השיר הזה קורע אותי כל פעם מחדש (ואני בת 56).
תמיד רציתי לחבק את הדני המסכן הזה. נתן לה תפוח, נתן לה פרח והיא היתה נוראית כלפיו...
אוי נורית נורית, כמה ששנאתי אותה כל חיי ועכשיו אני שמחה לשמוע שהיא היתה ועודנה אישה נחמדה (-:
גדלנו על שיריה המופלאים של מרים ילן שטקליס.

ומגדלת את ילדיים הקטנים על שירייה, יש בהם קסם של ילדות ועוצמה רבה

יכול להיות ש"הדסה" היא אחותה של חמותי, אחיינית אחרת של מרים. בעלי ואחותו הכירו את מרים ילן בילדותם, כשהייתה מבקרת אצלם ברחביה.

הוא משל ליחסיה עם בעלה משה , נטישתה ולכתו אחר המאיירת בינה גבירץ שהיתה שכנתי.
קראו את השיר שוב ותראו איך מריים הטיבה לתאר במדוייק את חוויתה מלכתו של בעלה.

למה שבשירי ילדים יהיה רוע ולו הקל ביותר? אי אפשר להעביר מסר חיובי כמו חשיבות ההגיינה בשיר "הסבון בכה מאד" בלי השורה "דני מלוכלך כל כך אם יבוא היום לגן מי יתן שלום לדן?" ולמה דמות כמו נורית שגורמת כזה צער לילדים קטנים ורגישים חייבת להופיע? והשורה "אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין" כל מי שבוכה הוא תינוק בכיין? האין בכי פריקת רגשות לגיטימית?

איזה פרויקט נפלא! וכיף לראות אותך פתאום.. עוף טוב, הכל טוב :)

השיר מיכאל נכתב על שם בעלי דר, מיכאל לבל ז״ל. אמא של נורית חברתו של מיכאל מהגן, עבדה בספריה הלאומית, שם פגשה את מירים ילן שטקליס. היא תמיד ספרה על ילדיה - נורית וגדעון שהיו מושא לשיריה של מירים. רותי קדוש ראיינה את נורית, כיום דר. נורית רייכמן , היא כתבה את סיפורה ב״להיות הורים״.אינני זוכרת את התאריך. הסיפור תואם את הסיפור שידעתי מבעלי. תודה דר. דינה לבל