בשבילו זה היה רק סקס או ידידות, אבל היא רצתה יותר- וקיוותה שיום אחד הם יהיו זוג לכל דבר. השנים חלפו, ומושא האהבה הנכזבת המשיך להיות מקור לתסכול אינסופי. למה אי אפשר להתנתק מקשר כזה? ומתי אהבה "נורמאלית" ויחסים "רגילים" הופכים לאובססיה? הנה שלושה סיפורים, וגם דעת מומחה.

 

"פשוט איבדתי שליטה"

 

עדי, צורפת בת 30, פגשה את דן בבית ספר לאמנויות: "הוא היה האדם הראשון שפגשתי בשנה א'. היה בינינו קליק או כך לפחות חשבתי, וישר התחלנו להיפגש ולשכב. התאהבתי בו מיד בטירוף עד מעל לראש, אבל די מהר התברר לי שזה לא ממש הדדי".

 

ידעת איך הוא מרגיש?

"ידעתי שאכפת לו ממני ושהוא מרגיש אלי משהו, אבל היינו רק בני 22 והכול קרה מהר מדי, רק התחלנו את שנה א' והוא רצה לטעום מהכול. תארי לך את מבחר הבנות היפות שהיו מסביב כל יום בהפסקות".

 

אז איך הקשר ביניכם נראה?

"היינו כאילו חברים טובים ששוכבים, כשאני בעצם תמיד רציתי יותר והוא לא ידע מזה. הוא הפך להיות מרכז החיים שלי, כל עולמי, הסיבה לקום בבוקר. אם הוא התקשר הייתי במצב רוח טוב כל היום ואם לא, הייתי עצבנית ומבואסת.

 

"הטעות הכי גדולה שלי היא שאף פעם לא ממש אמרתי לו מה אני מרגישה אליו, פחדתי לקבל את ה'לא' בפרצוף, ושזה ירסק אותי לגמרי. אולי היה נוח לי לחיות באשליה שמתישהו זה כן יקרה; תמיד חשבתי שהסיבה שהוא לא איתי היא באמת הרצון שלו להתנסות עם עוד בחורות, ושיום אחד הוא יתעשת ויבין שאני בעצם המיועדת לו".

 

אבל זה מעולם לא קרה: דן, להפתעתה של עדי, פתח במערכת יחסים רומנטית עם מישהי ממחלקה אחרת, לקראת סוף שנה ב'. "ההתנהגות שלי נהייתה מזעזעת, הייתי מתוסכלת נורא וכל הזמן כעסתי עליו. הייתי קרה אליו ועשיתי לו פרצופים. זאת הייתה הדרך המעוות שלי להוציא את זה החוצה.

 

"אני זוכרת שהפעם עמדתי מעל החברה שלו עם כוס קפה והייתי ממש צריכה להתאפק כדי לא לשפוך אותה עליה. בתקופה הזאת כבר לא הייתי איתו בקשר, אבל שמעתי שזה רציני ביניהם ושהם עוברים לגור יחד. אז כבר ממש הבנתי שזה לא יקרה בינינו, ושאני חייבת לצאת מזה. למזלי שנת הלימודים עמדה להיגמר, וזאת הייתה הזדמנות בשבילי 'להתנקות' ממנו. במשך כל הקיץ התאבלתי עליו, ממש קברתי אותו בלב שלי. בכיתי כל הזמן, נורא התחצ'קנתי, נראיתי זוועה, אבל הוצאתי את כל המוגלה הנפשית החוצה וניקיתי את המערכת. למרבה המזל, בשנה שאחרי הוא לקח הפסקה מהלימודים ולא ראיתי אותו.

 

עברה לי בסופו של דבר, אבל הוא עדיין היה נטוע לי בראש כקשר לא ממומש. המשכתי לחשוב שהוא הגבר של חיי שעושה את הטעות של חייו ויוצא עם אחרת. שנה אחרי סיום הלימודים שמעתי שהוא נפרד מהחברה שלו, והחלטתי להמר על הזדמנות אחרונה. יצרתי איתי קשר, והיחסים בינינו שוב התהדקו, אבל מכמה דברים שהוא אמר הבנתי שוב שהוא בחיים לא יתאהב בי. הפעם הייתי חזקה מספיק כדי לא לשכב איתו, ניתקתי קשר וסגרתי את הבסטה לתמיד".

 

בדיעבד, איך את רואה את מה שקרה לך שם?

"זאת הייתה תקופה חשוכה שהוציאה ממני צד חולני ואפל, שלא ידעתי שיש בי. חשבתי עליו כל הזמן, הייתי מתלבשת בשבילו ומחכה להגיע לאקדמיה רק כדי לראות אותו, בקושי התרכזת בלימודים. בשיא התסכול יכולתי ממש לדמיין את עצמי מבשלת לו את הארנב, כמו בסרט 'חיזור גורלי'. לפני כן בכלל לא הכרתי את עצמי כאובססיבית, אין לי נטייה כזאת ובחיים לא התמכרתי לכלום. במקרה הזה פשוט איבדתי שליטה, סירבתי להאמין שהוא לא מרגיש כלפיי אותו הדבר - הרי הייתה לנו כימייה מדהימה והייתה משיכה, אבל כנראה שמעולם לא הייתי הבחורה שהוא דמיין כבת זוג, ואני פשוט לא הצלחתי להבין או לקבל את זה".

 

את מרגישה שעשית טעות? 

"בדיעבד אני מבינה שהטעות הכי גדולה שלי הייתה שלא דיברתי איתו על איך אני מרגישה. אם הוא היה דוחה אותי מיד בצורה משמעית, הייתי יורדת מזה וממשיכה בחיי, במקום לחכות שש שנים שהוא 'יתאפס על עצמו'".

 

ראית אותו מאז?

"כן, לא מזמן נפגשנו בחתונה של חברה משותפת- אני עדיין חושבת שהוא בן אדם יפה ומדהים, ואני בהחלט מבינה למה התאהבתי. הוא בא עם בת הזוג שלו והם נראו שמחים מאוד ביחד. הלב שלי קצת נחמץ, אבל אפילו שמחתי בשבילו שיש לו אהבה."בכל זאת לא ניגשתי לדבר איתו, אולי מרוב פחד או מבוכה; מבחינתי להסתכל לו בעיניים זה עדיין חור שחור שאני מפחדת להישאב אליו שוב, על אף שכבר כמה שנים טובות אני 'נקייה' ממנו. זה עצוב, אבל כנראה שיש אנשים שתאהב לנצח אבל לעולם לא תוכל להיות איתם בקשר".

 

"נהייתי בלתי נסבלת"

 

רינת, ארכיטקטית בת 38, פגשה את רונן במשרד אדריכלים. בניגוד לעדי, הקשר בינה לבין רונן לא היה מיני, אבל האובססיה כלפיו הייתה לא פחות חזקה. "הוא היה האחראי עליי, וזה שקיבל אותי לעבודה. הייתה בינינו כימיה מהתחלה, אבל לא התאהבתי בו ממבט ראשון. זה קרה עם הזמן, כשהכרתי אותו והבנתי איזה בן אדם נדיר ומיוחד בוא. אז גם התחילה האובססיה שלי כלפיו".

 

איך זה התגלגל?

"זאת הייתה סוג של הערצה, שגברה והלכה ככל שביליתי יותר זמן במחיצתו. הקשר המקצועי הפך אישי יותר, ולבסוף גם לסוג של תלות- חיכיתי לפידבקים שלו ולמוצא פיו. הייתי מסתכלת עליו כל הזמן, אפילו סידרתי שפינת הישיבה במשרד שלי תהיה בדיוק בזווית שאוכל להשקיף עליו כל הזמן. כל דבר שהוא אמר לי היה קדוש בשבילי, משהו לצטט ולהתענג עליו. כשהחברים והקולגות התחילו לשים לב ולהעיר לי, התחלתי להבין שנתקעתי".

 

הוא הזין את זה באיזשהו אופן?

"כן, אבל לא במודע. הייתי מעין בת טיפוחים שלו: הוא היה נותן לי כל הזמן חיזוקים חיוביים על העבודה והכישרון שלי ומרעיף עלי אהבה, אבל זה לא היה סוג האהבה שרציתי ממנו. הייתי באובססיה לזכות בלב שלו. פחדתי להגיד לו שאני רוצה אותו, כי הרגשתי שזאת תהיה נקודת אל-חזור, גם מבחינת היחסים בינינו וגם מבחינת העבודה".

 

היה מתח מיני?

"לא. חשבתי שזה בגלל הפחד מהתוצאות, שלא מאפשר למתח הזה להתקיים ומנטרל אותו".

 

היו לך קשרים אחרים בשלוש השנים שהיית מאוהבת בו?

"כן, יצאתי עם מישהו חצי שנה, אבל הוא היה סוג של ברירת מחדל, וגם לו בלבלתי את המוח על הבוס המדהים שלי, עד שזה התחיל להציק לו והוא עזב אותי".

 

מתי קלטת שאת חיה באשליות?

"אני חושבת שהפעם הראשונה שממש קלטתי שהוא לא בענין שלי הייתה כשהתחיל לו רומן עם המזכירה החדשה והוא סיפר לי על זה בסוד, כמו לחבר הכי טוב שלו. באותו רגע נפל לי האסימון: זאת לא העבודה, זאת אני. כשגבר מספר לך ככה על מישהי אחרת, את יכולה להבין שהוא לא מעוניין בך".

 

איך הגבת?

"הייתי המומה, הרגשתי ממש נבגדת ומרומה, וזאת הייתה מכה לנשיות שלי, הרגשתי נורא לא אישה. אני חושבת שכאן גם התחילו להידרדר היחסים בינינו, והשפיות הנפשית שלי בכלל: התחלתי לכעוס ולהתפרץ עליו בלי שום סיבה, להוציא עליו את כל הזעם והתסכול שלי. עם המזכירה לא החלפתי מילה, וביקשתי לעבוד מהבית.

 

"כשהמזכירה עזבה והרומן ביניהם נגמר, הייתה איזו תקופת רגיעה שבה כאילו 'סלחתי' לו, ושוב קיוויתי שיש לנו סיכוי יחד, ושאיתי הוא לא מתחיל כי בינינו זה 'רציני'. אבל אז שוב התחלתי להתחרפן כשהוא התחיל לצאת עם ארכיטקטית חדשה ויפה שהגיעה למשרד - בניגוד לרומן עם המזכירה, הקשר איתה היה כל מה שקיוויתי שיהיה איתי. הם נסעו יחד לחופשות ועברו לגור יחד, ואני הפכתי להיות בשבילו מין יצור פסיכוטי שעדיף להתרחק ממנו. אכלתי את עצמי מקנאה, נהייתי בלתי נסבלת, לא יכולתי לעבור לידו בלי להגיד משהו נבזי ומריר - וזה כמובן פגע בעבודה שלי ושל כל המשרד.

 

"המוטיבציה שלי להשתדל ולהצליח ירדה, כי הוא היה הסיבה בשבילי להצטיין. עבדתי כמעט רק מהבית ובקושי הראיתי את הפרצוף שלי במשרד, אבל גם זה תסכל אותי, כי הרגשתי שהחגיגה קורית בלעדיי והמשכתי להתפוצץ מבפנים. מקצועית המשכתי להידרדר עד שכבר בקושי תפקדתי. בסוף הוא נאלץ לפטר אותו. הפיטורים היו כמו סטירה מצלצלת, שגרמה לי להתעורר מהסרט הזה".

 

איך את מרגישה בדיעבד? ראית אותו מאז?

"אחרי הפיטורים כעסתי עליו עוד יותר והפכתי אותו למפלצת בראש שלי, זאת הייתה כמובן הדרך שלי להתמודד. אני חושבת שעד היום הוא לא מבין למה התחרפנתי ככה. הוא היה נרגש לראות אותי ואמר שוב ושוב שהוא אוהב אותי נורא; הפעם לא השליתי את עצמי שמדובר ב'יותר'. היום הכעס עליו כבר עבר לי לחלוטין. אני בעיקר כועסת על עצמי שהגעתי לשפל כזה, וגם שהפסדתי בגלל זה הזדמנות ענקית להתקדם מקצועית, אם הייתי ממשיכה לעבוד איתו".

 

 

עוד זוגיות:

 

 

"הרגשתי שאני בן אדם מגעיל"

 

לליאת, מפיקה בת 37, יש היסטוריה ארוכה של מערכות יחסים אובססיביות עם המין הגברי, שהראשונה שבהן התחילה בעבודה סטודנטיאלית משותפת בירושלים. "בהתחלה לא סבלתי אותו וחשבתי שהוא מכוער, אבל הוא התעקש והתחיל איתי ובסוף השתכנעתי"- היא מספרת. "יצאנו ושכבנו ואז התאהבתי בו, אבל אחרי חודשיים הוא נפרד ממני. מבחינתי היינו בזוגיות, אבל התברר שבשבילו הקשר הזה היה רק למטרות סקס. זה שבר את לבי, ונאלצתי עוד לראות אותו אחר כך כל יום בעבודה. אז התחילה לי גם המחשבה האובססיבית שאין מצב שהוא, המכוער, לא ירצה אותי".

 

במה זה התבטא?

"בהתחלה אמרתי לו 'בוא רק נשכב, אני רוצה רק סקס'. המשכנו לשכב ואז הוא אמר שגם את זה הוא לא רוצה. אז הגעתי לשלב השני- הייתי מתקשרת אליו כל הזמן, גם בלילות, אפילו ארבע פעמים רצוף, ומנתקת. הייתי חייבת לבדוק אם הוא ישן עם מישהי. הוא כמובן היה מסנן אותי, ואז הייתי מתקשרת מחסוי. הייתי חסרת ביטחון ולא אמרתי לו איך אני מרגישה, הביטוי של זה היה בניתוקי טלפון- רציתי לדבר אבל לא ידעתי מה ואיך להגיד לו".

 

אבל ידעת מה בעצם הוא יגיד לך.

"נכון, אבל תמיד חשבתי שהוא יתהפך מתישהו אם אני אהיה בסביבה, אז דאגתי להיות בסביבה".

 

איך הרגשת בסיטואציה הזאת?

"הרגשתי חרא, חסרת ביטחון, לא מושכת, לא יפה ולא חכמה. אבל נורא רציתי בזה והאמנתי שזה יקרה".

 

גם כשהוא אמר לך בפירוש שהוא לא מעוניין בך?

"מבחינתי 'לא' היה 'כן', פירשתי את זה כאילו הוא לא יודע מה טוב בשבילו". בשלב מסוים, מושא תשוקתה של ליאת הזהיר אותה שיזמין משטרה אם תמשיך להתקשר- ושם הקשר נגמר, אך לא האובססיה שהמשיכה לנדוד לבחור הבא.

 

"את דני הכרתי על סט של סרט ששנינו עבדנו בו. בערב, אחרי שסיימנו את ההפקה, הוא בא אליי ושכבתי איתו, כך נגמלתי מהאובססיה לבחור הקודם והתחלתי להתפקס עליו. היינו יוצאים ושוכבים, אבל אחרי תקופה הוא אמר לי שהוא לא מרגיש כלום. המשכנו לשכב והייתי משחקת אותה כאילו אני לא מאוהבת בו והוא רק לזיונים, אבל למעשה הייתי מאוהבת בו לחלוטין. זה נמשך חמש שנים, שמתוכן היו גם תקופות ארוכות שלא הייתי בארץ אבל כשחזרתי תמיד המשכנו להיפגש ולשכב. היינו נפגשים בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, אבל אף פעם לא היינו 'זוג'".

  

במה התבטאה האובססיה אליו?

"במשך חמש השנים שהייתי איתו לא יכולתי להיות עם גבר אחר. חיפשתי במיוחד דירה לידו, כדי להיות קרובה אליו. הייתי יושבת בתחנת האוטובוס ליד הבית שלו ומחכה שהוא יעבור, עוברת ליד הבית שלו ומסתכלת אם יש אור בחדר שלו. כל הדברים שהוא רצה לעשות וללמוד, הלכתי ועשיתי, כמו רישיון לאופנוע למשל".

 

מה היה שפל הכי גדול שהגעת אליו?

"יום אחד, אחרי שהוא לא התקשר במשך כמה ימים, לא נרדמתי כל הלילה מרוב מחשבות ותסכול. היו לי עדיין המפתחות של הדירה שלו, ומתתי להיכנס ולראות מה קורה שם. בבוקר ידעתי שהוא הולך לעבודה ונכנסתי אליו לדירה- חיטטתי בפח של השירותים ומצאתי שם ני קונדומים ובכיור שתי כוסות יין".

 

איך הרגשת?

"שאני רוצה למות. הרגשתי נבגדת. מה אני כבר צריכה לעשות כדי שהוא יעריך ויאהב אותי סוף סוף? הייתה לי תחושת בעלות עליו, כי הוא ישן ושוכב איתי כמעט כל ערב, וזאת הייתה ממש יריקה בפרצוף. למחרת אמרתי לו שאני יודעת שהוא היה עם מישהי אחרת. הוא הבין שאני עוקבת אחריו וקרא לי חולת נפש, וכך הסיפור בינינו התפוצץ ונגמר".

 

איך יצאת מזה בסופו של דבר?

"בכל התקופה שאחר כל פנטזתי שהוא יבוא ויתחרט, אבל לא שמעתי ממנו. כל יום שהוא לא התקשר השלתי מגופי קילוגרם, הורדתי בחודש וחצי איזה עשרה קילו במשקל. הייתי על סף אנורקסיה, ואז קלטתי שמשהו לא בסדר איתי. הלכתי לטיפול כדי להבין למה אני לא מצליחה במערכות היחסים שאני כל כך רוצה, ואז הבנתי שהבעיה היא אצלי, שאני לא מעריכה את עצמי מספיק. התחלתי ללמוד להיות עם אנשים שרוצים את חברתי, ולא עם כאלה שאני כופה את עצמי עליהם. הבנתי שזה היה משהו דפוק שאני סוחבת איתי ומשרדת החוצה".

 

היום את כבר שנתיים בזוגיות עם מישהו שלא רצה אותך בהתחלה, ובסוף התאהב בך. אולי זה אומר שצריך בכל זאת להתעקש על מישהו פעמיים?

"עם החבר הנוכחי שלי זה היה אחרת- הוא סירב לסקס בתקופה שהוא לא היה בעניין, והראה אכפתיות ואהבה אלי כבן אדם. גם אני התנהגתי אחרת כשהוא אמר לא, והרפיתי. כשהרגשתי שאני חונקת אותו ואני שוב על סף אובססיה ניתקתי קשר, על אף שרציתי אותו מאוד. יש לי נטייה אובססיבית, אבל הוא מעולם לא ניצל את זה".

 

איך את מסבירה את הנטייה הזאת?

רצו אותי הרבה גברים שדחיתי והיום הייתי יוצאת איתם, אבל אני בן אדם כזה שכאשר רוצים אותו, הוא לא רוצה. אני אוהבת את הלא מושג, את הריגוש שבכן להשיג- לא להשיג. אני יודעת שאני סובלת ושאני נהיית סמרטוט, אבל אני ממשיכה עם זה. זאת מין הענשה עצמית. הנטייה הזאת עדיין קיימת אצלי היום, אבל היא במצב רדום. היום כשבן הזוג שלי רוצה אותי, קשה לי עם זה. כשהוא לא רצה אותי בעבר, הרגשות שלי כלפיו היו יותר עזים".

 

זה כמו דיבוק

 

ד"ר אילן רבינוביץ', פסיכיאטר ופסיכותרפיסט, טוען כי ל"אהבה אובססיבית", כשהגדרתו יש תסמינים המשותפים להפרעה טורדנית כפייתית- OCD, בלעז.

 

"במקרים האלה הראש עובד ללא הפסקה, אין שקט ושלווה, מושא האהבה שוכן כל הזמן בראש. זה אומר שאם הבחורה הזו מאוהבת במישהו, היא תחשוב עליו על הזמן במהלך היממה, תשחזר כל מיני סיטואציות שהיו איתו ותנתח אותן מכל כיוון - 'למה הוא התכוון, מה הייתה נימת הקול שלו, ואם הייתי עושה כך, האם היה קורה אחרת'. וכמובן תהיה המחשבה ש'הוא לא מחובר לעצמו, אבל האמת היא שהוא אוהב ורוצה אותי, ואני צריכה לחכות שהוא יתפכח'. לא משנה כמה תעמת אותה עם המציאות, ותגיד לה להרפות מזה ושאין לזה סיכוי - זה לא יעזור. היא תיאחז בניצוצות של מילים מפה ומשם, ותבנה על זה תילי תלים של אהבה. כשנכנס לה לראש שזה הגבר שמתאים לה אז לא יעזור בית דין; זוהי מחשבה אובססיבית שהיא כמו דיבוק. זה משול למישהו שנוסע ברכב, והרכב נוהג בעצמו.

 

"מאפיין נוסף הוא טקסים, שיכולים לכלול שליחת אין סוף הודעות ומכתבים ארוכים כאורך הגלות בניסיון לשכנע את מושא האהבה שהוא אוהב אותה. היא יכולה לקנות לו מתנות ודברים שהוא חושק בהם, או להתנדב לבשל ולסדר לו את הבית, דבר שגורם עוד יותר לזילות שלה. לפעמים הן חודרות לטריטוריה הפרטית שלו ועוקבות אחריו, יושבות ליד הבית שלו או מתעדכנות בסדר היום שלו כדי להיתקל בו 'במקרה'".

 

אתה מתאר נטייה כפייתית. בכתבה מדובר בבנות נורמטיביות, ורובן לא 'נתקעו' על יותר מבחור אחד בחייהן.

"נכון, זוהי לא מחלה, אלא הפרעה - שמפריעה לאיכות החיים, ומאפיינת אנשים נורמטיביים בעלי אינטליגנציה גבוהה. היא יכולה להתקיים אצל מישהי כלפי בחור אחד בלבד במהלך חייה, אבל אותו בחור השתלט לה על החיים ומאותו רגע שהכירה אותו, איכות החיים שלה ירודה מאוד. היא מתקשה להשתחרר ממנו, לא מסוגלת להמשיך הלאה, על אף שלא הולך לה איתו. הראש שלה עובד רק בהקשר אחד, והמחשבות שולטות בה ולא היא שולטת בהן".

 

הסיבה לכך היא אכן הערכה עצמית נמוכה?

"הרבה פעמים זה קשור לביטחון עצמי נמוך ולמבנה אישיות כזה או אחר, אבל לא בהכרח. היה פה פשוט כוח חזק מהן, 'כוח האהבה' או מה שנקרא The power of love, והכוח של אהבה אובססיבית הוא גדול במיוחד, כי אהבה היא כידוע אחד היצרים הכי חזקים בנפש האדם".