תצוגת הדפסה של -- מעצבת ללא רבב

המסלול שבו צועדת המעצבת ענבל רביב אינו דומה כלל וכלל לאותו מסלול מוכר של רוב מעצבי האופנה בארץ. בניגוד לדרך הכמעט ידועה מראש, רביב לא פנתה ללימודי אופנה ישר אחרי שירותה הצבאי ולא הייתה סטאז'רית אצל שום מעצב בעל שם. למרות שחלמה לעסוק באופנה מילדות, פנתה רביב ללימודי תואר ראשון בתקשורת ואף נישאה בגיל צעיר. מסלול החיים שלה נראָה די ברור, עד שיום אחד הכול השתנה.

רביב הכירה את מעצב התלבושות דני בר־שי והחלה לעבוד כמלבישה בטלוויזיה. במקביל לקחה קורסים שונים בשנקר ובנתה לעצמה תיק עבודות. כשתיק זה בחיקה, טסה רביב לניו יורק והשתתפה בקורסים ב־FIT, מוסד אקדמי מכובד ביותר בתחום האופנה, ובמקביל עבדה באל־על ובקונסוליה הישראלית. כשחזרה ארצה, פתחה סטודיו ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב והמשיכה לעבוד כמלבישה, בין היתר של צוות חדשות ערוץ 2, שם הכירה את יונית לוי. בסטודיו הקטן והביתי שלה עיצבה ותפרה דגמים שמכרה בעיקר לחברות ולנשות הערוץ. "זה היה עסק קטן שהיה בחיתוליו. לא ידעתי אם אני רוצה לעסוק בסטיילינג או באופנה", היא מתארת.

ב־2002 הקימה רביב את המותג "מש ניו וינטג'", שכלל ייבוא של פריטי וינטג' מחודשים או כאלה שעיצבה בעצמה. "במהלך השנתיים שבהן היה לי את 'מש', התפתחתי כסטייליסטית והשתתפתי בהפקות של מגזינים שונים כמו 'שמנת' ו'7 ימים'. כמו כן לימדתי בשנקר והייתי הסטייליסטית האישית של יונית לוי ואלירז שדה. זו הייתה תקופה אינטנסיבית וקשה. כשחציתי את גיל 30 החלטתי שאני רוצה לעצב, והסטיילינג נדחק לפינה. זו הסיבה שהחלפתי את שם המותג שלי ל'ענבל רביב'.

"עיצבתי בגדי קז'ואל ובגדים קלילים לערב, ועכשיו אני משיקה קולקציה ראשונה של שמלות כלה וערב, המלווה באתר חדש ובבלוג, שבו יופיעו סיפורים של הכלות שלי ותכנים שונים על אופנה, רווקות, נישואים ומה שביניהם. בסך הכול יהיו שלוש קולקציות קטנות ומצומצמות, של שמלות כלה קצרות באורך הברך, שמלות כלה בסגנון וינטג' ושמלות לאחרי החופה, והן יימכרו בלעדית בסטודיו ולפי הזמנה בלבד. הכלה תוכל לבוא לסטודיו החדש עם חברותיה ובנות משפחתה, וכולן יוכלו להרכיב טוטאל לוק מושלם מכף רגל ועד ראש. יהיו גם אביזרים משלימים, והבונוס הגדול: הסטיילינג האישי שאני נותנת".

היה לך קשה לסגור את "מש ניו וינטג'"?

"כל דבר שאתה סוגר הוא קשה באיזשהו מקום, אך ההחלטה התקבלה מתוך רצון להתפתח. היום אני יודעת ש'מש' עשתה את שלה ואני לא מתחרטת על כלום. בתור בת מזל קשת, שהיא חופשייה, עצמאית, לא מתחייבת ולא נשארת במקום, היה לי קשה להיות כבולה לחנות ולשגרה שלה. בסטודיו אני באמת יכולה להתחבר ללקוחות וללוות את התהליך לכל אורכו, כולל כל המדידות. בסופו של דבר כל ההתעסקות עם כלות החזירה את הרומנטיקה לחיי. זה גם בא בתקופה שבה אני אישית התאהבתי והכול התחבר לי".

בסטודיו הנוכחי שלך תלויות הרבה תמונות של מרילין מונרו וקראתי פעם שיש לך קעקוע שלה על הגב. דמותה השפיעה גם על עיצוב קולקציית הכלות שלך?

"בקולקציה הנוכחית יש לי חיבור מיוחד למרילין מונרו. מגיל צעיר חונכתי להיות עצמאית, תמיד דאגתי לעצמי והפכתי להיות קצת 'גבר' בכל המערכת הזו. לא נתתי לעצמי להשתמש בנשיות שלי. מרילין מונרו לא פחדה להשתמש בנשיות שלה, אפילו כשזה גבל בנאיביות ובטיפשות. כשהייתי בניו יורק קראתי עליה המון. באותה תקופה הרשיתי לעצמי ליהנות מכמה חודשים של שקט כדי להתפנות לעבוד על קולקציית הכלות, שהושפעה מהעשורים שבהם מונרו התפרסמה, שנים שבהן אישה הייתה אישה ולא פחדה להראות זאת. ההשפעות הן משנות ה־20 וה־30, שאליהן אני מתחברת מבחינת ההנאה, החופש והדרור שהיה לגוף. השמלות שלי הן ללא מחוכים ואבני סברובסקי והן עשויות מבדים נעימים ואיכותיים כמו שיפון ומשי. עברתי המון גלגולים בחיים, והשמלות שלי משקפות את הרצון לרדת מהרכבת ולעשות משהו משוחרר, נעים וקליל. זה מסמל את החיים שלי, ולכן הקולקציה הזו מאוד משמעותית עבורי. וכן, לשאלתך יש לי קעקוע שלה על כל הגב".

אם נחזור רגע לאחור, איך הרגשת לאחר החשיפה ההיסטרית שקיבלת בעקבות "שמלת שפרה" וגל ההעתקות שבא אחריה?

"זו הייתה פריצת דרך בשבילי כמעצבת. התעסקתי בהרבה דברים בתחום האופנה, עשיתי הכול מהכול וגם נהניתי. שמלת 'שפרה' גיבשה אצלי את הרצון והביטחון להיות מעצבת. אין דבר יותר מעצבן מזה שמעתיקים ממך, אך מצד שני אי אפשר לומר שזה לא החמיא לי. למרות שבהתחלה זה תסכל אותי והרגשתי חסרת אונים, בחרתי להסתכל על זה בצורה חיובית, כי זה נתן לי ביטחון. בסופו של דבר, כפי שאני רואה זאת היום, זה היה דבר חיובי".

לא מתחשק לך לפעמים לחזור לימי הסטיילינג?

"הגעתי למיצוי טוטאלי לגבי הסטיילינג ואין לי כל כוונה לחזור לזה. זו קריעה להיות סטייליסט. עם כל הסיפוק שבלראות הפקה שלך בעיתון, הרבה יותר מספק לראות כלה לובשת שמלה שלי או בחורה שקונה שמלה שלי. אין סיכוי בעולם שאחזור לזה".

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"בסטודיו הזה, מעצבת שמלות כלה. אין לי שום עניין לפתוח משהו גדול בדיזנגוף וכדומה. לראשונה בחיי חשוב לי גם ליהנות מהמקצוע ולא לחיות בהרגשה של מרדף. הייתי רוצה לייצא את שמלות הערב שלי לחו"ל וכמובן לראות את עצמי עם יניב, בן זוגי, חובקת בן ובת חמודים".

עוד מעצבות:

ענבל רביב, תעודת זהות:

מעצב ישראלי שאני אוהבת: יש בארץ המון מעצבים מוכשרים, וכסטייליסטית קשה לי לבחור. אני אוהבת את הסגנון של לילך אלגרבלי ל"לילמיסט", ויוי בלאיש ואלון ליבנה.

פריט חובה בארון הנשי: תחתונים ללא תפרים של סלוגי.

מוזה: מרילין מונרו.

לעולם לא אלבש: חולצת בטן ושמלה באורך הברך.

האדם עושה את הבגד או הבגד את האדם? האדם עושה את הבגד, ללא ספק.