ח"כ ד"ר עליזה לביא (51) מיש עתיד היא דמות יוצאת דופן: דתייה במפלגה חילונית; נלחמת למען שוויון מגדרי באולפנות ובישיבות; הדריכה גם בחברה להגנת הטבע וגם בבני עקיבא; אשת אקדמיה ואשת תקשורת. בנעוריה קראו לה עליזה משיח, ואת לימודיה התיכוניים היא העבירה בבית הספר הדתי בר אילן בנתניה, שהותיר בה חותם עמוק: בטקס שנערך עם צאת ספרה הראשון, "תפילת נשים", נשאה לביא נאום שאותו הקדישה לאחת המורות בו – שילה זקס, שלימדה אותה אנגלית. זקס, כיום גמלאית, הותירה בלביא רושם עז, והשתיים עדיין שומרות על קשר: הן גרות באותה שכונה נתנייתית ומתפללות באותו בית כנסת.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"המורה שילה לימדה אותי את החשיבות שבידיעת השפה האנגלית", אומרת לביא. "היא הייתה מורה מיוחדת, וגם כשהגעתי לא מוכנה לבחינה, או בלי להכין שיעורי בית, היא לא הייתה נוזפת בי: היא הייתה גורמת לי להרגיש שההפסד הוא כולו שלי. בנוסף להיותה מורה, היא גם הייתה חברה: היא לא היססה להסיע אותנו לבית הספר בימים חמים, והייתה מנצלת את הזמן הזה כדי לתרגל איתנו את השפה".
"עליזה הייתה חלשה באנגלית", אומרת זקס, "אבל הייתה מאוד נחמדה, עם דרך ארץ, נעימה. לאט-לאט היא השתפרה. כשאני שומעת אותה מדברת אנגלית היום, ליבי מתמלא גאווה".ח"כ לביא מתראיינת באנגלית. למורה שילה יש נחת
לביא מתקשה לקבל את התיאורים של זקס. "למיטב זיכרוני, הייתי תלמידה שובבה ואנרגטית", היא אומרת, "ולצפות ממני לשנן היה בגדר משאלה. היו מקצועות שיותר אהבתי, כמו ביולוגיה והיסטוריה של עם ישראל, וכאלה שפחות התחברתי אליהם, כמו כימיה ופיזיקה. לשמחתי, הדברים שפחות אהבתי תוקנו במשך השנים". זקס: "אני זוכרת אותה כתלמידה עסוקה. תמיד היו לה עניינים בבית הספר. התוכן של השיעורים לא תמיד היה העיקר. היא הייתה מאוד חברתית וחברותית. בשנים האחרונות אני עוקבת אחריה ואחרי האנגלית שלה ורואה שהיא דוברת אנגלית מצוינת ואפילו מרצה באנגלית נפלאה וחדה. היא עושה חיל אמיתי בכנסת וגם בחייה הפרטיים. לימדתי גם את בנותיה, כך שאני יכולה להגיד בכנות שהיא אמא למופת". לביא מחזירה מחמאות למורתה. "שילה הקנתה בי את הביטחון ואת האמונה ביכולתי. גם שלא הצלחתי, והדכדוך העיק, היא נטעה בי תקווה. הייתה אומרת לי: 'יש לך רצון, את תצליחי'. האמון שהיא נטעה בי מלווה אותי מאז ומתמיד". מה למדת בבית הספר ומה לא?"למדתי שהשכלה פותחת שערים. לא למדתי עד כמה חשוב לשלוט בשפות. לא הקדישו לכך חשיבות, או שאולי הקדישו, ואני לא שמתי לב. הייתה לי אפשרות ללמוד צרפתית וערבית ולתגבר את האנגלית, אבל לצערי זלזלתי בזה. עד היום אני מתביישת בצרות שעשינו למורה לצרפתית".
את מתחרטת על משהו?
"אני מתחרטת שלא הערכתי מספיק את התקופה הזו. היום, בהסתכלות אחורה, אני יכולה להעיד שהלימודים הפכו להיות חלק מהותי ממה שאני. הסקרנות לדעת מלווה אותי כל חיי. אני מאחלת לתלמידים של היום שיפתחו את תחושת הסקרנות שלהם. הידע היום זמין, הם מוצפים במידע, אז חשוב שהם יפתחו פילטרים כדי לסנן מה חשוב ומה לא, ושיפתחו חוש ביקורת מושכל ומלומד".
מה היה במערכת החינוך בתקופתך, שחסר בה כיום?
"פעם אנשי החינוך נתפסו כאליטה של החברה. הייתה יראת כבוד כלפי המקצוע. המורה היה משכיל, ידען ובעיקר אידיאולוג אמיתי. היום המורים סובלים מחוסר אמון מערכתי וחוץ-מערכתי, שלא באשמתם. חייבים לשפר את השכר ואת הסטטוס החברתי שלהם, ולא רק באמצעות תהליך של חקיקה או הסכמים עם ההסתדרות: הדברים צריכים לבוא מלב ליבה של החברה הישראלית. יש להפוך את מקצוע ההוראה למקצוע יוקרתי, שאינו תלוי בשר זה או אחר, ולתגמל את המורים במשכורת ובתנאי פרישה".
זקס שומעת את הדברים ומהנהנת בהסכמה. "עברו המון שנים מאז שלימדתי, ואני רואה בחדשות שכל פעם יש עוד שינוי ועוד שינוי, כך שאני מבינה שהיום זה ממש לא כמו שהיה בתקופתי", היא אומרת. "אני יכולה רק לקוות שהתלמידים יכבדו את המורים שלהם. זה חשוב מאוד להצלחה ולהקניית דרך ארץ גם בחיים המבוגרים שלהם".
