"נולדתי ברומניה. ההורים שלי נטשו אותי כשהייתי בת יומיים, ונשלחתי לבית יתומים בבוקרשט. אני לא יודעת מיהם הוריי הביולוגים, ואין לי מידע לגביהם מלבד העובדה שאמי הייתה צעירה מאוד כשילדה אותי, ומניחים שהיא הייתה אלכוהוליסטית. עברתי בין כמה בתי יתומים. כשהייתי בת ארבע, אומצתי על ידי משפחה ישראלית מהצפון. הוריי, שהיו חשוכי ילדים, סיפרו לי שאני מאומצת מאז שאני זוכרת את עצמי. בהמשך הם עברו טיפולי פוריות והצליחו להביא לעולם את אחי, שצעיר ממני בחמש שנים.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- "אין לך סרטן", אמר לה הרופא - ואז הגיעה הבשורה ששינתה את חייה
"מגיל צעיר חוויתי קשיי הסתגלות ועברתי בין כמה מסגרות חינוך. בגיל עשר הבינו שיש לי קשיים על רקע נפשי, ובגיל 15 אובחנתי רשמית כפגועת נפש. ההגדרה של מה שיש לי היא OCD. זה בא לידי ביטוי במתח ובחרדה תמידית ובמחשבות טורדניות שמשתקות אותי ולא מאפשרות תפקוד נורמלי. אני יכולה, למשל, להסתכל על שעון דיגיטלי על הקיר, ואז להיתקע ולהסתכל עליו עד שהוא יראה שעה מסוימת. בא לי לצאת מזה, הרי זו רק מחשבה, ואני ממש לא מסוגלת. אחרי שמונה שעות אני מתחילה לבכות, וקשה לי. זה מצב של חוסר אונים.
"כשאני כותבת משהו, אפילו סתם פתק, אני יכולה לחזור על אותן האותיות במשך כמה שעות. כל דבר אחר נדחה: פגישות, סידורים. זה מנטרל אותי לגמרי. לפני השינה אני יכולה להיתקע עם מחשבה שתשאיר אותי ערה עד הבוקר. אם הזזתי חפץ, אני יכולה להזיז אותו אלפי פעמים עד שיהיה ישר בדיוק כמו שאני רוצה. אני סובלת גם מהתקפי חרדה כמה פעמים בשבוע. זה יכול להיגרם מהדבר הכי סתמי בעולם: למשל, מחושך במדרגות. אם אין אור, אחכה שעות עד שיעבור עוד מישהו שאיתו אוכל להיכנס, או שאפילו אשן בחוץ.
"בתקופת הנעורים השיער שלי החל להיעלם, ומאז ועד היום הוא לא חזר. אחרי בדיקות מקיפות טענו הרופאים שהנשירה נובעת ממתח. זה מייאש, כי יכולה פתאום להיות תקופה טובה - השיער צומח, ואז אני קמה בבוקר, וחצי מהשיער נשאר על הכרית. ניסיתי הכל, ואין על זה שליטה. גם הגבות לא צומחות לי, ועשיתי כבר מגיל מוקדם איפור קבוע. אני הולכת עם מטפחת, וזה כמובן מושך תשומת לב. כשהבעיה שלך באה לידי ביטוי באופן חיצוני, הפגיעה גדולה יותר, וצריך להיות חזק כדי לשרוד.
"מה שעובר עליי בהחלט מונע ממני לחיות חיים נורמליים. אף פעם לא הצלחתי לעבוד לאורך זמן במקום אחד, ואני נחשבת לנכה במאה אחוז על רקע נפשי. אושפזתי כמה פעמים, וזה תמיד קרה ביוזמתי. לפעמים אני נכנסת ללופ מטורף של חוסר שליטה, וחייבת עזרה. זה משהו שאי אפשר לתאר למי שלא עובר אותו.
"אני מודעת לפער הגדול שקיים בי: כלפי חוץ אני נראית הכי שפויה שיש. מי שמשוחח איתי מתרשם שאני בחורה אינטליגנטית הרבה מעל הממוצע. מצד שני - אני פגועה. אולי מתוך המקום הזה התחלתי לצייר. תמיד ציירתי, גם כנערה. היצירות שלי הן השתקפות של התחושות, המחשבות והדמיון שלי. אני מרגישה שהן מהוות סוג של אנטיתזה למקום הפחות צבעוני וקל לעיכול שממנו באתי. זה החופש שמצאתי, חופש היצירה.
"אני עובדת עם כמה גלריות, משתתפת בתערוכות, יוזמת תערוכות יחיד ומשתתפת באירועי אמנות. הצגתי בתערוכה בלונדון, עבודות שלי פורסמו במגזינים בינלאומיים לאמנות וצוינתי לשבח בתחרות הבינלאומית Light space & time. במקביל, פתחתי דף פייסבוק שהפך לפופולרי מאוד (Yael Yael Art).
"אף פעם לא היה לי פשוט להיות אחרת. אבל למרות כל הקשיים, מעולם לא ראיתי בכך מגבלה: המשכתי לחיות את חיי, הוצאתי רישיון נהיגה, פתחתי עסק. אני מגשימה חלומות ומתפרנסת ממה שאני אוהבת, ואני חושבת שזה הישג יפה, בהתחשב בכך שבקושי סיימתי 12 שנות לימוד ואין לי תעודת בגרות. יש לי חברים וחברות, וגם היו לי מערכות יחסים ארוכות עם בני זוג. אחרי שנים שלא תמיד היו קלות לנו, היום אני בקשר טוב גם עם הוריי המאמצים, ואני מלאת הערכה על כל מה שהם עשו עבורי.
שורה תחתונה:
"היום אני יודעת לומר בקול רם שאני פגועת נפש. למדתי להיות שלמה במציאות לא פשוטה".
______________________________________________________
"אבי חלה בשיגעון", כתבה המשוררת האהובה, "ולאנשים כמוני אסור להביא ילדים". הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
