עושה רושם שמרוב רצון שיהיה יפה ומיוחד, הקריבו את הדבר הכי חשוב בבית מגורים - שיהיה נוח ושימושי.
חבל. בית אינו מוזיאון. כאן לא מבקרים מדי פעם ומתפעלים מן המראות, כאן באים לנוח, להירגע, לשהות בנוחות.

אין טלויזיה. סבבה.
אבל לפחות תעשו שתי ספות אחת מול השניה כדי שאנשים יוכלו לשבת אחד מול השני לשוחח או משהו. ככה זה יכול לשמש כמקום לקהל בתחרות בישול (כאילו שמישהו מבשל בבית הזה. המטבח לגמרי דקורטיבי ולא פרקטי).

זה מזכיר חדר המתנה של רופא שיניים שבו אנשים יושבים אחד ליד השני ונמנעים מקשר עין.

פעם אחת יש בית ששווה להראות.

הכשרתה של "מעצבת הפנים" ניכרת. בכל צומת בה היה צריך לבחור בין שימוש לעיצוב ריק, נבחר האחרון. ה"ארכיטקטורה" כמכלול הוקרבה למען צילום עתידי.
בין אם זאת החזית המזויפת, שרובה סטיו חסר שימוש מחוץ לחדרי שירותים ורחצה שהשהות היחידה בו תהיה לצרכי ניקיון.
בין אם שתילת ה"לוברים" בחזית שאינם מספקים פרטיות אמיתית, או הצללה, או שימוש כלשהו.
בין אם הריסת אגף שלם ובנייתו עם גג שטוח בגובה סתמי לא יאפשר שימוש במרפסת, לא רק זאת, אף מונמך במיוחד מהחזית.
בין אם עקירת עצים רק כדי לתכנן לדיירים (לפי בקשתם) בוסתן עם גדר חיה, רק שהגדר לא ממש חיה והבוסתן הוא דגימה של עצים ננסיים (הדרים).
בין אם דלת כניסה גבוהה במיוחד שנפתחת למשטח הביניים במדרגות. שלא לדבר על מיקום הידית החיצונית, גודלה וסמיכותה למנעול. העיקר להינות מהגינה עד שיגיע הילד עם הידיים הקטנות מספיק לפתוח את הדלת.
בין אם חלל הסלון הצופה למטבח, כי פוד'יס לא צופים בטלוויזיה, במיוחד לא בתוכניות בישול, אלא רק בבישול עצמו (ממש) וישיתפוצצו בעלי צמודי קרקע שמשקיעים את מיטב כספם על גינה, להרגיש בחוץ זה לחלשים.
בין אם זאת ספריה בסמיכות לכיריים. כי אין כמו ריח של ספר. מטוגן בשמן. גם קולט אדים זה לחלשים.
בין אם זה מיקום פתחי המיזוג מעל הספריה, ממש מול הכיריים. אולי כדי להרחיק את ריח הבישול מהספרים אל שאר החלל.
בין אם זה הפטיו בקומת הגג. שם אכן יש פרטיות לדיירים, אכן לא ניתן לצפות בהם שם, פשוט כי אין גישה מאחורי האסלה.
בין אם זה בחירת הצבעים המצומצמת. כל כך מצומצמת שפשוט לא קיימת. שחור לבן ואפור הם לא צבעים, הם דרגת כהות.
בקיצור, חצר שנדרסה בידי גחמה של מעצבת עם פנטזיה על ביתן ובית שתוכנן למטרות צילום לפורטפוליו ולעזאזל השימוש.

הביקורת נכתבת ביתר קלות
והפרגון הרבה יותר קשה לו לצאת..
תכנון חכם ורגיש והסגנון בדיוק לטעמי וגם אם לא זה בסדר..
חוסר הפרגון מקורו לא בעבודה או בתוצאה אלא בכותב/ת

בד"כ מפרגן גם לבתים שאינם לטעמי אבל זה יותר בכיוון מוזיאון מאשר בית.
תחושת הניכור זועקת החוצה אל המרפסת, שכנראה לא מרבה לארח ארוחה משפחתית בחורף...
המקלחת עשויה קוריאן טופ דאון ממש כאילו נלקחה ממלחקת אשפוז כפוי באברבנל.
נו באמר, זה אולי נראה יפה, אולי לזוג אבל בטח לא למשפחה.

נראה שלמדה כמה דברים מפיצו קדם (:

כל הכבוד טל. עשית קפיצת מדרגה משמעותית. פניך למעלה! בהצלחה.

הבית מהמם ומיוחד..כן, יש אנשים שהם עדיין משפחתיים גם בלי פינת אוכל, תתפלאו. "משפחתיות" לא קשורה תמיד לשולחן אוכל ולארוחות. ותתחילו להבין שכשמצלמים בית לעיתון/כתבה, הוא לא יכול להיות מבולגן ושירגישו ש"אנשים גרים בו".. ככה לא יראו את הבית ואת האדריכלות, אלא את הבלאגן (וגם אז, יתלוננו ש"לא יכלו לסדר את הבית לפני הצילומים" ), ויש אנשים שאוהבים בית מוזיאוני, מה אכפת לכם? זה אומר שהם לא בסדר? לא ראויים לבית..? ומה לא מובן שבשירותי ההורים יש קיר זכוכית *בתוך* האמבטיה, בסה"כ חציצה בין האסלה לכיורים. הבית מיוחד ומקסים, וכנראה מתאים לדיירים והמעצבת נשמעת מקסימה. (ולמי שכתב שהעירייה צריכה להתחיל לתת אישורים לבניית בתים תואמים את הרחוב בלבד..נראה לך שגם יתחילו להתערב לנו? זה בנה ביתך ולא שכונה קבלנית שצריכה לשמור על הומוגניות..).

אהבתי את הלוברים ואת השילוב בין החומרים השונים.
אין ספק כי הושקעה מחשבה רבה בבחירת כל פריט.
ולכל המלעיזים: בית צריך קודם כל לשרת את בעליו ונא לקבל את העובדה שלא כל אחד מעוניין בסטנדט הישראלי של טלוויזיה בסלון ושולחן אוכל ענק ליד המטבח.

הבית יפה מבחינה צורנית, אך בעיני חסרים כתמי צבע להחיות את המראה הסטרילי. מהבחינה הפרקטית: ליבי עם עוזרת הבית, שתצטרך לנקות את האבק משבכה שחורה...
כל פס רוחב שחור/חום/כל צבע כהה אחר צובר אבק...

אהבתי מאוד. מעצבת עם חשיבה ואסתטיקה.

שלום לכולם,
בד"כ אני לא נוטה להגיב על כתבות אבל מודה שהפעם אני מרגישה שהגיע הזמן.
1. הכתבה נכתבה לצערי הרב ע"י הגברת אביטל ברוידא שמעולם לא פגשה את בעלי ואותי ואין לי מושג ירוק מדוע מצאה לנכון לקבוע דברים על הרגלי האירוח שלנו. הדברים שכתבה הם במינימום שיקריים וחסרי כל ביסוס. האמירה על כך שאיננו מרבים לארח הינה פשוט לא נכונה, שלא לומר מיותרת ומעליבה ויעידו על כך משפחתנו, חברנו וחברי ילדינו המרבים לפקוד את ביתינו. אין לכותבת שום מושג עלינו וזאת כנראה נקמתה הקטנה והמגוחכת על כך שהסכמנו לחשוף את הבית לטובת המעצבת שעמלה עליו רבות אך סירבנו להיחשף ברמה האישית, מה שכנראה הכעיס את הגברת ברוידא וגרם לה לבדות עובדות שבינן לבין המציאות כל קשר הינו מקרי בהחלט. אנחנו זוג שמאד אוהב לבשל, מארחים מדי סופשבוע משפחה וחברים וכל היתר שטויות.
2. באשר לעיצוב, כנאמר על טעם ועל ריח... אנחנו מאד מאד אוהבים את התוצאה ונהנים להתעורר כל בוקר בבית שתואם לחלוטין את טעמנו וצרכנו. וזה מה שחשוב לא? מישהו מכם גר בבית שמוצא חן רק בעיני שכניו וחבריו ולא בראש ובראשונה בעיני עצמו? לא הכי חשוב שאתם תאהבו את המקום שאתם הולכים לישון בו כל לילה? נדמה לי שכן. ועל כך אנו מוקירים תודה לכל אנשי המקצוע שעמלו רבות כדי להעניק לנו את התוצר המוגמר. החל ממי שתיכנן וכלה בכל מי שהוציא לפועל.
מי שלא טוב לא, מי שלא אוהב הבית ממש בסדר. You can't win them all... כל היתר? מוזמנים באהבה לסיור בבית ולכוס קפה עם עוגת שמרים חמה שכרגע יצאה מהתנור, וזאת למרות שאנחנו לטענת הכותבת לא מרבים לארח.
בריאות ואושר לכולם.

התאהבתי בגינה, אני רוצה כזאת!

משמח לקרוא כתבה בקורתית ומפוכחת, שאינה נכנעת למלים הריקות שהשמיעה ה"מעצבת".
אפשר להתעלם מכל המלל ולהבין שהבית לא עובד באמצעות התכנית והחתך. יש כאן כל כך הרבה החלטות לא נכונות אבסולוטית. כנראה שהנסיון ילמד את האחראית.
מלה נוספת של הערכה מגיעה לכתבת ולמערכת על הבחירה המודעת שלא לשתף פעולה עם הטייטל "אדריכלות פנים", המופיע לרוב בעבודות מסוג זה.

מקסים, מה הגודל של המרצפות בבקשה? תודה רבה

ראשית, בית נהדר,- החל מגדר ושער הבית וכלה בגינה ובטווח, מה שביניהם.
שנית, אשמח לדעת היכן נקנה שולחן סלון לבן ושולחן האוכל במרפסת.
לבסוף, מילה למגיבים. באופן קבוע, אני נכנסת למדור ומה איתכם זו הפעם? מדוע הרשעות הזו? למה האצבע כל כך קלה ורעה על המקלדת? המדור עוסק בעיצוב לא במצב עו"ש של בעלי הבית, לא ביכולת או היעדר יכולתה של המעצבת שמשיבה בסבלנות ובאיפוק לכל השאלות הציניות. אותי לימדו שאם אין לי שומדבר טוב לומר, מוטב שאשתוק.

לא הצלחתי למצוא בפייס או באינטרנט.

אחד הבתים הכי יפים שראיתי.
פשוט בית יפה, שעושה חשק לגור בו.

220 מ"ר עם שלושה חדרי שינה, נראה כמו בזבוז של מטראז', אבל זה כבר שיקול הדעת וההעדפות של בעלי הבית.
מה שכן, לא כל כך הבנתי איפה הפרקטיות פה. מילא שחדר הכביסה נמצא במרתף (טרחה שאין כדוגמתה, גם למנקה) אבל מאיפה אמורים לצאת לתלות את הכביסה?
ונניח שיש מייבש ולא מייבשים בשמש - איך יכול להיות שיש רק כניסה/יציאה אחת לבית כל כך גדול? פיספסתי משהו?
(וגם - כמה לא אקולוגי לייבש במייבש כביסה במדינה שטופת שמש כמו שלנו).
זאת אולי הערה קטנונית, אבל בעיני תכנון טוב מקיף את כל תחומי החיים.
בגלל זה, לדעתי, כיריים באי במטבח הן רעיון יפה לחדרי תצוגה, ולא שימושי בעליל בבית שאשכרה מארחים ומבשלים בו.
אין פה ביקורת על העיצוב, שהוא תלוי טעם, אלא רק על התכנון וחלוקת החלל.
זה באמת בית מיוחד ולא שגרתי ואני מאחלת לבעלי הבית הרבה הנאה ממנו, לפי התגובה הם בהחלט נהנים, זה הכי חשוב.

פרקטית ויצירתית כאחד, עיצוב פשוט ואוורירי, מלא אור ומיוחד במינו והגינה מקסימה וייחודית.

אחלה בית תהנו ממנו.