הדפסה
לכתבה באתר
נשים רבות שטרום האמהות נהנו מחלוקה מאוזנת של מטלות הבית עם בני זוגן ושמעולם לא ראו במרתה סטיוארט מודל לחיקוי, מופתעות לגלות במהלך חופשת הלידה שהפכו לאימהות במובן הכי מסורתי של המילה. אבל למה בעצם? מה קורה בתקופה הזו, שהופך אותך מאישה מעודכנת בעלת קריירה, תחביבים ושותף לחיים, לעובדת משק בית קשת יום ומרוטת עצבים?
"מה שנתפס בישראל, מאז ומתמיד, כמודל הטבעי של חלוקת התפקידים בבית הוא שהגבר הוא המפרנס הראשי והאישה היא המפרנסת המשנית והמטפלת העיקרית בילדים," מסבירה הסוציולוגית ד"ר מיכל פרנקל מהאוניברסיטה העברית. "החלוקה שמקובלת במדינות אחרות, לפיה הגבר מפרנס והאישה מטפלת בילדים, מעולם לא תפסה בישראל. אצלנו תמיד ציפו מהאישה גם לעבוד וגם לטפל בילדים.
"לידה ראשונה ידועה כאירוע שמשנה את חלוקת העבודה במשפחה. בניגוד למה שהיינו רוצים לחל שוב, גם היחסים ההוריים הם יחסי כוח, והמחקרים מוכיחים שלאורך זמן הכסף קובע: ככול שהאם מרוויחה יותר, חלקו של האב בגידול הילדים גדל, על אף שנשים עושות יותר בבית גם כשהן מרוויחות יותר.
"בנוסף לכך, חלוקת התפקידים היא תוצאה של משא ומתן מתמשך בין בני הזוג - וכאן נכנסת חופשת הלידה. בין בני זוג נעשה כל הזמן מיסוד של חלוקת העבודה בכל תחומי החיים, וחופשת הלידה היא תקופת המיסוד שלאחר הלידה. הבעיה היא שהשינוי לא מתרחש בתנאים נורמלים, כי האישה משהה בתקופה הזו את חייה הרגילים, בעוד הגבר ממשיך בשגרה.
"במהלך חופשת הלידה חלוקת העבודה הופכת פחות ופחות שוויונית, ופעמים רבות כשהחופשה נגמרת, האם מרגישה שזה כמעט בלתי אפשרי לחזור לעבודה כמו קודם. אם היא עוברת למשרה חלקית ויורדת בהכנסה כדי לפנות יותר זמן לילדים, אחריותו של האב לפרנסה כבדה יותר וזה מאיץ את החלוקה הלא שוויונית, בכך שזה מאפשר לאב להיעדר יותר. אם לא זוכרים כל הזמן שזה זמני, אז יש סיכוי של גלישה במדרון חלקלק: נוצרת חלוקת עבודה שנתפסת בחברה כטבעית ושקשה נורא לשנות אותה בהמשך".
הטענה המקובלת היא שחלוקת עבודה כזו היא "טבעית"
"אני לא קונה את הטיעון הביולוגי. זה עניין חברתי ותרבותי. עובדה שבמקרים המעטים שגבר נשאר בבית, בדרך כלל בנסיבות מיוחדות כמו זה שהוא מובטל או כי הוא חצי מזוג חד מיני, הוא מצליח יפה. כסוציולוגים אנחנו מאמינים שהרגשות שלנו הם תוצר של ציפיות הסביבה. יש פולחן סביב הילדים ויש לחץ על האם להקדיש את עצמה ולהיניק, ולא משנה מה המחיר שהיא משלמת על כך. בעולם כבר הבינו שגם האב מסוגל לדאוג לצרכיו של הרך הנולד ומדינות רבות מאפשרות חופשת לידה לגברים, במקביל לנשים. בישראל אנחנו עוד רחוקים מכך".
"רוב הגברים חוזרים מהר לעבודה והנשים מבלות הרבה זמן עם הילדים," אומרת ד"ר רונית קרק, ראש מסלול מגדר בשטח, בתוכנית ללימודי מגדר, באוניברסיטת בר אילן. "הן הופכות למטפלות העיקריות וצוברות ידע, כמו למה התינוק בוכה ומה מפריע לו, ואז הגברים פחות מעורבים. ולא רק זה, אמהות רבות שומרות את הידע שלהן ומבקרות את הגבר על איך הוא מטפל בילד. באופן לא מודע הן הופכות את הילד לטריטוריה שלהן וככול שהזמן עובר הגבר מוצא את עצמו יותר בחוץ".
ומה לגבי הטיפול בבית?
"מלכתחילה אצל זוגות רבים חלוקת העבודה היא שוויונית רק לכאורה. בפועל חלק גדול מהל עבודה מוטל על האישה או שהיא האחראית שמל חלקת הוראות והוא עוזר לה. כשנולד ילד גם העבודה בבית גדלה בהרבה והאישה, שנמצאת יותר בבית, לוקחת על עצמה יותר. כשהיא חוזרת לעבוד, הרגלי החיים כבר השתנו, וגם אם קודם ללידה בן הזוג עשה יותר, קשה לחזור מההרגלים שהתקבעו בחופשת הלידה. מה עוד שסביב המעבר להורות מתעוררים אצלנו סטריאוטיפים שקשורים לתפקיד ההורים.
"בשלב הזה עולות שאלות כמו מה זה אומר להיות אמא. האם אמא רק מטפלת בילד או שהיא גם צריכה לדאוג שהבית יהיה נקי ושיהיו לו בגדים ואוכל? דווקא אחרי לידה, שזו תקופה קשה לנשים ויש יותר עבודה להתחלק בה, ואנחנו רוצות לראות חלוקה יותר שוויונית, זה פועל הפוך".
אז אנחנו חוזרות לתקופת המערות?
"במובן מסוים כן, כי פיזית את חוזרת הביתה וממלאת תפקיד מסורתי של אם ורעיה, וזה מפעיל את הסכמות הסטריאוטיפיות. מה, כששרים לתינוק 'אבא הלך לעבודה,' זה לא מחלחל? נשים וגברים מוצאים את עצמם בסיטואציה מאוד מסורתית, המבנה הישן-חדש הזה מתקבע, וקשה אחר כך לטרוף מחדש את הקלפים ולבנות יחסי כוח כמו לפני חופשת הלידה. כמובן שזה משתנה ממשפחה למשפחה ובאופן כללי יותר גברים היום מעורבים בבית ובגידול הילדים, אבל נכון לומר שבמקרים רבים החלוקה הדי שוויונית שהיתה קודם, משתנה".
מה זה עושה לזוגיות וליחסים במשפחה?
"הפסיכולוג דונלד ויניקוט טען שבימים הראל שונים לאחר הלידה האם נמצאת במצב נפשי שלא דומה לאף חוויה אחרת בחיים," מסבירה הפסיכולוגית עמיה ליבליך, מהמכללה האקדמית תל אביב.
"גופה עובר זעזוע גדול, וחוסר השינה מערער המון מהיציבות של המציאות. במצב הזה, שבו מתערבבים גם האושר והכאב של הלידה, מתרחשת התחברות מאוד עמוקה בין האמא לילד. האם טובעת בים של רגשות, והמציאות שלה סובבת כולה סביב היצור החדש. ויניקוט טוען שהתהליך הזה מאוד ייחודי לאישה והוא לא התרחשות סוציולוגית, שאפשר להעביר לאבא. לכך נוספים האחריות שהחברה מטילה על האם לשלומו והתפתחותו של הילד. כל זה, יחד עם הלחץ להיניק, עם המוסכמה שהאם מקבלת חופשת לידה, עם חוסר השינה והמצב ההורמונאלי שלעתים גורם לדיכאון - כל אלו יחד תוקעים את האישה בבית".
וכשהיא חוזרת לעבוד?
"היא נשארת תקועה בבית, במובן הנפשי. אמהות מסתובבות עם הטלפון פתוח כל הזמן לשמוע מה קורה עם הילד, גם נשים במשרות בכירות. הילדים כל הזמן בתודעתן. אבות לא עושים את זה".
מה הנטל הזה עושה לנו?
"נשים רבות מפתחות אחרי הלידה הראשונה הרגשה של תסכול ומרירות. הן אומרות: 'דפקו אותי, לא אמרו לי שיהיה ככה', יש קשר של הסתרה. מצטברים אצלה כעסים על בעלה ולפעמים על הוריה, והיא מרגישה שכל העולם אשם שהיא לא יכולה לקדם את הקריירה שלה. זו תמה מאוד מרכזית אצל אמהות צעירות, ודבר משמעותי שצריך להכיר בו, כי המשקעים האלה לא בריאים. זה ודאי תורם לשכיחות הגירושים".
חופשה? ממש לא
"ההגדרה 'חופשת לידה' היא צירוף מילים בעייתי", אומרת הפסיכולוגית צאלה מיינרט ממכללת סמינר הקיבוצים. "אני הייתי קוראת לזה זמן ההסתגלות של המשפחה לשינוי בעקבות הלידה. הבעיה היא שאנחנו חושבות שזו אמורה להיות חופשה, ואם אנחנו לא נהנות ממנה אנחנו מרגישות לא בסדר. מעטות הנשים שפגשתי אחרי ילד ראשון או שני שאמרו שהן נהנו מחופשת לידה
"נשים בחופשת לידה נפגשות לא פעם עם דברים שהם לא החלק המרכזי ביכולות שלהן, או לא היו עד כה, והן חשות שמצפים מהן לעשות אותם, אף שבכלל לא בטוח שזה נכון. אם בעבר לא היית אחראית היחידה להכין ארוחת ערב בבית, לא בטוח שבעלך מצפה שתהיי עכשיו. פעמים רבות זה משהו בראש שלנו. נורא קל להגיד 'הוא בטח חושב שזה מה שאני צריכה לעשות' ולהיכנס למערבולת של דברים שלא בהכרח באים מבחוץ.
אבל בסוף זה יוצא.
"זה יוצא ככעס ומרמור והאשמות, ואחת הבעיות הגדולות היא שמתפתחת בבית מערכת הדדית של תלונות. נוצרת מערבולת של מתחים שנשענת על פער בתיאום ציפיות, וגם אם קודם הייתה תקשורת טובה, לא משתמשים בה כדי לדבר על הדברים".
אז מה עושים?
צאלה מיינרט: "גם אם זוג באמת רואה את עצמו כשוויוני, ויש חלוקה בין בני הזוג, הסיטואציות המורכבות האלה מטלטלות אותו. צריך לפתח דיאלוג ולדבר על זה, לא ממקום של כעס והאשמות. צריך להבין שהתקופה שלאחר הלידה היא תקופה לא פשוט לאישה, אבל גם בעבור הגבר והילדים והמשפחה המורחבת. כולם עוברים שינוי וטלטלה ואי אפשר לא לדבר על זה. לכן כדאי להתחיל לדבר עוד לפני חופשת הלידה, וגם במהלכה ואחריה. שינויים ומעברים זה משהו שלאנשים רבים קשה לנהל ולכן גם כדאי להיעזר באנשי מקצוע.
"בנוסף, אחרי הלידה חשוב לזכור שהרגע הוא לא הנצח. ליולדת לוקח זמן לחזור לעצמה ולהתחזק. החודש הראשון לא דומה לחודש השני, והשני לא דומה לשלישי. למשל, לפעמים נוצרת ציפייה אצל היולדת לנצל את חופשת הלידה כדי לחסוך כסף על עזרה בבית, וזה חוזר אליה כמו בומרנג. אין טעם לקבל החלטות כאלה לפני הלידה. צריך לתת לאישה להתחזק אחרי הלידה ורק אז לראות מה נכון לה".
