הדפסה
לכתבה באתר
היום הצטרפה אגדת מוזיקה נוספת אל "קלאב 27", בו חברים ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון וקורט קוביין. וויינהאוס, 27, נמצאה הבוקר ללא רוח חיים בדירתה שבצפון לונדון, וטרם התבררו הנסיבות שהובילו למותה. ככל הנראה מדובר במנת יתר של סמים, שהשתלטו על חייה בשנים האחרונות. מעבר לתרומתה הגדולה לעולם המוזיקה, במהלך הקריירה הקצרה שלה, הספיקה וויינהאוס להפוך לאייקון של אופנה ויופי, השואב השראות מתקופות שונות בהיסטוריה של האופנה ומספק מודל לחיקוי לקהל של מעריצים וגם מקור ללגלוג לכל המלעיזים.
פריצתה של וויינהאוס לתודעה הבינלאומית היתה בשנת 2006, עם האלבום זוכה חמישה פרסי גראמי Back to Black בהפקתו של מארק רונסון, שיצא לאור שלוש שנים לאחר אלבום הבכורה המשובח שלה Frank. עולם האופנה לא נשאר אדיש לזמרת היהודייה בת ה-23 מאיסט לונדון, ואימץ את הופעתה הייחודית במהירות שיא. כבר אז מיהר קיסר האופנה קרל לגרפלד להכריז על וויינהאוס כמוזה, תוך שהוא משווה אותה לבריז'יט בארדו, לא פחות. "איימי וויינהאוס היא מתנה אמנותית, ואני מאוד אוהב את סגנון השיער שלה", אמר לגרפלד. "היא אימצה אל סגנונה האישי את התסרוקת שהיתה לבריז'יט בארדו בסוף שנות ה-50 וזה מאוד מעורר השראה. כשראיתי אותה ידעתי שזה הרגע הנכון, איימי היא בריז'יט בארדו החדשה".
לגרפלד היה הראשון להצביע על וויינהאוס כאייקון אופנה, תפקיד אותו מילאה בקפידה בכל הופעותיה הציבוריות, בימים שעוד נראתה בציבור. מהר מאוד החלה דמותה להתנוסס על שערי מגזינים בעולם. באוגוסט 2007 צצו שמועות מפתיעות ברשת, שטענו כי וויינהאוס הוזמנה על ידי עורכת הווג האמריקאי, אנה ווינטור, לעטר את שער גיליון ספטמבר היוקרתי. השמועה המוזרה התבררה כבדיה - ווינטור השמרנית כמובן מעולם לא העניקה לויינהאוס שער במגזין הקונסרבטיבי, והופעותיה של וויינהאוס על שערים היו בעיקר במגזיני שוליים.
כך או כך, המראה המסוגנן של וויינהאוס הפך מודל לחיקוי ובמהרה בלוגרים חתרניים ברחבי העולם השיקו סרטוני וידאו וכתבות מדריך לאימוץ הסטייל שלה, תוך רכישה של פריטים מרשתות אופנה בריטיות ומקומיות.
מלבד השיער בסגנון בארדו, שנאסף במעין אגביות מסוגננת אל מראה קן ציפורים מוגבה, יצרה וויינהאוס מודל נשי השואב השראה ממגוון השפעות, אותם ערבלה לפיוז'ן אופנתי שהפך למזוהה איתה: שמלות מיני מסוף שנות ה-50, אייליינר כבד שעטף את עיניה וקעקועים הפזורים לאורך גופה - שעטנז של השפעות מאגדות מוזיקה שחורות כמו מיילס דיוויס, הטדי בויז הבריטים של אנגליה בשנות ה-50 וה-60, ושחקניות הוליוודיות לבנות מהפיפטיז. היה זה מיקס אנד מאץ' שאפילו וויינהאוס עצמה התקשתה להסביר כיצד נברא.
בראיון שהעניקה לפני כשנה למגזין האופנה הארפר'ס בזאר, בעקבות קולקציית קפסולה שעיצבה עבור המותג הבריטי הוותיק פרד פרי, הכריזה וויינהאוס כי למרות מה שנדמה, היא לא רואה בעצמה מודל אופנתי. "אני לא אייקון אופנה", אמרה מי שהקריירה שלה החלה דועכת. "אני מתלבשת כמו גבר שחור יהודי זקן. אני פשוט מתלבשת כאילו אני עדיין חיה בשנות ה-50". כאשר נשאלה מיהם המודלים לחיקוי שלה, ענתה: "אליזבת טיילור. היו לה עיניים סגולות. זה קצת מוזר".
עם ההצלחה הגיע התיאבון. לסמים, בטח לא לאוכל, ולמראה הרזון הקיצוני שהלך והסלים בשנתיים האחרונות. מבחורה עם חזה שופע וישבן חטוב, וויינהאוס הלכה והפכה לצל של עצמה. הגוף השדוף, העיניים שהפכו אטומות משבוע לשבוע והלבוש שאיבד את הטאץ' המוקפד והנשי. ההתמכרות לאלכוהול וסמים, הרואין בעיקר, הפכו את המראה המסוגנן והוויטאלי שלה למראה אחר, של ג'אנקית, כשבסופו של תהליך אפילו סמל הרזון האלמותי קייט מוס נראתה לידה שמנה. כולם אהבו את וויינהאוס הזמרת, אך את האישיות הפרובלמטית והמסוממת קצת פחות.
עם הזמן חצי הביקורת ששחררו לעברה התקשורת וקהל המעריצים הפכו לחדים ורעילים מאי פעם, עד שבחודש שעבר הוריד אותה הקהל בסרביה מהבמה, לאחר שעלתה מסוממת ובקושי זכרה את המילים. פתאום הגרוב השחור והמסטול של וויינהאוס איבד את חינו והפך להיות מושא לרחמים. מדור אייקון מרכין ראש ומנגב את "הדמעות היבשות", כפי ששרה וויינהאוס באחד מלהיטיה הגדולים: Tears Dry on Their Own.
