טראמפ ואני ביחד: כוססים ציפורניים לקראת הפרק הבא ב"משחקי הכס"
כשקראתי את התגובה של נשיא ארה"ב לאיומים מצפון קוריאה, הבנתי שגם הוא כנראה מכור לחאליסי. בהתחלה לא צפיתי בזה בכלל, אבל היום אני דובר ולריאנית שוטפת
חום יולי-אוגוסט השנה כבד מאוד, אפילו יותר מתמיד. למעשה, חודש יולי הנוכחי היה החם ביותר בעשור האחרון, והנחמה היא שלפחות על המסך, החורף כבר כאן. כן, כן, העונה השביעית של "משחקי הכס" בעיצומה, והיא לגמרי מספקת את הסחורה (משודרת בארץ ב-yes Oh וזמינה ב-yes VOD). האמת שתכננתי לחכות ולכתוב על הנעשה בשבע הממלכות לכשתסתיים העונה הנוכחית, אבל אחרי הפרק המושלם ששודר בשבוע שעבר ושהשאיר אותי במתח כל השבוע, החלטתי להקדים את המאוחר ולשתף אתכם באובססיה שלי לחאליסי כבר עכשיו.
בינינו, נראה לי שאני לא היחיד שכוסס ציפורניים בציפייה לקראת הפרק הבא. כשקראתי השבוע את תגובת הנשיא טראמפ לאיומים מכיוון צפון קוריאה - "אם הם יסלימו את איומי הגרעין שלהם, הם ייענו באש ובזעם כפי שהעולם טרם ראה" - הבנתי שגם הוא כנראה התמכר ל"משחקי הכס", ובעיני רוחו הוא כבר מדמיין איך הוא רוכב על דראקאריס ומעלה באש הדרקון את כל מה שנקרה בדרכו (בכלל, לא הייתי פוסל אפשרות שנשיא ארצות הברית הוא צאצא של אאיריז טארגאריין, המלך המטורף).
ואם במקרה הייתם על הירח בשש השנים האחרונות, הנה קצת רקע על הסדרה ששינתה את פני הטלוויזיה, וכבר מזמן נעשתה תופעה של ממש. "משחקי הכס" היא סדרת פנטזיה המבוססת על סדרת הספרים של ג'ורג' ר"ר מרטין "שיר של אש וקרח"; היא עלתה לאוויר באפריל 2011 ומיד זכתה להצלחה גדולה בקרב הקהל והמבקרים כאחד. העלילה מתרחשת בעולם בדיוני שבו יש מפלצות אגדתיות ודרקונים יורקי אש, והקיץ והחורף נמשכים בו שנים רבות. מצד שני, היא מקבילה לא פעם לעולם שלנו: חלק מקווי העלילה מבוססים על תקופות בהיסטוריה של אירופה כמו מלחמות השושנים בימי הביניים, ויש אזכורים לחומת אדריאנוס, לאגדות עם ויקינגיות ועוד.
מרטין מצליח ללהטט בגאוניות בין דמיון למציאות. לעומת סרטי הפנטזיה שאליהם הורגלנו עד היום ("הנסיכה הקסומה", "שר הטבעות"), שבהם הכל חד וברור, ויש טובים ורעים – ב"משחקי הכס", כמו בחיים, לא הכל שחור ולבן: הדמויות מורכבות, לכולן יש מניעים נסתרים, והגבולות בין טוב לרע מטושטשים. בנוסף, יש הרבה הפתעות, שום דבר לא בטוח, וגם הגיבורים הכי חזקים יכולים ליפול בתוך רגע. אולי בעצם זהו סוד הקסם של הסדרה, שלא פעם משאירה אותך עם הלסת שמוטה, וזאת לא סתם מטאפורה: כבר כמה פעמים מצאתי את עצמי יושב בסוף הפרק בפה פעור ולא מצליח לעכל את מה שראיתי.
הרומן שלי עם "משחקי הכס" לא היה מיידי. שם חממי, חברי הטוב ויקיר המערכת, התמכר כבר מהפרק הראשון, ובמשך שלוש שנים ניסה לשכנע אותי שזה הדבר הכי טוב שיש בטלוויזיה, אבל אני כל פעם דחיתי את הקץ באמתלה אחרת: "אני לא אוהב דרמות תקופתיות", "אני לא מתחבר לסרטי פנטזיה", "למי יש כוח לקשקושים של מבוכים ודרקונים", "כבר תרמתי בעבודה" וכו' - עד שבקיץ 2014 שכבתי חולה בבית והחלטתי לתת ל"משחקי הכס" צ'אנס, מה שהוביל למרתון צפייה קדחתני של 40 פרקים בשבועיים, שבסופם דיברתי ולריאנית עתיקה והדבקתי את כל הסובבים בשיגעון החדש שלי. אפילו רבקה זהר הצטרפה לטירוף, אבל היא, לעומתי, פרשה במחאה בסוף העונה הראשונה, אחרי שערפו את ראשו של נד סטארק (היא אמרה שאיננה מעוניינת לצפות בסדרה שמתעללת בגיבורים שלה).
אז מה צפוי לנו בהמשך?
העונה הקרובה והמקוצרת תסתיים בעוד שלושה פרקים. הבמאי הנחשב מאט שאקמן ("פארגו", "עמוק באדמה"), שביים את הפרק המעולה של השבוע שעבר (וזוהי הופעת הבכורה שלו כבמאי בתוכנית), חתום גם על הפרק שישודר הערב, מה שמבטיח לנו עוד סצנות בלתי נשכחות. העונה הבאה תהיה גם האחרונה, ויהיו בה שמונה פרקים, ככל הנראה ארוכים מהרגיל.
קשה לדעת איך הכל יסתיים: התוכנית כבר עקפה את הספרים, מה שלטעמי האישי עשה לה רק טוב (ובבקשה, אל תהרגו אותי, כל מעריצי ר"ר מרטין). בינתיים, ר"ר מרטין רמז שהוא כבר התחיל לעבוד על פריקוול – כלומר, ספר שמספר על האירועים שקדמו לעלילה של "משחקי הכס" - כך שבהחלט יש למה לצפות. ולכל מי שמנסה לנחש מה יהיה הציוץ הבא של הנשיא טראמפ לבית טארגאריין, יכול להיות שתמצאו את התשובה בפרק הקרוב.
___________________________________________________________
"לפתע מונית חתכה אותי בפראות והתרסקתי על האספלט". הקליקו על התמונה:
