מתכוננים מראש: לשרוד את חופשות החגים

יששש! חוזרים ללימודים. הבית מתרוקן בבוקר, הסלון מתרוקן בערב. כלומר, לדקה וחצי. כי יששש! חוזרים לחופש. אפשר לנוח עוד קצת: לקום בבוקר מאוחר, לשכוח משיעורי הבית. כלומר, לשלוש דקות. כי... יששש! חוזרים ללימודים. או לחופש. או ללימודים. או לחופש. או לכרית, להחניק בה את דמעותינו בלי שהילדים ישמעו.

ובכן, רק נפרדים מהחופש הגדול וכבר החגים מאיימים לקחת מאיתנו שוב את השפיות. איך בדיוק מחזירים ילדים לשגרה בתנאים כאלה? איך מרגילים אותם למסגרת כשהמסגרת פורשת למנוחה חדשות לבקרים?

"זה באמת קשה", אומרת דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. "הסתגלות היא תהליך, ותהליך הוא תמיד עניין ממושך שכולל שלבים שונים. קטיעה של תהליכים מעוררת בלבול ורגרסיה. ברור שחזרה ללימודים דורשת הסתגלות, אבל גם חזרה לחופשה דורשת הסתגלות. אפילו לנו, המבוגרים, חזרה מחופשה ויציאה לחופשה הן קשות: לוקח לנו זמן להתרגל ללוחות זמנים, לקצב, לאווירה. כשאנחנו נשלפים מסוג אחד של חוויה לסוג שני, זה קשה – וככל שהמעברים תכופים ומרובים יותר, זה קשה יותר.

"עם זאת, לא לכולם המעברים הללו קשים באותה מידה. היכולת להסתגל לשינויים היא חלק מהטמפרמנט המולד שלנו: יש ילדים בעלי טמפרמנט נוח, שמגיבים בחיוב גם על שינויים, ויש ילדים בעלי טמפרמנט קשה, שלהם כל שינוי הוא קריעת ים סוף. הם מסתגלים לאט – ולכן שינויים מהירים קשים להם. מילדים כאלה חודשים כמו ספטמבר-אוקטובר דורשים מאמץ גדול במיוחד.

"בנוסף, שינויים תכופים קשים יותר ככל שגיל הילד צעיר יותר: אצל ילדים צעירים תפיסת הזמן והכלים הקוגניטיביים פחות מפותחים, ויותר קשה להם להבין מה קורה. גם יכולות כמו התאפקות, ויסות תסכולים והרגעה עצמית עדיין לא במיטבן.

"מה שחשוב להבין זה שלמרות הקושי, דווקא תקופות כאלו מעניקות לנו הזדמנות ללמד את הילד מיומנויות חשובות: למשל, ללמד אותם לעשות סדר פנימי כשהמציאות בחוץ מבולגנת, או לפתח גמישות. ספטמבר יבוא ויחלוף, אבל מה שנלמד את הילד באותם ימים יישאר איתו לתמיד, ויסייע לו להתמודד בעתיד עם שינויים והנחתות".

איך בכל זאת עוזרים לילד להסתגל?

נכון, השינויים תכופים, אבל אפשר להקל על הילד ולעזור לו להתאקלם במסגרת גם כך. בלונדר-רון מציעה כמה צעדים מעשיים:

רצוי להכין טבלה גדולה ומסודרת שתיתלה בחדרו של הילד או על המקרר, שיהיו מצוירים בה הימים הקרובים. אפשר לצבוע ימי חופשה בצבע אחר מימי לימודים, ואפשר גם לסמן אותם בתמונות שונות. כך ניתן להפוך את הפתאומי ללא מפתיע.

חשוב להתייחס לכל קבוצת ימים של חופשה או של לימודים כאל מקבץ בפני עצמו. לפני תחילתו של כל מקבץ, חשוב לדבר שוב עם הילד, ולהסביר מה עומד לקרות בפרטי פרטים: "מחר הולכים שוב לגן, ולכן אעיר אותך בשעה שבע ותשתה שוקו. אחר כך ניסע לגן ותהיה שם עד השעה 13:00..."

ככל שהילדים צעירים יותר, כך חשוב שגם המסגרת תתייחס לשינויים. אפשר לבקש מהגננת לתלות טבלה דומה בגן, לדבר על השינויים הצפויים ולשוחח על מה זה עושה מבחינה רגשית. שיחה בגן יכולה להראות לילד שלא רק לא קל אלא גם לאחרים.

כשיש תיאום והמשכיות בין הבית למסגרת, הילד לא מרגיש שנדרשת ממנו קפיצה חדה ממקום חד למקום אחר, אלא פסיעה נינוחה בין שני קצותיו של אותו רצף. לכן, כדאי לבקש מהגננת לדבר עם הילדים על מה שעשו בבית ובחופשה, ורצוי לדבר בבית על הפעילויות שהיו בגן, ואפילו להמשיך אותן.

עם ילדים צעירים, כל משחק תפקידים של מעבר מדבר אחד לשני מסייע לפתח גמישות במעברים. במקום לשחק "ים-יבשה" משחקים "בית-גן".

ככל שהילדים צעירים יותר, כדאי להקפיד על שעת השינה הקבועה גם בימי החג והחופשה, כך יהיה לילד קל יותר בימי הלימודים המשובצים ביניהם. לילדים גדולים יותר ניתן לאפשר ללכת לישון בחופשה מאוחר מהרגיל, אבל רצוי לא להגזים ולהפוך לילה ליום.

כדי לא להילחץ, רצוי להתכונן מראש לכך שרק בסוף אוקטובר תתרחש הקליטה הממשית במסגרת, ושבמהלך החודש הקרוב עדיין נידרש לבלות לא מעט זמן בפרידות קשות. רצוי להכין את מקום העבודה לכך.

כאמור, הסתגלות יכולה לגרום לילד לסגת להתנהגויות קודמות – כמו בכי, היצמדות, לעתים חזרה למוצץ או להרטבה. צריך קצת יותר סבלנות והבנה, וזה עובר.

כמו בכל שנה, בלי קשר לחגים, יש כמה דברים שיכולים לעזור לילד להסתגל למסגרת. דלית בלונדר-רון ואתי אלמוג, גננת ב"גן לילך" באשקלון, ממליצות:

• לשתף את המערכת במידע על הילד. מידע אישי - כמו שם חיבה, תחביבים ומשחקים אהובים - יכול לעזור לגננת או למורה להתקשר ביתר קלות עם הילד. חשוב גם למסור מידע על קשיים של הילד, ולא לחשוש מסטיגמות. להפך: זה רק יכול לעזור למסגרת החינוכית לקחת את הקשיים בפרופורציה ולחשוב על דרכים לעזור לילד.
  

• לשדר לילד ביטחון במסגרת. חלק משמעותי מהגישה של הילד אל המסגרת הוא הגישה של ההורה אליה. אם אנחנו, ההורים, נושאים איתנו זיכרונות קשים מבית הספר, מוטב לעבד אותם עם איש מקצוע, או לתת להורה השני לדבר על המסגרת.
  

• ליצור מפגשים שמעבר למסגרת. פגישה בין כל ילדי הגן עם ההורים אחר הצהריים, או אפילו מפגש עם ילד או שניים מהגן באחד הבתים, יכול לחזק תחושה של המשכיות וביטחון. לחבר בין חדש לוותיק. אם ילדכם חדש בגן, אפשר לבקש מהגננת לחבר אותו עם אחד הילדים הוותיקים יותר: קשר כזה מחזק את שני הצדדים.
  

• להשאיר מזכרות. מזכרות קטנות כמו הפתעה במגירה של הילד, צעצוע קטן מהבית, או מדליה של "אני מתגבר" יכולה לשמח את הילד, ולגרום לו להרגיש בטוח יותר. אפשר גם לבקש מהגננת לשים בגן תיבת מכתבים, שבה ההורים יוכלו להשאיר בבוקר מכתב לילד.
  

• להבטיח ולקיים. כדי לחזק את הביטחון של הילד כאשר ההורים הולכים, חשוב מאוד שההורים יעמדו בהבטחותיהם: לא להיעלם בלי שהילד רואה, אלא להיפרד באופן מסודר, גם אם הוא בוכה. אם אמרתם שאתם הולכים – תלכו, ואל תמשכו את הפרידה. אם אמרתם שאתם כבר חוזרים – תחזרו מיד, ואם הבטחתם לילד שתבואו לקחת אותו ראשון – תעמדו במילה.
  

ריח של בית

רוצים להשאיר לילד משהו קטן שיסייע לו להרגיש בבית גם בגן החדש? אתי אלמוג מציעה לשלוח עם הילד חתיכת בד שעליה מותז הבושם של אמא. "כך, בכל פעם שהוא יתגעגע, הוא יוכל להוציא את הבד מהתיק, ולהריח את אמא". אפשרות אחרת היא לשים בתיק תמונה של ההורים והאחים שאפשר להסתכל בה כשמתגעגעים, ואפשר גם למשוח שפתון אדום, להטביע נשיקה על פתק ולתת לילד, שתהיה לו נשיקה מההורים לכל היום.

כמה דברים שכדאי לדעת על מעברים

(נכון, זה קשה, אבל זה חשוב להתפתחות שלהם)

הפסיכולוג דב אבן זהב, מרצה במרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים, מסביר שהמעבר מגן לגן או מהגן לבית הספר הוא חלק מתהליך. "המעברים הללו יוצרים הזדמנויות גדלות והולכות לעצמאות ולהתמודדות עם חברה שהיא מחוץ למסגרת המשפחתית. הרי בסופו של דבר הילד יעזוב את המשפחה ויבנה לעצמו חיים עצמאיים, וזהו חלק מהתהליך. אנחנו, כהורים, צריכים לוודא שהוא יהיה בונה, על אף הקשיים שהמעבר טומן בחובו".

בסדר, אז זה טוב להתפתחות של הילד, אבל עכשיו קשה לו. מה עושים?

"מתעניינים בו, וקודם כל שואלים איך היה המעבר בעבורו. צריך לעודד אותו לשתף איך הוא הרגיש, מה היה לו נעים ומה היה לא נעים. הרעיון הוא שאנחנו נהיה קרובים לעולמו, ולא שיהיה לו עולם משלו שאין לנו מושג מה קורה בו".

אבן זהב מדגיש גם שצריך לקבל את הקושי או המתח שיש בימים הראשונים אחרי המעבר לגן החדש או לבית הספר ולהבין שזה טבעי. "לא צריך להתעלם מזה שקשה, אבל גם לא צריך להתייחס לזה כאל תקלה שלא צריכה לקרות", הוא אומר. "ילדים מפתחים כל מיני פנטזיות ביחס לדברים, חיוביות ושליליות. אם יש לו פחדים מוגזמים, חשוב לדעת מה הם ולדבר עליהם. אם יש התעלמות או הכחשה של דברים, צריך לסייע לו לתת להם מקום ולהכיל את הקשיים של הילד. זה בסדר שיש קשיים, פחדים וחששות, וצריך להכיל אותם, אבל מתוך אמון ביכולתו להתמודד".

"לילד שמתקשה במעבר, בעיקר בגילאים הצעירים, יש לאפשר להביא לגן חפץ מעבר, כמו מוצץ, בובה, דובון או צעצוע אהוב", ממליצה ד"ר לאה אופיר, ראש המסלול לגיל הרך במכללה האקדמית בית ברל. "אפשר גם להשאיר לילד תמונה של ההורים כדי להמחיש לו את העובדה שההורים יחזרו".

כיצד צוות הגן החדש או בית הספר יכולים להקל על הילד את המעבר?

"חשוב מאוד שהילד לא ירגיש בהם אנונימי, שהוא הולך לאיבוד במערכת החדשה" אומר אבן זהב. "חשוב שהגננת או המורה תיצור קשר אישי עם כל ילד. אני יודע שיש הרבה תלמידים, אבל על קשר אישי אסור לוותר. הילד צריך להרגיש שמכירים אותו ומתייחסים אליו ושאכפת מאיך שהוא מרגיש באופן אישי".

גם כאשר כל הצדדים עושים הכול כדי שהמעבר יעבור ללא בעיות, הן עלולות לצוץ. כשזה קורה חשוב לדעת כיצד לזהות אותן ומה לעשות כדי לטפל בהן. "בכל מעבר יש קושי טבעי", אומר אבן זהב. "יש איזושהי ירידה במצב הרוח ובביטחון, וזה בסדר. אבל הכול עניין של עוצמות ודרגות. צריך לשים לב כשאנחנו רואים שבאופן מובחן וקיצוני יש לילד מצב רוח ירוד שנמשך זמן ממושך ובעוצמות גדולות מאוד. כשיש הרבה בכי, הסתגרות, התפרצויות או רגרסיה, כל אלו יכולים להיות אור אדום".

"יש ילדים שעלולים לסגת להתנהגויות ילדותיות, כמו הרטבה או בעיות אכילה", מוסיפה אופיר. "התנהגות אחרת אליה יש לשים לב היא התפרצויות כשהילד מגיע הביתה. ילד ששלט ברוחו כל היום, התאפק והתאים את התנהגותו למסגרת, מתפרץ כשהוא חוזר הביתה, שהוא המקום הבטוח ביותר, ופורק את רגשותיו בחברת הוריו, בהם הוא בוטח יותר מכל".

"כשזה קורה צריך קודם כל להתעניין יותר", ממליץ אבן זהב. "צריך להשקיע בתשומת לב, בשיחה, בתמיכה. חשוב לשמור על תקשורת ודיאלוג עם כל הגורמים שהילד נפגש עימם במהלך היום. חשוב לשבת עם המורה או הגננת, לשאול איך היא רואה את הילד מהזווית שלה, איך היא מתמודדת. עצם השיחה, שבה כל אחד מספר מההיבט שלו, תורמת לכולם. ההמלצה שלי היא לא לחכות לבעיות, אלא להקפיד שהשיחות הללו יהיו חלק אינטגראלי, ובמקרה של בעיות זה חשוב עוד יותר וזה המפתח לפתרון".

_____________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• איך ללדת תינוק בריא?
• עד מתי ילדים אמורים לישון צהריים?
• זמן איכות: להתעמל עם הילדים