הילה שמיע היא מעצבת מוצר שהתפרסמה בסדרת רהיטים המשלבים עץ ואלומיניום, בטכנולוגיית יציקה ייחודית שפיתחה.

איפה הציגה: בשבועות העיצוב בלונדון, ניו יורק ומילאנו, ובאמביינטה בפרנקפורט.

היכן מוכרת: בגלריות בלונדון, במילאנו, בגלריה באלפים הצרפתיים ובקרוב גם בניו יורק. רוב הרהיטים מיוצרים בהזמנה אישית והדיאלוג נעשה ישירות בין הסטודיו ללקוח. בארץ אפשר להשיג גם בגלריית ''SAGA'' שבשוק הפשפשים ביפו.

גזע שלם משמש לשני רהיטים
גזע שלם משמש לשני רהיטים

מי אני: ילדת רעננה, בת 31, בוגרת עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון (2011). גרה ועובדת בתל אביב.

פריצת הדרך שלי: את הטכנולוגיה הייחודית שמשמשת אותי ביצירת סדרת ה-Wood Casting, רהיטים שמשלבים עץ ואלומיניום, פיתחתי במהלך פרויקט הגמר שלי. באפריל 2012, פחות משנה לאחר סיום הלימודים, הם הוצגו בתערוכת הרהיטים במילאנו, ותוך זמן קצר זכו לפרסום נרחב בבלוגים ובמגזינים באינטרנט, בספרי טרנדים ועיצוב - כך שההצלחה נחתה עלי די בהפתעה.

אין שניים זהים, וכמעט כל ההזמנות - מחו''ל
אין שניים זהים, וכמעט כל ההזמנות - מחו''ל

הפריט הכי פופולרי שלי: סדרת ה- Wood Casting.

הפרויקט הבא שלי: אני עובדת על שילוב של חומרים חדשים בסדרה, כגון פליז. לאחרונה עיצבתי סדרה של גופי תאורה ושעונים, ואני מקווה ליצור בקרוב גם בזכוכית.

למה אני מצליחה בחו"ל יותר מאשר בארץ: אולי בגלל שבאירופה ובארצות הברית התפיסה שרהיט יכול להיות פריט אמנות שמיוצר בעבודת יד יותר רווחת, ולכן אנשים מוכנים לשלם מחירים יחסית גבוהים.

מה יכול להקל על מעצבים להצליח בישראל: אני באמת מאמינה שיש כאן סצנת עיצוב נהדרת ולא סתם אומרים שהעיצוב הישראלי הוא מהמובילים והחדשניים בעולם. על המעצבים הישראלים שמעו בכל מקום, ויש רושם שדווקא כאן לא מכירים ביכולת שלהם. אני חושבת שמתחילה התעוררות בארץ, יש יותר דגש על מעצבים מקומיים ותעשייה מקומית, אבל זו רק ההתחלה. מעודד לראות שיש מקומות שמושתתים על טהרת העיצוב הישראלי, כמו החנות ''אסופה'' וגלריית ''סאגה'', וכל מה שצריך עכשיו זה שקרנו של העיצוב המקומי תעלה בקרב הציבור הישראלי.

מבט מקרוב. הפרויקט הבא שעל הפרק: עבודה עם זכוכית, במסגרת ''טרמינל ירוחם'' (צילום: עידו אדן)
מבט מקרוב. הפרויקט הבא שעל הפרק: עבודה עם זכוכית, במסגרת ''טרמינל ירוחם'' (צילום: עידו אדן)

עצה למעצב צעיר שרוצה להצליח: החשוב ביותר הוא ההרגשה הפנימית, להגיע למקום שבו את מאמינה ומרגישה שלמה אתו. אני חושבת שכל אחד צריך לסלול לעצמו את הדרך ולא לנסות ללכת בדרכים שכבר הלכו בהן. המון עקשנות, כי שום דבר לא קל בהתחלה והאמת שגם לא כל כך קל אחר כך. וחייבים ליהנות מהדרך עצמה, אחרת אין בזה טעם.

עוד בסדרה ישראל היפה :

>> המנורות של אלבי צרפתי

>> שעוני הקיר של סטודיו VE

>> הבדים התלת ממדיים של מיקה בר

>> התיקים של מדוזה