נגרוני הוא אחד המשקאות שאנחנו אוהבים לשתות כשאנחנו נמצאים באיטליה.

 

מודי, בעלי, למד להכין אותו בעת שלמד באיטליה בתחילת שנות ה-80. אני גיליתי אותו קצת יותר מאוחר - ועכשיו בכל פעם שאנחנו מגיעים לרחוב הראשי באורביטו אנחנו מתיישבים באותו בית קפה קטן ולוגמים נגרוני.

 

עוד דברים טעימים:

 

מאז שאנחנו גרים ליד הים התחלנו לרקוח נגרוני לאורחים שלנו גם כאן בבית, והפעם אני מזמינה אתכם לשתות אתנו. אבל לפני העבודה - איך הכל התחיל?

 

קמילו נגרוני, שהיה רוזן עשיר, היה עסוק רוב שעות היום בתכנון הבילוי הבא שלו, שבדרך כלל התחיל באפריטיף בבית הקפה Casoni שבפירנצה (זה היה שמו ב-1919, כיום הוא נקרא "Caffe Cavalli"). בהמשך הערב חיכו לו בדרך כלל ארוחה מפוארת, מסיבת ריקודים או אופרה. האפריטיף האופנתי באותם ימים היה משקה בשם "אמריקנו", שהורכב מקמפרי, ורמוט מתוק וסודה.

 

יום אחד הגיע נגרוני לבית הקפה כשהוא עצבני, וביקש מהברמן להכין לו משקה קצת יותר חזק מהרגיל. הברמן החליף את הסודה בג'ין והוסיף קליפת תפוז לקישוט, וכיבד את הרוזן בכך שקרא למשקה על שמו. עד מהרה הפך הנגרוני למשקה מבוקש – והשאר זה היסטוריה. משפחת נגרוני ניכסה לעצמה את הזכויות על המשקה, והחלה לייצר אותו באופן מסחרי תחת השם "Antico Negroni".

 

אז מי שרוצה לחוש בניחוח של קפה קוואלי, או לכל הפחות להרגיש שהוא נמצא באספרסו בר בסמטאות אורביטו, מוזמן להכין נגרוני לפי המתכון הבא:

 

  • 30 מ"ל קמפרי
  • 30 מ"ל ורמוט אדום
  • 30 מ"ל ג'ין
  • 1 טוויסט קליפת לימון

 

ערבוב קל - ומשקה איטלקי קלאסי מוכן לשתייה.

 

אזהרה: שתיית נגרוני מול הים בשעת השקיעה עשויה למלא אתכם באושר מוחלט.

 

  • מתוך הבלוג של מירי גולדנפלד ויוחי מנדיל - אליוליני