בשבועות החולפים שבתי הביתה, למקום שבו אני מרגישה הכי אני, הכי נוח, הכי נושמת ושלווה – הביתה לפילאטיס. זה התחיל בגיל 24. יום אחד נכנסתי לסטודיו לפילאטיס של האישה ופצצת האנרגיה דליה מנטבר, שם זיהיתי את אגדת התיאטרון הישראלי ליה קניג שרועה על ה"קדילק", כינוי מתוק למיטת מתיחות עם אופי של מכשיר עינויים. הגברת קניג הפגינה גמישות צעירה בארבעה עשורים ממנה, וזו בדיוק הנקודה שבה הבנתי: זה המקום בשבילי. ככה אני רוצה: להיות גמישה, מלאת חיים, אנרגטית, גם בעשור השביעי לחיי. מאז זה המקום שלי, הבית השקט שלי, לפחות פעמיים בשבוע.
יש בפילאטיס משהו מופלא, שונה מכל הזומבות-בוקסינג-טי-אר-אקסים, שמחזיר את הגוף למרכז שלו. מאזן, מרגיע, מחזק. דליה המיתולוגית קוראת לזה "אוסף את הגוף". לא צריך נעלי ספורט מפונפנות, לא ביגוד מדוגם. זה לא מקום לראות ולהיראות, אלא מפגש אינטימי עם עצמך, מקסימום בפיקוח של מדריכה.
ז'ה נה סה קואה
בצרפתית קוראים לזה ז'ה נה סה קואה (je ne sais quoi). עושים בזה שימוש בכל פעם שרוצים לייחס תכונה קסומה למישהו או משהו, שאי אפשר להסביר במילים. זה יכול להיות ניחוח ייחודי, עיצוב הרמוני, בגד מושלם, מאפיין אנושי מדליק, או איזשהו טוויסט נסתר, שרק חדי עין מבחינים בו.
אלוהים חוגג בפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים מציפים את סביבתנו. הם מתחת לאף, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעצור ולרחרח אותם.
בעיצוב הבית העיקרון הזה בא לביטוי בחללים הרמוניים, נקיים ומאווררים, אבל ככל שמתעמקים, מתגלים עוד פריטים קסומים. כאלה שלצד היופי, יש בהם גם נשמה.
בבגדים זה הרבה יותר מאתגר. בדרך כלל אלה הם פריטים המעוצבים בקו נקי, בגוונים שקטים ואחידים, ורק לאחר זמן מה מתגלה אי שם עוד פריט נסתר: כפתור מיוחד או תפר סמוי, שמאששים את התחושה שיש כאן בגד יצירתי, שהושקעה בו תשומת לב רבה, והרבה אהבה.
אני אוהבת את הרגעים האלה, שבהם מתגלה משהו נוסף, שהיה חבוי מהעין. הרגעים בהם אנחנו פשוט נותנים לעצמנו להיות נוכחים במלוא מובן המילה, ללא רעש רקע כלשהו.
בדיוק לשם כך אספתי למענכן כמה פריטי עיצוב לבית, וכמובן, פריטי אופנה מתוך 'שופינג לאישה', בכולם יש בדיוק את הז'ה נה סה קואה הזה. תתענגו.
לרכישת הפריטים בתמונות - הקליקי כאן
שלכן בנשימה עמוקה
שירלי
