ספיישל עפר

עֹפר שכטר הוא אחד המרואיינים הטובים. בחור מלא קונפליקטים, סמטאות נפש מפותלות, מודעות וקסם אישי. אז מה שואלים בנאדם שכבר ענה על הכל?

זאת הפעם הראשונה ששכטר מנחה לבד שעשועון מהסוג הזה. "תמיד עשיתי דברים בקבוצות כי פחדתי לקחת משהו עליי, אמרתי, 'אם זה קורס, זה לא אשמתי'. למזלי אני בחוזה ברשת, זה היה חלק מהחוזה וזה היה נראה לי כמו משהו באמצע - זה לא ממש טוק שואו שאני עושה לבד. המבנה הוא לא נטו על האישיות שלי. בסוף התברר שגם אם לא רציתי את זה מאה אחוז, עכשיו אני יותר משמח שהסכמתי. זה החזיר לי איזה רעב לטלוויזיה שהלך לי לאיבוד".

עוד כתבות:

* עתי שולברג: איך להפוך לסמל סקס?

* שרית חדד מגדירה את התרבות הישראלית

* איתי תורג'מן לא עושה סטוצים

הוא כבר בן 30, ובזמן הזה הוא גיבש, או שהתקשורת גיבשה עבורו, תדמית של מי שמתקשה במערכות יחסים ארוכות טווח. האחרונה הסתיימה לפני כחצי שנה, והשאירה אותו מפורק משהו. "הייתי בדיכאון, כן. אבל מה שהקל עליי היה שזאת לא היתה דחייה מתוך חוסר משיכה או התעניינות, פשוט רצון קר לסגור את הדבר הזה שלא התאים. זה עובר מהר מאוד, הבאסה מזה שלא רוצים אותך, ואז נשאר רק העצב של החֶסֶר".

ומה קורה כרגע?

"אין כרגע כלום. אני נשוי למדיטציה".

סליחה?

"התחלתי לפני כמעט שנה לעשות מדיטציה טרנסצנדנטלית. 20 דקות עם מנטרה ועשר דקות מנוחה, פעמיים ביום. בהתחלה לא כל כך רציתי, אבל מיקי גבע ואורי גוטליב שהיו איתי ב'שבוע סוף' לקחו אותי למורה שלהם, וזה השתלם בגדול".

מה זה עושה?

זה נותן לי שקט, מקום ללכת אליו שיחזיק אותי לא משנה מה יקרה. וזה הגיע בול בזמן, כי הייתי כבר במצב שקשה לי להיות לבד בבית וכאלה".

ואז צללת אל מקום שהוא עוד יותר לבד.

"כנראה שזאת היתה הדרך להתמודד עם זה. לא לברוח לאנשים, אלא לצלול ולבדוק מה יש בחושך הזה שאני מפחד ממנו. זה גם הוכיח את עצמו - זה הוציא אותי מהמשבר ומאז אני בעלייה. לא קרה לי מזמן שכבר חצי שנה אני סטרייט, שהכל עובד".

"נראה לי שכן. אני מרגיש יותר מוכן לזוגיות וגם למדתי כמה דברים, זה העביר אותי שלב ברמה שהבנתי שצריך לוותר המון כדי להכניס באמת עוד בנאדם לחיים שלי. לא עשיתי את זה מספיק כנראה, ונוצרה בינינו מערכת כל כך עדינה ושברירית שלא הצלחנו לתקן אותה, אבל תמיד יהיה לי משהו לבחורה הזאת".

"חשבתי על זה המון. כרגע המסקנה היא שזה כן בשבילי, אבל אולי זה ישתנה. כמעט כל תקופה בחיים חשבתי שאולי זה לא מתאים לי. אבל כאן הדואליות שלי באה לידי ביטוי. כשאני מחוץ לזוגיות אני חושב שזה רק בשבילי, וכשאני בפנים אני חושב שזה ממש לא בשבילי. אבל אני חושב שככל בני האדם אני רוצה בסופו של דבר להתרבות ולנהל מערכת יחסים".

"אני רוצה, כן. לא יודע אם אני מוכן, אבל אני רוצה. מפחיד אותי שייקחו לי את הזמן שלי עם עצמי, אבל נורא כיף לי עם האחיינים שלי ונראה לי שעם בת הזוג הנכונה וילד מתוק כזה יכול להיות נחמד. יכול לתת שקט, לעצור את ההישגיות. כי הרדיפה הזאת לא תיגמר".

"גיי כבר שיחקתי ואני טוב בזה", הוא מחייך. "בגיי אני טוב. כבר שיחקתי ועוד אשחק כנראה בעתיד. אבל אין דגש על ההומוסקסואליות בהצגה, יש נשיקה פיזית אחת בתחילת ההצגה כדי להציג את הדמות. האבא לא רוצה לקבל את הבן שלו ואת החבר של הבן למשפחה, אבל אז נחשף משהו הרבה יותר רציני על המשפחה שכולם מתמודדים אותו, כי בגללו כל המשפחה מנודה".

"היו לי אישיוז של נער מתבגר רגיל, שרב עם אבא שלו. הרגשתי לא מספיק טוב בשבילו וכנראה תמיד ארגיש ככה. את יודעת, אבא שלי היה טייס, תמיד הערצתי אותו והוא היה מוצלח, אחד האנשים היותר חכמים שפגשתי. הוא דרש הרבה, היה מאוד הישגי וחינך אותי להישגיות, וזה תמיד גרם לי לתחושה שאני לא מספיק טוב. אבל אני פותר את זה עם עצמי, לא כועס עליו כי זה מה שהוא מכיר. הוא לא עשה את זה בכוונה. לצורך העניין אני חושב שאם הייתי הומו, אבא שלי היה מקבל את זה בחיבה. הוא היה זורם עם זה, הוא די פתוח. פעם עשיתי מתיחה בארוחה משפחתית. ישבנו כולנו ואבא שלי ביקש להרים כוס לחיים כי אחותי סיימה בית ספר לרפואה, ואחותי השנייה סיימה בית ספר לווטרינריה - ממש ארוחה כזאת של כולם מוצלחים - ואני אמרתי, 'טוב, אז אני גם רוצה להגיד כבר משהו אם אנחנו כולם פה, רציתי להגיד לכם שאני הומו'".

"נהייתה שתיקה כזאת ומהר מאוד שברתי את זה, אמרתי 'סתאאם'. הם בטח ידעו שאני עובד עליהם, זה פשוט היה מתבקש. אולי זה עוד יקרה מתישהו".

* את הראיון המלא תוכלו למצוא בגיליון השבוע של "פנאי פלוס"

צילום: עדי אורני, סגנון: רינת אפרת, איפור־שיער: נעה יונתן, עיבוד מחשב: שיין הורוביץ, ע.צלם: אריאל בלאק, ע.סגנון: אביב כפיר, ביגוד: דה ברנץ