שהיא ואחותה הגיעו לבית ההורים והרגיעו את האם המבוהלת, הן חיכו עד שהאב ילך לישון והבריחו אותה מהבית למקלט לנשים מוכות.

זו הייתה פעם הראשונה שבה עשתה האם איזשהו צעד נגד בעלה ומכותיו. האלימות שהוא נקט נגדה הייתה עניין שבשגרה, ועשרות שנים היא ספגה ושתקה. "כולנו עזבנו את הבית, והיא נשארה מאחור וחטפה מכות, למרות גילה", מספרת מכי. "פעם היא קפצה תוך כדי נסיעה מהאוטו וכמעט נהרגה. היא כל כך פחדה ממנו, כי הוא איים עליה ברצח הרבה פעמים. היא הקפידה לישון עם דלת נעולה והתקינה לחצן מצוקה. היא ממש חיכתה להצלה הזאת, היא לא הייתה עושה את זה לבד, אבל לקח לנו שנים להיחלץ לעזרתה".

אחרי ששהתה במשך כחצי שנה במעון לנשים מוכות, החליטה האם לחזור הביתה, לבעלה. "היא נכנעה", מסבירה מכי בעצב. "הוא התחנן והבטיח להיות בסדר, והיא בחרה להאמין לו, כי לא היה לה לאן ללכת. מתברר שארבעים אחוז מהנשים שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות חוזרות הביתה, כי אין להן מקורות תמיכה". אחרי כמה חודשים של שקט יחסי, חזר האב לאט לאט לסורו, והאם, שכבר הבינה שהיא יכולה לחיות לבד ובלעדיו, קיבלה את ההחלטה המשמעותית ביותר בחייה: להתגרש מבעלה.

"זה קרה לפני שנתיים, חמישה ימי לפני ערב ההתרמה השני של 'רוח נשית'. אחותי צלצלה ואמרה שאבא מכה שוב את אמא, ואמרתי לה: 'עכשיו להזמין משטרה'. זו הייתה הפעם הראשונה שעירבנו את המשטרה, אבל לא הייתה ברירה. כמנכ"לית עמותת 'רוח נשית', שמייצגת מאות נפגעות, כבר לא יכולתי לנהוג אחרת".

אני זוכרת את היום הזה. נפגשנו כדי לעבוד על הטקסטים של ההנחיה, וקיבלת את כל מה שקורה בבית בשידור חי בטלפון.

"התקשרתי אליו ואמרתי לו שהמשטרה בדרך. הוא לא האמין לי, אבל פתאום נשמעה דפיקה בדלת ועצרו אותו על המקום. אחרי הסיפור הזה הם התגרשו, כל אחד מהם גר בנפרד ואין ביניהם כל קשר".

עד כמה האלימות כלפייך הייתה קשה?

"בגיל 17 הוא שבר לי את הלסת. חזרתי הביתה מאוחר, חטפתי אגרוף ונשברה לי הלסת. הוא לקח אותי למיון ואמר לי בדרך 'תגידי שנפלת', אז כשהרופא שאל אותי ממה זה קרה, אמרתי שנפלתי".

למה אמא שלך נשארה?

"זה המלכוד. הרי תמיד שואלים את השאלה הזאת, למה הן סובלות ובכל זאת הן נשארות? החיים מורכבים. מצד אחד, הוא גרם לה להיות אפס ולהרגיש אפס, ומצד שני, היה לה חשש לאבד את הכול, כי גם לצד בעל טרוריסט יש עדיין את החוויה המשפחתית של 'כולנו ביחד' וארוחות שבת".

אני איבדתי את אבא שלי כשהייתי בת עשר, ואני זוכרת שבאחת האזכרות אמרתי על הקבר שלו: "אבא, תודה, כי המוות שלך עשה אותי למי שאני". אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל דווקא המוות שלו אפשר לי לחיות את החיים שלי בעוצמות ובאומץ שאני רוצה. אצלך, הסבל שאבא שלך גרם לך, העניק לך עוצמות שמאפשרות לך לעזור להמון נשים.

"כן, אבל יש לזה מחיר. לעשייה הזאת, לאובססיביות הזאת, ולרצון להצליח בכל מחיר במה שאני עושה, יש מחיר נפשי לא פשוט שאני משלמת. ולא רק אני. גם בן זוגי ושני בניי, וגם אמי ואחיותיי, משלמים מחיר. לפעמים הם צריכים אותי אבל אני עסוקה בתיקון העולם".

"הייתי צריכה להציל את אמא שלי"

"רוח נשית" היא עמותה ללא מטרת רווח, החותרת לחולל שינוי חברתי באמצעות קידום עצמאותן הכלכלית של נשים נפגעות אלימות, מתוך ראייה פמיניסטית ומחויבות לצדק חברתי. העמותה מציעה פתרונות מעשיים לקידום נשים נפגעות אלימות, במטרה לשלבן בעולם העבודה ובפיתוח קריירה, כמהלך להוצאתן ממעגל האלימות. מאז הקמתה לפני ארבע שנים, סייעה העמותה ל-500 נשים מגיל 23 ועד 60, שהופנו אליה ממרכזי סיוע שונים לנפגעות אלימות, 20 אחוז מהן אקדמאיות.

איך זה עובד בפועל? לאחר ראיון היכרות נבנית תוכנית אישית בשיתוף עם האישה הנפגעת, המותאמת לה, לצרכיה, לכישוריה, לנטיותיה ולחלומותיה. התוכנית כוללת סדנת תעסוקה ואימון אישי מעצים, ניהול תקציב והכשרות תעסוקתיות שונות. בסוף התהליך, המלווה כולו על ידי מנטורית צמודה, פונות הנשים ליישם את מה שלמדו: 20 אחוז מהן מקימות עסק עצמאי, והשאר מוצאות עבודה בתחום שאליו הוכשרו. על האופרציה הזאת מופקד צוות קטן של נשים מוכשרות, וכ-250 מתנדבות, ביניהן מאמנות אישיות, כלכלניות, עורכות דין, ומדריכות בקורסים השונים, כמו אנגלית, שיפור דימוי הגוף, שיווק אינטרנטי, מחשבים או עיצוב פנים.

"הרבה נשים מגיעות אלינו כשהן עובדות בניקיון, חלקן כי הן לא מעזות לשאוף ליותר מזה, וחלקן נאלצות לעבוד ב'שחור' כדי לא לסכן את דמי המזונות הן מקבלות מהביטוח הלאומי", היא מספרת. "בסופו של התהליך הן לומדות שהן יכולות להצליח ולהרוויח כך שהן יוכלו אפילו לוותר על הקצבאות למיניהן שמשאירות אותן תלויות ועניות".

עד כמה אנחנו יכולות לעזור ומתי התפקיד שלנו נגמר?

"ככל שאישה חיה יותר זמן בתוך האלימות, אנחנו צריכות יותר להילחם, כי לוקח זמן לשנות דפוסים שהשתרשו. אמא שלי ממש נגאלה מהאלימות הזאת, ובכל זאת היא עדיין לא לגמרי משוכנעת שהיא עשתה את הדבר הנכון, כי המשפחה הייתה הכי חשובה בעיניה, ובעצם היא פירקה את המשפחה במו ידיה.

"הגירושים של ההורים שלי די פילגו את המשפחה. חלק מאחיותיי היו רוצות שהיא תחזור אליו, אפילו במחיר שהיא תמשיך לחטוף מכות, העיקר שהכול יישאר כרגיל. זה לא נוח לאף אחד מה שקורה. במובן מסוים אני מרגישה אשמה, כי שניהם נשארו נורא לבד. אני מתייסרת על זה שקרעתי את המשפחה, אבל הייתי צריכה לעשות את זה בשביל להציל את אמא שלי".

>> את הראיון המלא תמצאו בגיליון החדש של "לאשה"

הביאה לדפוס: דינה חלוץ

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• מלי לוי: "אני לא רק פרצוף יפה"
• מה עובר להם בראש בזמן סקס?
• איך להתאפר כמו מלכת יופי?