הגינה שכל הבית פונה אליה נראית כל כך מינימליסטית שהיא לא ממש גינה, אלא יותר איזור צחיח אך מסודר היטב.
אני לא מתה על חדר השינה שנמצא ממש בתוך חדר המגורים, כי בעיני שינה צריכה להיות במקום מוגן וסגור ומקנה בטחון. מופרד מההתנהלות הרגילה בבית.
ודלתות ההזה מאפשרות לסגור את חדר השינה, אבל אין ממש הפרדה.

מה שכן, הכלב חמוד לאללה.

אנשים בגיל כזה צריכים גם כניסה לכיסא גלגלים, לא נעים לחשוב, אבל בכ"ז...

טעות תכנונית מן המדרגה הראשונה!
הרי תכננו את המעבר לכבוד בגרותם ובכוונה שלא לעבור מן הבית. ביקשו בית שמתאים לתקופת חיים של הגיל השלישי. היכן ההתחשבות וצאת ביטוי עם כמות מדרגות כה גדולה? מדוע אין חשיבה על שער חצר רחב יותר, כזה שיכול לתמוך, במידת הצורך, במעבר כיסא גלגלים?
בנוסף - אין תכנון כלל לחדר אירוח - ומה אם הנכדים יבקשו לבוא לישון אצל סבא וסבתא?
תכנון לוקה בחסר, וחבל - כי שטח הבית 140 מ"ר - הוא גדול יותר מאשר הרבה דירות 4 חדרים מודרניות!

לא התחברתי לבית אחרי השיפוץ. מנוכר. מבחוץ מדכא ממש עם האפור הזה והגושיות.

מצד אחד, 140 מ"ר. מאה-ארבעים-מטרים-רבועים! איפה הם?
מצד שני, יפה שכל האיחסונים למיניהם הוסתרו והוצנעו, ונשארים חללים נטו.


ועכשיו לקטע הלא-משכנע.
פינת עבודה של כוננית באמצע הסלון בבית של 140 מטרים?
סלון שמספיק לשני אנשים בקושי, גם הם האחד יושב על כורסא?
חדר שינה שנפתח לתוך סלון? פור וואט?
גם הקיר החיצוני בחזית שפונה לרחוב, והכניסה המפוארת לא ממש מסתדרים עם הצנע של הסלון וחדר השינה.

יש דיסוננס. מצד אחד, הגימור מפואר. מצד שני, מינימליסטי וספרטני.

נראה כמו אחד מהבתים שרוהטו לצורך יום צילומים. לא נראה כמו בית שגרים בו.

וכבד (בעיקר בגלל גוון הפורניר הכהה בשילוב פרקט כהה יחסית) אם כי בהחלט זה עניין של טעם.
החוץ לטעמי נראה רע מאוד גם בגלל אריחי החיפוי שנראים רע וגם בגלל המבנה עצמו שנראה תעשייתי וממש לא ביתי

. יש התוויית חובה לגדר עם חומה בגובה מינימלי וכו
גם אני ממש לא אוהבת.

מהבית הקודם.

מהיכן בבקשה הכיסאות בפינת האוכל והכורסה מעץ?

מאוד יפה!
מאיפה הכסא לפינת האוכל?

הבית שווה מליונים ושיהיה בהצלחה.

פשוט יפה ועדין. בהתחלה הופתעתי מהמיקום של חדר השינה ולעצמי לא הייתי רוצה את זה אבל זה נראה מעולה. כל הכבוד לאדריכליות ולבעלי הבית, רואים את שיתוף הפעולה. התוצאה מרשימה. הגינה נהדרת. ממש מעניין אותי לראות את הבית הראשון בגבעתיים שמהתמונה נראה ממש יפה ומדוייק וגם את השני ממנו עברו מהר. זוג אמיץ. אהבתי מאד.
באמת מעניין היכן מיקמו ספרים- והאם אין בכלל תמונות בבית.

חלוקת החללים ממש מוזרה. 140 מ"ר זו דירה ענקית, למה מטבח וחדר שינה וסלון ופינת עבודה ביחד והכל מינימליסטי?
כנראה ש-140 מ"ר זה כולל הגינה.
אחרת לא יכול להיות. פשוט לא.
אני יודעת מה זו דירה של 140 מ"ר, זו דירה של סלון גדול ועוד 3 חדרי שינה לפחות ומטבח גדול.
אבל העיצוב, כמו שכתבתי, נפלא.

חזית קדמית אטומה היא בדיוק כמו הפניית הגב/התחת לעבר האנשים שאתה נמצא איתם.
זה בית מגורים ולא מקדש זן בקיוטו.

מוזר מדיי שחדר השינה כה פרוץ. שהגינה חסרת צבע ירוק. הייתי עושה אי לבן - כי כיף לשבת על משטח בהיר ומטבח שחור ולא להפך. אבל מה שחשוב שאתם אוהבים את התוצאה עד 120 שנה

חדר שינה חשוף לסלון? בגיל מבוגר אין יותר אינטימיות? ומדרגות בכניסה? מה עם רמפה לכיסא גלגלים? זה יגיע, לא יעזרו ההכחשות שלי זה לא יקרה..

הבית לגיל! לטפס במדרגות בגיל מבוגר זה לא לעניין

הבית הישן יותר מוצלח מהחדש!
איזה מן אדריכלים מגדלים בבתי הספר לאדריכלות בארץ?

יפיפה! בטוב טעם ומחשבה.

הבעלים? לא הקירות והחיפויים עושים בית, אלא התוכן! ואם לא מתכוונים לצאת ממנו, מה עם חדר למטפל/ת שלא נצטרך חלילה בהמשך?

ומה שהכי יפה- רואים פה טעם אישי של בני הבית, לעומת העיצוב וה"הלבשה" חסרי החיים של מעצבת זו או אחרת, שמרהטת לפי מצוות העדר.
כל טוב לכם בביתכם החדש.

תכנון למגזין ולא לחיים פרקטיים. איך מארחים את הילדים והנכדים? נשמע שיעברו לבית אחר בעוד כמה שנים שוב. בינתיים האדריכליות עשו עליהם עוד סיבוב