אם הכל יעבוד לפי התכנון, באחד הפסטיגלים הקרובים יכלול כרטיס הכניסה לשואו המושקע גם את יוליה פלוטקין, 23, האשה והרעמה. אחרי החשיפה הראשונית לקהל היעד עם התפקיד של לודה ב"חסמב"ה דור שלישי", בקרוב הקפה שנייה עם "עניין של זמן" דור שני ובנוסף גם טייטל הפרזנטורית החדשה של מותג האופנה 24/7, פלוטקין בהחלט עשויה להפוך מהדבר הבא לדבר הנוכחי.

 

כילדה היא הגיעה לפסטיגל כל שנה. פחות בגלל הכוכבים, יותר בגלל השואו והמופע, אבל מה זה משנה. לפחות לחלום של ילדה אחת, שהשקיעה שעות באימוני ריקוד יומיים ותרגלה שעות משחק על הבמה, יש סיכוי אמיתי להתגשם. "אני הכי פסטיגלית", היא מחייכת. "אני יודעת שזאת עבודה קשה וזה בול עליי". עכשיו דמיינו אפקט של פריים מיטשטש, ואנחנו עוברים למקום ממנו הכל התחיל.

 

או קצת אחרי שהכל התחיל. כשהיתה בת שנתיים עלתה פלוטקין מבלרוס עם המשפחה המצומצמת והמורחבת, וכולם מצאו את עצמם בעכו. "יש לי פלאשבקים ממלחמת המפרץ", היא משחזרת, "אני זוכרת דירה שגרו בה 14 איש, מלא ילדים, אבל ההורים שלי התמודדו, זאת לא זכורה לי כתקופה טראומטית". פלוטקין גדלה להיות ילדה שמשקיעה שעות בחוגי ריקוד, ובמקביל למדה במגמת תיאטרון בתיכון.

 

בגיל 17 וחצי היא כבר התמקמה מחדש אצל הדודה שלה בתל אביב, כדי לפרוץ לעולם הדוגמנות. "אמא שלי אמרה לי 'תנסי' והלך לי ממש טוב". פלוטקין עבדה ללא הרף, כשאת הכסף היא חוסכת ליום גשום. באיזשהו שלב התחילה מלחמת לבנון השנייה, "עכו ספגה קטיושות ואז אפילו אמא שלי ביקשה שאשאר בתל אביב".

 

את השירות הצבאי שלה היא העבירה כמש"קית נפגעים, מה שאומר שהיא שטפה לא מעט כלים במטבחים צבאיים, ובשאר הזמן הסתובבה בין חיילים פצועים ומשפחות שכולות. "רציתי את התפקיד הזה כי תמיד הייתי טיפולית", היא אומרת. "אני מאוד אוהבת אנשים, אוהבת לעזור, אוהבת להקשיב. זה נתן לי המון - אינטראקציה עם הפצועים, המשפחות השכולות, הלומי קרב, שלצערי יש המון".

 

אחרי השחרור החליטה פלוטקין לצאת לטיול ובמה שיתברר בהמשך כגישה לחיים, גם הפעם היא לא ראתה סיבה למה לא להרוויח קצת כסף בטיול הזה, במקום לבזבז אותו. התוצאה: סיבוב דוגמנות מוצלח בבירות אירופה, השיעור לחיים אינקלודד. "צריך הרבה אמביציה וכוח כדי לא להתאכזב כשלא עוברים אודישן", היא אומרת. "אבל לומדים שדלתות תמיד ממשיכות להיפתח אם רק יודעים להרפות ולהמשיך הלאה".

 

סיבוב הדוגמנות באירופה אומנם שיפר מאוד את הרוסית שלה, כשפגשה ים דוגמניות מחבר המדינות, אבל לא השכיח מפלוטקין את החלום המקורי: המשחק. "זה תמיד היה החלום שלי, פשוט חשבתי להגיע לזה דרך הדוגמנות כי זה עולם כל כך תחרותי, וקצת חששתי ללכת ללמוד לפני שנפתחה עבורי איזו דלת. זה יותר בטוח ואני בנאדם שחייב ביטחון. אני לוקחת סיכונים לפעמים, אבל משתדלת שהם יהיו סיכונים בטוחים", היא צוחקת.

 

למזלה של רעמת השיער אחד האודישנים הראשונים היה לדמות של לודה בסדרה "חסמב"ה דור שלישי" (HOT), ובעקבותיו הגיע גם התפקיד. "הרבה יותר קשה לי להיות קומית מאשר לרגש, בטח בתפקיד ראשון משמעותי", היא מודה, "אבל למזלי נפלתי למים הכי צלולים, למדתי המון מהשחקנים שהיו איתי".

 

האודישן המוצלח הבא הפיל לחיקה את התפקיד שיביא אותה לפריים טיים שלכם בשנה הקרובה: הבת החורגת של ויצמן (שי קפון) בסדרת ההמשך של רשת ל"עניין של זמן" . "זה כבר היה סיפור אחר. תפקיד עם הרבה יותר בשר. אנה היא בחורה לא קלה. אבא שלה נטש אותה לטובת הסמים ואמא שלה תמיד עסוקה בעבודה והיא בודדה. ויצמן היה כמו אבא בשבילה כשהם גרו באמסטרדם, ועכשיו היא ואמא שלה באו לארץ. יש לה מעטפת קשוחה אבל היא רק רוצה שמישהו יתייחס אליה.

 

"היה לא פשוט להביא את המורכבות שיש בילדה הזאת, הייתי צריכה להביא הרבה עומק ומאגרים רגשיים, לעבור איתה את הטלטלות שלה. "למזלי יבגניה דודינה שיחקה את אמא שלי. היא הגיעה ממש מאותה עיר כמוני בבלרוס, ומצאתי הרבה קווי דמיון בינה לבין אמא שלי, אז הרגשתי משפחה. גם עם קפון היה לי חיבור ממש טוב. הוא כולו לב. האינטראקציה בינינו היתה מאוד אינטימית בצילומים והיו סצנות שממש בכינו יחד, בכי אמיתי".

 

ממש כפי שהתמידה בשיעורי הריקוד בנערותה, פלוטקין מתמידה גם במערכות יחסים, שהן מצב הצבירה החברתי המועדף עליה. "אני בנאדם שרוצה להתאהב, יש לי הרבה מה לתת וזה עושה לי טוב. יש אולי אנשים שיחברו את זה לחוסר ביטחון או תלות בגברים, אבל אני לא מרגישה שזה בא משם. אני לא מבטלת את עצמי או נעלמת, אני באמת נותנת. יותר כיף לי לבוא הביתה ולחבק מישהו".

___________________________________________________________________________________________________________

 

עוד פנאי פלוס:

___________________________________________________________________________________________________________

 

מחפשת גבר יציב

 

מערכת היחסים האחרונה של פלוטקין, שנמשכה שנה וכללה מגורים משותפים, היתה עם אבי ירושלמי, 32, מפיק במשרד פרסום. "זאת היתה מערכת יחסים שהעבירה אותי שלב בגלל שזאת הפעם הראשונה שעברתי לגור עם מישהו. קצת חששתי מהאובדן של החופש שלי, אבל באופן מוזר דווקא שם הרגשתי שיש לי יותר חופש. אולי כי היה לנו בסיס משותף וכל אחד יוצא ממנו לעניינים שלו".

 

פלוטקין אפילו שדרגה את המערכת הזוגית למשפחה קטנה כשצירפה כלב למשוואה וגם התחילה להתעניין בבישול. "גיליתי שבעצם אני די דומה בזה לאמא שלי. שיש לי את הקטע המשפחתי הזה, החם. היא טיפוס מאוד מארח וחם וגם אני די ביתית". אבל לכל דבר טוב יש סוף - מערכת היחסים גוועה לפני כמה חודשים, ופלוטקין עברה לדירת שותפים ליד הים, "כדי שאפשר יהיה לנקות את הראש".

 

אמרת קודם שאת טיפוס שנוטה לטפל באנשים. את לוקחת את זה גם לזוגיות שלך?

"כנראה שכן. אפשר להגיד שתמיד נמשכתי ובחרתי בגברים שאני יכולה לתת להם, לדאוג להם. אני מודעת לזה, ונראה לי שהיום אני כבר מחפשת גבר יציב, מערכת יחסים שארגיש שאני מקבלת בה מקום".

 

אתם מן הסתם נתקלתם בפורמט הזוגי של פלוטקין במהלך צילומי הסדרה "חסמב"ה", שם נוצר קשר בינה לבין מי ששיחק את אהובה על הסט, איתי תורג'מן. "זה היה יותר ניסיון למערכת יחסים", מסייגת פלוטקין. "רומן קצר. זה קורה להרבה שחקנים על הסט, שיש ביניהם רומן. אבל אנחנו חברים טובים היום, הוא חמוד לאללה ולמדתי ממנו הרבה".

 

מה חשוב לך בבן זוג?

"מודעות עצמית זה נורא חשוב. יצא לי להיתקל באנשים שלא רוצים להסתכל על עצמם, אי אפשר להתפתח ככה. לא ביקורת עצמית של לתת לעצמך בראש, שזה גם משהו שאני עושה לפעמים, פשוט להסכים להסתכל ולהבין איפה אתה מתנגד, איפה אתה נלחם ולמה. באמת להבין למה".

 

את מרגישה שיש לך ביקורת עצמית?

"תמיד היתה לי. בלימודים היה לי חשוב להיות מצטיינת. הייתי פסיכית לגמרי, אני לא יודעת איך ההורים שלי עשו את זה, כבר בכיתה ג' לא היו צריכים לבדוק אותי, הלימודים והחוג היו הדבר הכי חשוב מבחינתי, ולקח זמן עד שלמדתי להוריד את הרגל מהגז. היום, כשיש לי זמן פנוי, זה חדש לי. אני עדיין מרגישה כאילו זה לא בסדר, אז אני מנסה ללמד את עצמי לקחת את הזמן הפנוי ובכיף. גם במשחק אני חייבת שכל מילה תהיה במקום, ומזל שיש במאים שאני יכולה לסמוך עליהם ולהגיד 'די, תורידי את זה מעצמך. אם הוא אמר שזה בסדר, זה בסדר. הוא יודע'"

 

את השנה הראשונה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, היא מגדירה כ"חוויה מעצבת. אני לא בטוחה שאמשיך לשנה שנייה של לימודי משחק. זה קצת תובעני מדי מבחינת הזמן, ואני רוצה לנצל את הדלתות שנפתחות. הכל קורה לי עכשיו".

 

מה באופי שלך מאפשר לך לשחק?

"אולי האינטיליגנציה הרגשית. הכרתי הרבה אנשים בחיים, גם בעבודה כברמנית במקומות האפלים בתל אביב נחשפתי להרבה סוגים של בני אדם וזה נותן לי הרבה צבעים. נרשמתי ללימודי פסיכולוגיה בשנה הבאה כי זה נראה לי שילוב מעניין עם משחק, וגם כדי לקבל קצת איזון לעולם הזה".

 

את סוגרת עכשיו שלוש שנים בתל אביב. מבסוטית?

"מאוד. יש פה חופש ונוצרות פה הרבה קליקות ואת יכולה לבחור את האנשים שאת רוצה להסתובב איתם. זה לא כמו בעיר קטנה או במושב שזה מה שיש וככה את גדלה. כאן אני עושה את הסלקציה שאני עושה".

 

את גם מברמנת למחייתך.

"נכון. במשך שנתיים וחצי קרעתי את התחת, אבל זה משתלם. וגם למדתי שאני לא צריכה הרבה שעות שינה. יותר נכון לימדתי את הגוף שלי להסתדר עם מעט. אבל תכלס עדיף לעבוד ולהרוויח כסף במסיבות מאשר לבזבז אותו במסיבות, לא? אני ממילא שם, אז לא עדיף לי להיות בצד שעובד?"

 

אנשים יגידו "היא שחקנית, היא סלב, למה היא מברמנת".

"זה שטויות. אנחנו לא עובדים כל יום, משחק זה לא מקצוע יציב ושכירות צריך לשלם. כשאני מברמנת אני שומעת מוזיקה, רואה אנשים, אני שותה ויש לי מסגרת יציבה. אני מאוד נהנית מהחיבור עם אנשים ומוזיקה, ואני תמיד עובדת במקומות לא מיינסטרימים. המקומות שאני עובדת בהם נסגרים ב־9:00 בבוקר".

 

 

* חפשו את פרויקט הביכורים המסורתי שלנו בגיליון פנאי פלוס החדש

 

 

צילום: כפיר חרבי, סגנון: מזל חסון, איפור: נמרוד פלד ל"סולו", שיער: פדור וישניאקוב ל"שמן מרוקאי", ע.סגנון: אלינור וולטר, ביגוד: בגד ים לבן H&M, קרן וולף, TRIUMPH, WOLFORD, הנעלה: אלדו, המצעים באדיבות גולף אנד קו, תודה מיוחדת לגלידריית ANITA שכונת נווה צדק, תל אביב