גם את מרגישה שהמהפכה הפמיניסטית נתקעה? שכבר הרבה מדי שנים המוני נשים משקיעות ומתאמצות, גם בעבודה וגם בבית, אבל לא באמת מצליחות לממש את עצמן, להשיג הישגים משמעותיים, להתקדם בשכר או בהטבות או להגיע לקריירות יותר נחשבות ומתגמלות? אם כן, את לא לבד.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

גם במכון "מישל קליימן לחקר המגדר" שפועל באוניברסיטת סטנפורד שבארצות הברית כבר הגיעו למסקנה הזו. ולכן, החליטו שם להשקיע השנה מאמץ בחשיפת הסיבות השונות ל"תקיעות" הזו, שעליה כתבה פרופ' ססיליה רידג'ווי, אחת מחוקרות המגדר האמריקאיות הידיעות ביותר.

בספר שנקרא (בתרגום חופשי) "תקועות בגלל המגדר" ויצא לאור בשנת 2011, מוכיחה החוקרת שלמרות החוקים המפורטים והאיסור הברור על אפליה, אי השוויון המגדרי לא באמת מצטמצם.

כבר יותר מ-20 שנה רק 74 אחוז מהנשים בגיל 20-54 עובדות בשכר. כבר יותר מעשור יש פער יציב בין שכרם של נשים וגברים בעלי אותה השכלה וניסיון ולכן נשים מרוויחות רק 77 סנט מכל דולר שמרווחים גברים. וכשאישה הופכת גם לאמא, מיד היא מקבלת "קנס" של הפחתת חמישה אחוזים מהמשכורת, בממוצע. כמובן שכל ילד נוסף שהיא יולדת גורר אחריו גם "קנס" נוסף.

למעשה, טוענת החוקרת, זו רק אשליה שכל אחת מאיתנו יכולה לבחור לעצמה תחום עיסוק או קריירה. כשבודקים מגלים שנשים עדיין עובדות בעיקר בעבודות שנתפסות כ"נשיות", שבהן שכר נמוך והן לא מצליחות לחדור לתחומי עיסוק רווחיים יותר, רק כי הם נחשבים ל"גבריים".

כדי שהמצב הזה ישתנה, טוענת החוקרת, יותר מ-40 אחוז מהנשים צריכות לשנות כיוון מקצועי. ומה עם אלה שכבר נכנסו לתחומים שעדיין נחשבים ל"גבריים", כמו ניהול למשל? אל תשלו את עצמכם. גם שם אין ממש התקדמות. עובדה – מתוך כל 10 מנהלים בכירים ב-500 החברות הגדולות של רשימת פורצ'ן, גם בשנת 2010 עדיין רק 15 היו נשים.

אז מה אפשר לעשות כדי לצאת מהתקיעות הזו? החוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, למשל, החליטו להסביר לציבור הרחב בעזרת נתונים מדעיים בדוקים, איך ולמה המצב הזה פוגע בכולנו.

בתחילת מאי 2011, למשל, הסבירו שם פרופסור אן קובלניאן, סוציולוגית כלכלנית וד"ר סאפו פוטאנן, סוציולוג, מדוע כל כך מעט נשים מצליחות גם היום להמציא המצאות או לגלות תגליות חשובות.

כדי לפתח המצאות ולגלות תגליות, הסבירו החוקרים, אמנם צריך מישהו שמסוגל להמציא או לגלות, אבל צריך גם רשת של קשרים, שתאפשר להפוך את הרעיונות למוצרים או לתהליכי ייצור. רשת קשרים כזו מסוגלת לספק תקציב, כשצריך, או משוב ענייני או סתם פרגון ועידוד ברגעים קשים.

אז מה הבעיה? גם בעשור השני של המאה ה-21 לרוב הנשים עוד אין רשת כזו. למה? כי עדיין לא תופסים אותן כמי שמסוגלות לגלות או להמציא. ולכן, המורה, או המרצה, העמית לעבודה או מנהל המפעל או אפילו הבנקאי שאליו מגיעה הממציאה או המגלה לא ממש מאמינים ביכולותיה. למה? בעיקר בגלל סטריאוטיפים לגבי מה שנחשב לנשי או לגברי.

ומה קורה אז? כמובן שבהיעדר תמיכה כלכלית, מקצועית, חברתית או רגשית – שגברים מקבלים באופן הכי טבעי – רק החזקות ביותר מצליחות לשרוד את חוסר ההתייחסות הזו ולהמשיך הלאה. החוקרת ריד'ווי מוכיחה בספרה שיש הרבה מאוד שנשים מסוגלות לגלות ולהמציא, אן רק מאפשרים להן לפעול.

עובדה, בתחום הביו טק, שבו כבר למדו לקבל ביולוגיות כנשות מקצוע, הן היום הממציאות והמגלות המובילות. לעומת זאת, בתחום ההיי טק, שעדיין נתפס כמעוז גברי, בקושי מוצאים ממציאות ומגלות. רק כי שם עדיין אין לנשים רשת חברתית תומכת. רק בגלל זה, טוענת רידג'ווי, בראש הסטארט אפים בהיי טק עדיין מוצאים בעיקר גברים.

קובלניאן ופוטאנן, החוקרים מסטנפורד, הבהירו בהרצאתם שעד שלא נתחיל להתייחס למגדר כאל חלק בלתי נפרד מתהליך ההמצאה, המצב הקיים לא באמת ישתנה.

ומי מפסיד מזה? כולנו. הרי ברור שגם נשים מסוגלות להמציא ולגלות דברים חדשים. הנה תראו.

הידעתם שנשים המציאו את...?

המכונה לניקוי רחובות והמקרר החשמלי הביתי

כשפלורנס פאפארט הלכה ברחוב והמנקים טינפו את שמלתה, היא חזרה הביתה ותכננה בעבורם את מכונת ניקוי הרחובות. בכסף שקיבלה מהעיריות שלהן מכרה את המוצר, החלה לפתח את המצאתה הבאה, מקרר חשמלי ביתי, ב-1914.

בתום שלב התכנון היא ביקשה מהארוס המוכשר שלה לבנות את אב הטיפוס. עם המקרר הזה, החלה להופיע בתערוכות והציגה אותו לקהל רחב. בהמשך, גם שיווקה את המקררים שיצרה בבית חרושת שהקימה לעצמה מכספי התמלוגים שקיבלה מהמצאתה הראשונה.

בדי משי

הקיסרית לי טסו חייתה לפני כ-5,000 שנה. לפי המסורת הסינית, יום אחד שתתה הקיסרית כוס תה מתחת לעץ התות בגן הארמון. לפתע נפל גולם של תולעת משי לתוך הנוזל החם וכאשר הקיסרית ניסתה להוציאו, נפרדו סיבי הגולם והיא גילתה את חוט המשי.

בהמשך, פותחו שיטות לגידול התולעים, לטוויית החוטים ולאריגתם לבדי משי רכים ויפים.

פח זבל שמכסהו נפתח בלחיצת רגל

המהנדסת והפסיכולוגית התעשייתית האמריקאית ליליאן מולר גילברט, שבמקביל לקריירה שלה גם ילדה וגידלה 12 ילדים, הייתה מהראשונים שחקרו את השפעת הלחץ והעייפות על איכות עבודתם של בני אדם. היא התמחתה בפיתוח שיטות עבודה יעילות, שחוסכות בתנועות ובהוצאת אנרגיה לאנשים שעובדים במפעלי ייצור.

לאחר מותו של בעלה ושותפה לחברת הייעוץ, החלה לבדוק את המתרחש במטבח הביתי ולשפר את יעילות הרהיטים והמכשירים הנמצאים בו. כך המציאה את הפח שיש לכולנו בבתים. במסגרת מחקר שערכה לג'נרל אלקטריק היא ראיינה 4,000 נשים ובהתאם לבקשותיהן והמלצותיהן קבעה את הגובה המתאים לתנורים, כיורים ולשאר המכשירים והכלים הנמצאים במטבח.

בשנת 1966 נבחרה גילברט לאקדמיה הלאומית למדעי ההנדסה בארצות הברית והייתה האישה הראשונה המליחה להיכנס למעוז הגברי הזה.

המרכזיה הטלפונית הממוחשבת

ארנה שניידר הובר עשתה דוקטורט בפילוסופיה והתחילה להתעניין במתמטיקה. אחרי כמה שנות הוראה, החלה לפתח קריירה של חוקרת במעבדות "בל" וחיפשה פתרון לבעיית ניתוב השיחות. אלה רק התרבו כל הזמן והטלפניות שעבדו במרכזות המכניות כבר לא הצליחו להשתלט עליהן. המצאתה החכמה, משנת 1971, משמשת את עולם התקשורת עד היום.

שקית הנייר

האמריקאית מרגרט אטרידג' נייט למדה רק עד גיל 12 ועבדה במטוויית כותנה עד גיל 56. זה לא הפריע לה להמציא בשנת 1868 מכונה שמקפלת ומדביקה גיליונות נייר והופכת אותם לשקיות עמידות וחזקות. כשמישהו גנב לה את הפטנט, היא הגישה נגדו תביעה משפטית וב-1873 גם זכתה. כשאיש עסקים השקיע כסף במכנה שלה, החלה גם לראות רווחים מההמצאה שלה.

נייט, שמעולם לא נישאה או ילדה, גם המציאה את מסגרת החלון, את המכונה הממספרת מוצרים ואת גם המכונה שמייצרת קופסאות.

ניתוח הלייזר לעיניים

ד"ר פטרישיה בת, רופאת עיניים אפרו אמריקאית, חיפשה שיטה יעילה יותר להסיר ירוד (קטקרט) מעיניהם של קשישים שהולכים ומאבדים את מאור עיניהם. היא בדקה את מאפייניה של טכנולוגיית הניתוח בעזרת קרן לייזר וגילתה שבאמצעותה אפשר להגיע לתוצאות מדויקות להפליא.

ב-1988 כבר רשמה פטנט על המכשיר שבעזרתו אפשר לנתח עיניים במהירות ובדיוק מרבי ומאז השיטה הרפואית והמכשירים המשמשים לביצועה רק משתכללים והולכים.

מדיח הכלים

את ג'וזפין גאריס קוצ'רן הרגיז לגלות שוב ושוב סדקים בצלחות, בקערות ובספלי החרסינה. היא תכננה את המדיח וב-1893 הציגה אותו לראשונה ביריד העולמי. היא פתחה חברה לייצור מדיחי כלים, שעם הזמן הפכה להיות חלק מ-Kitchen Aid, אך בגלל ממדיו הגדולים של המדיח שתכננה, בשנים הראשונות רכשו אותו רק בתי מלון ומסעדות.

בשנות החמישים של המאה הקודמת הצליחו מהנדסי החברה להקטין את המכשיר, כשמצאו דרך לחמם את המים בצורה יעילה יותר, והוא הפך למוצר צריכה המוני.

מגבי שמשת הרכב

כשמרי אנדרסון הגיעה לניו יורק לראשונה, היא הוקסמה מהבניינים הגבוהים ומהתנועה הסואנת ברחובות. אך כשנסעה בחשמלית, נכמר לבה כשראתה את עוזר הנהג. הוא קפא מקור בכל פעם שהיה צריך לצאת, תוך כדי הנסיעה, כדי לנקות את השלג שהצטבר על החלונות. כששבה לאלבמה החמה, החלה מרי לפתח זרוע לניקוי השלג, שתעשה זאת במקומו.

בשנת 1903 רשמה אנדרסון פטנט על המגבים שחשבה כי יועילו מאוד לנוהגים במכוניות, במשאיות ובקטרים. היא ניסתה למכור את הרעיון לאחד מיצרני כלי הרכב, אך כשזה סירב לרכוש את המצאתה, לא עשתה זאת שוב. כשפג התוקף של הפטנט שלה, מיהר מישהו אחר למכור אותו, ולמעשה, היא לא נהנתה מתוצרי המצאתה.

מה נשים ממציאות?

למרות ההמצאות הרבות שנשים תרמו לאנושות לאורך ההיסטוריה, ורק חלק קטן מהן מופיע כאן, נשים מעולם לא נתפסו כממציאות. עובדה. במכון למלסטון, שפועל באוניברסיטת MIT שבארה"ב ועורך מחקרים שעוסקים בממציאים ובהמצאות, גילו שעד שנת 1840 נרשמו רק 20 פטנטים על שמן של נשים. גם בשנת 1977 רק 2.6 אחוזים מהפטנטים החדשים שנרשמו היו של נשים.

אמנם בשנת 1998 ממציאות עמדו כבר מאחורי 10.3 אחוזים מהפטנטים החדשים, אך גם היום, קצת יותר מעשור אחרי, עדיין רק שתיים מכל עשרה רושמי פטנטים הן נשים.

מה ממציאות נשים? כשבודקים, מגלים שלא מדובר במיני המצאות ובפטנטים הזויים, אלא בשינויים אמיתיים של עולם הרפואה, הטכנולוגיה והצרכנות. הנתונים של מכון המחקר האמריקאי מוכיחים גם שכ-75 אחוז מהפטנטים שפיתחו נשים היו רווחיים והניבו תמורה כספית.

מה ההבדל הין ממציאה למגלה?

ממציאה היא מי שמוצאת פתרון חדש ובלתי צפוי לבעיה או לקושי בעולם המוחשי. מגלה היא מי שמצליחה להסביר איך פועל דבר שכבר קיים בעולם המוחשי ולפניה לא הבינו איך זה קורה בדיוק.

בדרך כלל המצאה הופכת לחפץ מוחשי חדש, או לשיטת עבודה או לתהליך ייצור חדש ויעיל יותר של חפצים שכבר מוכרים וידועים.

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה: