מי שחלף בימים האחרונים סמוך לכיכר רבין בתל אביב, ראה את הדחפורים והפועלים וחשב שהעבודות הקדחתניות מסמנות את סופה של הכיכר, יכול להירגע. ארגז החול הכי גדול במדינה לא ייראה כך לאורך זמן – שלושה חודשים, ליתר דיוק. בראש השנה מבטיחה העירייה להציג כיכר חדשה.

 

45 שנה אחרי חנוכתה, זוכה הכיכר המרכזית של ישראל לשיקום וחידוש. התחדשות סביבת הכיכר החלה אמנם באמצע העשור הקודם, עם חידוש רחוב אבן גבירול וחידוש בניין העירייה (שנגדע באיבו), אך בשנה האחרונה היא זכתה לתנופה מחודשת עם שיקום הבריכה האקולוגית הדרום-מזרחית. כעת מתחיל הפרק הבא.

 

מיליוני מבקרים, משאיות כבדות, דוכני ספרים, טנקים ונגמ"שים, הביאו את הריצוף בכיכר למצב של סכנת חיים להולכים עליו. ריצוף הגרנוליט התבלה, נסדק ונהרס בשנים הרבות שעברו על הכיכר מאז חנוכתה ב- 1966. לפי התוכנית שנהגתה באגף שיפור פני העיר בעירייה, הריצוף המקורי מוסר ומוחלף בריצוף בדוגמה זהה לזו ששירטטו במקור האדריכלים פובזנר ויסקי.

 

השינוי היחיד יבוא לידי ביטוי בגודל מרצפות הגרנוליט. לדברי רובי זלוף, סמנכ"ל התפעול בעירייה, הוזמנו מרצפות קטנות יותר כדי שהן יעמדו בעומס שחיקת המשאיות שיעלו על הכיכר באירועים ההמוניים השונים. בנוסף, ובתיאום עם הפסל יגאל תומרקין, תשופץ אנדרטת השואה והגבורה. תשופץ גם הבריכה הצפונית, שבה יחודש האיטום, ויוקם בה "דק" ישיבה בדומה לזה שבוצע בהצלחה בבריכה בדרום הכיכר.  

 

הבריכה האקולוגית. נתנה השראה לבריכה הצפונית (צילום: אמית הרמן )
הבריכה האקולוגית. נתנה השראה לבריכה הצפונית (צילום: אמית הרמן )

 

לא פחות חשוב: "מרפסת רבין" השוכנת בחזית הבניין, שעליה עמד ושר ראש הממשלה יצחק רבין, רגעים ספורים לפני שנרצח במורד המדרגות האחוריות של המרפסת, תעבור שיפוץ. החידוש כולל את החלפת מרצפות הגרנוליט באבן גרניט, חידוש האיטום, שיפור מעקות וכן תאורה אדריכלית.

 

 

קצת היסטוריה

 

כבר ב-1926 הוגדר השטח שבו הוקמה לימים כיכר רבין, כמרחב ציבורי. באותה עת שכן שם פרדס בבעלות אפנדי מיפו, ועיריית תל אביב רכשה אותו. המקום הגדיר את עצמו בעצמו: כבר בסוף שנות ה-30 התקיימו כאן עצרות ואספות, בטם הוגדר השטח ככיכר ציבורית. רק ב-1947 נערכה תחרות לתכנון דפנות הכיכר, שבה זכו האדריכלים חנן פבל, דן טנאי ודוד קיסין. הם שהגדירו את חזיתות הבתים האחידות ואת רעיון הארקדה, שנמצא מוצלח ואומץ כמעט לכל אורכו של רחוב אבן גבירול.

 

כעבור שנים ספורות התקיימה תחרות שנייה לתכנון הכיכר עצמה, ובה זכו האדריכלים הצעירים שמעון פובזנר ואברהם יסקי; הראשון היה בן 33 והשני בן 25 בלבד. עקב שלל אילוצים, הביצוע נדחה ביותר מעשור. ב-1957 נערכה תחרות שלישית לתכנון בניין העירייה, שבה זכה האדריכל מנחם כהן שהציע מבנה רחב ומונומנטלי המחובר בכיכר נוספת בחזיתו, כך שיכוון את הכיכר כולה. בכך הפך בניין העירייה למרכיב המשמעותי ביותר בכיכר, ולמעשה, הוא שחולל אותה והביא להצלחתה. ב-1975 הצטרף לכיכר המרכיב האחרון לעת עתה – אנדרטת השואה והגבורה, שפיסל תומרקין. בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין בכיכר, ב-4 בנובמבר 1995, הוחלף שמה המקורי של הכיכר - כיכר מלכי ישראל - והיא נקראת מאז על שמו.

 

בניין העירייה בימיו היפים. אתגר שיקום של ממש (צילום: בני בדרשי)
בניין העירייה בימיו היפים. אתגר שיקום של ממש (צילום: בני בדרשי)

 

מי שהכיכר הענקית והריקה מזכירה לו כיכרות של משטרים אפלים, מכוון לדעת גדולים. בספרו של שרון רוטברד "אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית" (הוצאת בבל) מובא ראיון שנערך עם אדריכל הכיכר ב-1991, וכך הוא אומר: "הכיכר המרוצפת נראתה בעיני פשיסטית, מגרש מסדרים שעומד שומם רוב ימות השנה, ולא כיכר שוקקת חיים המהנה את תושבי העיר בשעות היום והערב". כך אמר האדריכל, ואילו התיאורטיקן רוטברד חשב אחרת: "ריקותה של הכיכר וחוסר השימוש בה, שיסקי ראה בהם בעיה, הם שעושים אותה מונומנטאלית (...) כיכר מלכי ישראל היא מעין 'ארכיטקטורה בדרגת אפס'. דוכני שבוע הספר, חניון הטנקים, שוק ארבעת המינים, מופעי הרוק וההפגנות מימין ומשמאל מצטרפים למחזוריות הריטואלית של היומיום וההיסטוריה. כל עיר זקוקה גם לחללים כאלה".

 

בעשור האחרון החלה העירייה לקדם תוכנית לחפירת חניון תת-קרקעי בשטח של 110 אלף מ"ר מתחת לכיכר. התוכנית שהופקדה ב-2002 נתקלה בהתנגדות עזה תושבים ומתכננים, ואולצה להצטמצם לכדי מחצית ממספר החניות המקורי: אלף בלבד. גם זה לא סיפק את הציבור המתנגד, ובשלב זה התוכנית אינה מקודמת.

 

וזה לא הכל

 

מלבד חידוש המרחב הציבורי בכיכר ובסביבתה (כמו שביל האופניים שנסלל כעת ברחוב בלוך, מול התנגדות קולנית של חלק מהשכנים), גם בניין העירייה עתיד להיכנס לשלב ב' של חידושו. בחודשים הקרובים יחלו שוב העבודות בבניין, שיכללו בין השאר את החלפת המעטפת החיצונית. מי שתיכנן במקור את הפרויקט היה האדריכל אסף לרמן, אך שיתוף הפעולה שלו עם העירייה הסתיים בביצוע המבואה והחזית של קומת הקרקע. מאז נותב הפרויקט למשרד ליואי-דבוריינסקי, ברעננה. האדריכל המקורי של בית העירייה, מנחם כהן, משתתף אף הוא בתכנון.

 

האדריכל יואל דבוריינסקי אמר ל-Xnet, כי מכרז הקבלנים לחידוש החזיתות יסתיים בתוך שבועות ספורים, כך שהפרויקט יצא לביצוע בעוד כשלושה עד ארבעה חודשים. אף שחזיתות הבניין תוכננו לפני פחות מעשור על ידי לרמן, בחרה העירייה לשוב ולתכנן מחדש את פרטי החזית, הפעם אצל אדריכלים אחרים. "אנחנו עומדים להחליף את כל מערכת האלומיניום עם הצללה פנימית", מסביר דבוריינסקי את החידושים בחזיתות. "לחזית הדרומית נשחזר את מערכת הבריסוליי (שוברי שמש, מ"י) שהוסרה לפני עשור, כך שהבניין ישוב להיות ירוק ואקלימי. כמו כן, תשולב בחזית תאורה אדריכלית, שבשונה מתאורה ששופכת אור, תתייחס לאדריכלות של הבניין".

 

וכפי שפורסם כאן לפני מספר שבועות, בשבוע הבא יתחילו העבודות על פרויקט משמעותי לא פחות לעיר: חיבור שדרות ח"ן עם שדרות בן גוריון ויצירת רצף שדרות, שבילי הליכה ואופניים לאורך שלוש השדרות המרכזיות – נתיב ללא הפרעה שמתחיל בשדרות רוטשילד 1, ומסתיים בכיכר אתרים ובמרינה. העבודות כוללות שני חלקים: יצירת שדרה בדופן המערבית של כיכר מלכי ישראל בין הרחובות פרישמן ובן גוריון, ויצירת המשך מזרחי לשדרות בן גוריון מרחוב שלמה המלך ועד לבניין העירייה. זלוף אומר, כי עד סוף דצמבר יסתיימו העבודות.