נפתח בבוחן מציאות קצר: כמה שקרים יכול לדעתכם להכיל הביטוי הקצרצר "עונת בגדי הים"?
עונה? אתם צוחקים עלי? קלנדרית זה יותר סופשבוע ארוך מאשר עונה. בסנסורים הרגישים שלי זה מרגיש שהחורף נגמר ולמחרת כבר קיץ. אין ימי ביניים, אין ימי הסתגלות ואין הנחה לג'ינג'יות. אצלי הגעגועים לסתיו מתחילים בדיוק בשנייה שהטמפרטורות מתחילות לעלות, ומאותו רגע זה מרגיש כמו נצח עד שהן צונחות שוב, כמה וכמה גיהנומים מאוחר יותר.
בגדי ים? פחח.. אני לגמרי מזהה את הים, רק תוהה איפה כאן הבגד. בואו נודה, חברות, אנחנו פשוט עירומות מול מלא אנשים. מרגישות עם אבל נראות לגמרי בלי. מנסות להסתתר מתחת לשתי פיסות בד זעירות, ולא, זה לעולם לא ממש מצליח. לא צריך מבט חוקר מדי כדי לראות ממש דרכינו.
בקיצור, לא עונה ולא בגדי ים ולא בטיח. מקסימום "תקופה של עירום חוקי בשטחים ציבוריים" עם תפאורה מוגברת של אבטיחים וגבינות.
תקראו לי מיושנת, ואולי זו באמת בעיה רק שלי, אבל גם כשהייתי בת עשרים, עם גוף בעובי נייר צילום, לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות את עשרים הצעדים מהמגבת על החוף אל הקיוסק רק בבגד ים. נו, זה הביך אותי. לקח לי כמה שנים טובות להיפטר מהמבוכה הזו, וזה קרה בזכות איזה נופש בקאריביים, שבו כל העולם ואשתו מסביבי היו עירומים לחלוטין. שם, כמה נוח, לא היתה לי שום בעיה להסתובב חופשי, מבוקר עד ערב, מהחוף ועד החדר, בבגד ים. מה שאומר שהכל יחסי, אבל איכשהו מאז, מוד בגדי הים שלי נשמר רק לחופים רחוקים, שההגעה אליהם כרוכה בבדיקת דרכונים.
פעם אחרונה שאני מתפשטת!
אז איך קרה שפתאום אני מצולמת בבגד ים?
הכל בגלל נועה. נועה ואני חברות כבר עשרים שנה. היכרנו כשאני עשיתי את ימיי הראשונים בדוגמנות והיא את ימיה האחרונים כסטודנטית בשנקר. היא עיצבה אז קולקציה מרהיבה של הלבשה תחתונה רקומה, ואני דגמנתי בשבילה. מאז אנחנו חברות-אחיות.
מאז עברו הרבה שנים, שבהן נועה המשיכה לעצב הלבשה תחתונה למותגים מכל העולם. בחמש השנים האחרונות היא מפעילה בהצלחה גם חנות הלבשה תחתונה הנושאת את שמה ביפו, עם התמחות במידות גדולות. למידות האלה היא הוסיפה בשנה שעברה גם קולקציה מקורית של בגדי ים. לפני חודשיים היא קראה לי לסייע לה בסטיילינג ובהפקה של צילומי הקולקציה ובעודנו יושבות ביחד, מתכננות ומתאמות, תקעה בי נועה זוג עיניים מאירות ואת המבט הכי מתוק שהיא יכולה להפיק, ושאלה: "שירליק, אולי את תצטלמי לקולקציה החדשה?".
נו, מה ג'ינג'ית עם אג'נדה כבר יכולה להשיב על בקשה כזו? רק כמה ימים לפני כן נפרדנו מחבר אהוב, שנפטר ממש בדמי ימיו, והשאיר אותנו המומים וכואבים. התסכול וחוסר האונים אל נוכח השרירותיות של החיים תדלקו אצלי את ההכרה שזהו זה, חיים רק פעם אחת, אין חזרות גנרליות, ולא תמיד יהיו הזדמנויות נוספות. פאק איט, אמרתי לעצמי, זו כנראה הפעם האחרונה אי פעם שמישהו יציע לי בכלל להצטלם בבגד ים. ואז שמעתי את עצמי אומרת בקול רם: "יאללה, בשמחה".
על חוויית הצילומים אולי ארחיב בפעם אחרת. אני יכולה רק להבטיח לכן שזה כלל לא היה פשוט, ואם חשבתי שעם השנים הפכתי נינוחה יותר, משלימה יותר – אז לא ממש. זה לא הולך ונהיה פשוט יותר עם השנים. מצד שני, אולי בעתיד הנכדים יעריכו את הסבתא הכל-כך מדליקה שאני אהיה.
המדריך לנחשפת
ועכשיו תכל'ס, את צריכה בגד ים? הנה כמה כללים והנחיות חיוניות לבחירה נכונה. הדגש הוא על אזורי גוף בעייתיים, ואיך אפשר לטשטש אותם.
- בטן: אם את "מקרה בטן", אמרי ביי-ביי לביקיני ו'ברוך הבא' לטנקיני או לבגד הים השלם. בשנתיים האחרונות יש ביניהם לא מעט נפלאים ומרגשים.
- אגן: כאן המטרה שלך היא להאריך את אזור הרגליים ולמשוך את תשומת הלב אל פלג הגוף העליון. לשם כך, רצוי להעדיף צבעים כהים, ולבחור חלק תחתון עם מפתח רגל גבוה ו/או חלק תחתון עם חצאית קטנה, שתעניק הסוואה מושלמת.
- רגליים קצרות: ותרי על החלק התחתון בגזרה נמוכה ו/או טנקיני, והעדיפי ביקיני עם תחתון בגזרה גבוהה, או בגד ים שלם עם מפתח גבוה בחלק התחתון.
וכדי שתשטפי את העיניים באפשרויות הרבות שעומדות לפנייך, הנה אוסף קטן שבחרתי מבין חנויות המעצבים של שופינג לאשה, למי שמחפשת מראה מושלם לים או לבריכה:
לרכישת הפריטים בתמונה, הקליקו כאן
ועכשיו, מגיע לכן להשתחרר קצת על החוף
שלכן
שירלי
עקבו אחרי שירלי באינסטגרם- shirlyglick
לפוסטים קודמים:
