ובכל זאת מילה. הכעס שלך שגוי. "למה זה מגיע להם", משמעותו היא שאת סבורה שהם נפטרו כעונש. ולכן המסקנה שלך, שאין אלוקים. יכול להיות שבאמת אין. אינני יודע.
אבל הקשר בין הטרגדיה לבין המסקנה שלך, שגוי. אין קשר כזה. אסור לך לחשוב שהילדים הנפלאים שלך הלכו לעולמם, כעונש על משהו. הם נפטרו משום שהיו חולים. זה הכל. מדובר בסטטיסטיקה, לא בעונש שקיבלו על מעשה לא ראוי.
הדרך שלך להגיע למסקנה שלי פשוטה: יש לא מעט אנשים רעים בעולם. הם חיים דווקא באושר חלקם אפילו בעושר. יש צדיקים גמורים בעולם, חלקם סובלים מאוד וחלקם הולכים אף לעולמם. מסתבר שאין קשר בין סבל לצדיקות.

גם בשבילך מוטב לא לחשוב כך. שהרי בפועל את אומרת שהילדים שלך נענשו. כלומר חטאו. אבל הם לא. הם היו אנשים טובים וראויים לא פחות מהרבה אחרים. למזלם הרע, הם נעשו חולים. להיות חולה אינו חטא. גם העובדה שנעשו חולים אינה בשל מעשה רע שעשו. יכולות להיות סיבות רבות. חטא או רוע, אינם ביניהן.

מכל מקום. משתתף בצערך. שלא תדעי עוד צער, ומאחל לך לאחר תקופת הכאב והצער, להתחיל לחיות. כי זה מה שנותר.

במסע אופניים של עמותת אתגרים.
משתתפת בצער העמוק על שי ודורית.

חבל שאין לי אמא חכמה אוהבת ויפה כמוך , אין נחמה אבל לפחות זכו לאמא מדהימה כמוך !!!!!!!!!

אני משתתף בצעריך אבל אין אופציה אחרת, אל תחשבי שאצל הגויים יותר טוב להיפך הם יותר סובלים אין שם עזרה וצדקה אם צריכים, גם אני איבדתי אבא ,2 אחים,סבא וסבתא,גרוש 3 פעמים בן 44 ואף אחד לא רוצה אותי,עברתי 7 ניתוחים,ועכשיו לפני הניתוח ה8, אימא שלי חולה משותקת ואף אחד מ4 האחים הנותרים לטאטא עוזר לי,עם כל זאת אני מאמין באלוהים ושמח במה שיש לי, החיים חייבים להימשך אנשים איבדו בשואה את ההורים שלהם והמשיכו הלאה בחיים התחתנו והתעשרו אז קצת אופטימיות

רחל, אין ביכולתי לנחמך. אבל הרגשתי צורך לספר לך שיצא לי לדבר עם דורית לפני כשנה וחצי ולהתרשם מאישיותה בעקבות רצוני לרכוש ממנה את ספרה "להפוך את כל האבנים". אל הספר, ואליה, הגעתי כשחיפשתי חומר שיכול לעזור לקרובת משפחה שלי שבדיוק התבשרה כי חלתה בסרטן קשה. הכתבות על הספר הרשימו אותי וטלפנתי אל דורית בבקשה דחופה לבוא אליה לרעננה כדי לרכוש אותו מיד כך שאוכל לעודד באמצעותו את קרובתי. תפסתי את דורית (בנייד) כשהיתה באוטו לאחר שיצאה כמה דקות קודם מביתה. היא היתה מקסימה, הבינה את הדחיפות שחשתי, והציעה מיד שתיסע במיוחד חזרה לביתה כדי להשאיר לי עותק של הספר בתיבת הדואר שלה. היא גם אמרה שהקרובה מוזמנת להיפגש איתה כדי לשמוע וללמוד עוד יותר. וכך באמת היה. קרובתי אכן קיבלה ממני את הספר מיד למחרת והקריאה בו עודדה אותה, והיא אף קיבלה את ההזמנה של דורית ונפגשה איתה בשלב מאוחר יותר ויצאה מחוזקת. גם אני קראתי את הספר של דורית - רציתי שתדעי שלדעתי הוא מפעל מרשים וייחודי של אדם אחד שאסף ממקור ראשון כל כך הרבה אינפורמציה חיונית על דרכי התמודדות לא קונבנציונאליות של חולי סרטן ששרדו. אין משהו דומה לזה, לפחות בעברית. אני בטוחה שבאמצעות ספרה היא עזרה להרבה הרבה אנשים. כל כך הצטערתי לשמוע על מותה ועל כך שלא היתה בסופו של דבר אחת מאותם שורדים. כמובן שהייתי מאחלת לך "באיחול לאחור" שכל זה לא היה קורה, וששני ילדייך היו עדיין איתך, בריאים ושלמים. מאחר שזה לא ניתן, אולי אפשר רק להיאחז במחשבה, ששניהם, כל אחד בדרכו, מילאו את המאבקים שלהם בכל כך הרבה משמעות ותרומה מעוררת השראה לכלל. אני בטוחה ששמורה להם פינה חמה בליבותיהם של רבים. לבי איתך. חיזקי ואימצי.

תוכלי למצוא ניחומים באלוהים שאוהב אותך.

גלגולי עבר.......שבאים לתיקונם!

רחמים , הוא קיים כדי לעשות רק רע

אבל כמה דברים:
1. תתמודדי עם העובדה שהם אינם, אפשר לשמור חדר למזכרת - אי אפשר להתגבר כשכל הבית מלא בחפצים שלהם. הייתי מציעה לתרום חלק מהתמונות ולמצוא דרכים להנציח אותם מחוץ לבית.
2. אני לא יודעת למה את מאשימה את אלוהים. גם אני עברתי ועוברת דברים לא קלים אבל אני מאמינה שהכל לטובה.
אחד המקומות המעטים שבהם הרגשתי שמקבלים אותי ללא תנאי הוא בשיעורים בבתי הכנסת שהועברו על ידי רבנית. הייתי אצל כמה והמילים שלהן השפיעו עליי נפשית לטובה.
למה אני מציעה לך את זה - לי זה עזר. וזה בחינם. כמעט בכל עיר גדולה. אם לא תנסי- לא תדעי.
עכשיו אני עובדת בשעות הללו. בעבר הלכתי מידי פעם עם חברה.
היו שם נשים בכל הגילאים. ופשוט קבלה הדדית ענקית.
היו שם בנות בחולצות בטן וקעקועים בגיל הנעורים ונשים מבוגרות יותר.
צריך להבין שגם אם יש בורא - אנחנו הנבראים, ואנחנו לא יכולים להבין את הבורא, דבר שני שצריך לעשות הוא לקבל את המציאות ולהשתדל להשפיע היכן שכן אפשר.
ניתן להתנחם שאנשים מתים לפחות כבר לא סובלים. ואנחנו צריכים לעשות חסד עם החיים ככל שאפשר ולהשקיע כדי שאם אנחנו בדיכאון או בעצבות לסייע לאחרים בכל מה שניתן.
לפעמים זה בחיוך, לפעמים בהסעה, לפעמים בכסף או בעצה טובה.
את המשמעות לחיים שלך את נותנת. אני מאחלת לך ימים שלווים.

מאחלת לך שתמצאי את כוחות הנפש ביומיום והמון נחת מהנכדים היקרים.
בהערכה רבה

רק לחבק ולחבק אותך. את נשמעת אישה מדהימה ועוצמתית ואין פלא שילדיך היו כמוך. מאחלת לך ימים טובים במחיצת יקיריך, הבת, הנכדים ובן הזוג

לראות את ילדיך סובלים כל כך..חיבוק גדול אישה יקרה ועוצמתית שכמוך

גם אם קיים אין ספק בכלל שהאדם הוא זה שנתן לו תכונות ויצר מערכת כללים של "תן וקח" משמע אני אמלא אחר ציווי והוא ימלא משאלות ליבי...קיים או לא הדבר האחרון שרוצה שנדבר בשמו או שנתחקה אחריו מפני ששום אדם לא יכול לתפוס אלוהות או רוחניות (אם קיימות) מהן משול לעיוור מלידה שלא יבין מהו צבע...משתתף בצערך

כדאי לאנשים להתאפס , ולהבין שבכרל יום עולמם יכול להתהפך עליהם , דבר איננו מובטח ואיננו מובן מאליו , גם האבו עלים \ " החזקים " למינהם כלומר בעיני עצמם , לא כסף רב ככל שיהיה מבטיח להם דבר , לא " קשרים " כלומר למי שאין קשר ישיר " לאלוהים " ולא " השכלה ותארים , הצניעו לכת , תרדו מהאגו , החוצפה והיוהרה , כי באיבחה אחת אתם עלולים למצוא עצמכם קטנים , עלה ברוח , חידק \ ופרעוש חסר חשיבות בעולמנו הזמני לחלוטין ,

אין ספק שהחיים ששי חי במחלתו היו מלאי משמעות שאנשים לא זוכים להם גם באריכות ימים

אישה מדהימה אזו אצילות נפש וכמה סבל לקרוא ולבכות

תאמצי את תגובת 32 כמה הוא צודק

ברגעים טובים, דווקא ברגעי קושי האמונה באלוקים צריך להיות חזק יותר