"נולדתי במושב פעמי־תש"ז שבדרום להורים יוצאי כורדיסטן, האמצעית מבין שלושה ילדים. אבא שלי, שהתייתם בגיל שלוש ומעולם לא ראה את הוריו, בחר לקרוא לי אביגייל, על שם אמו, ולמרות שאין ברשותו אף תמונה שלה, החליט שאנחנו דומות. אמא שלי, שגידלה אותנו בבית, רצתה שאני אהיה מי שתגשים את החלומות שהיא לא הגשימה. המסר שלה היה ברור: תצמחי להיות אישה חזקה, ולעולם אל תהיי תלויה באיש.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל הכתבות והעדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- הטראומות שלבנת פורן לא דיברה עליהן עד היום
"הרגע המכונן בחיי קרה כשהייתי בת 15. בשבת בבוקר התעוררנו, אני ואחי הצעיר בועז, ושמענו קולות בכי וזעקות שבר. פתחתי את דלת החדר שלנו וראיתי את אבא שלי, הדמות הכי איתנה בחיי, שוכב על הרצפה ובוכה. אמא שלי שכבה על הספה כשהיא ממררת בבכי וקוראת בקול בשמו של גיל, אחי הבכור. גיל, שהיה בן 18 ותלמיד כיתה י"ב, בילה בליל שבת במסיבת גיוס של חבר ביישוב סמוך. בסוף המסיבה הוא יצא הביתה ברכב שבו נהג חברו הטוב, ושהיו בו שלושה חברים נוספים. החבר איבד שליטה על ההגה, והרכב התהפך. גיל וחבר נוסף נהרגו.
"באותו יום הבנתי עד כמה החיים שבירים. גיל ואני היינו קרובים, והמוות שלו מטלטל אותי וגורם לי לבכות עד היום. זה עצב גדול מאוד בחיים שלי. אבל כבר כשזה קרה, למרות גילי הצעיר, הבנתי בתוך הכאב שחשוב לחיות, להגשים את עצמך ולנצל כל רגע.
"שלוש שנים לאחר שגיל נהרג, הוריי הביאו לעולם את גיל־את, שהכניסה המון אור ושמחת חיים אלינו הביתה. אני עצמי סיימתי תואר ראשון בחינוך ובספרות, ובשנה השנייה ללימודים התחתנתי. לבני הבכור, היום בן 26, קראתי גיל. פנינו לרב שייעץ להוסיף לו את השם חי, וכך עשינו.
"מצאתי עבודה נוחה ברשות מקומית בדרום שאפשרה לי לגדל את הילדים. לצד העבודה המשכתי ללמוד לאורך כל השנים: למדתי הנחיית הורים במכון אדלר, ייעוץ משפחתי וזוגי וטיפול באמנויות וביבליותרפיה. כשהילדים גדלו, הרגשתי שאני צריכה לפרוץ. משהו בי רצה לעשות יותר.
"יום אחד ראיתי מודעה קטנה בעיתון: 'למכון להעצמה חינוכית בבאר שבע דרושה מנחת קבוצות הורים'. למרות שאחת מדרישות התפקיד הייתה ניסיון, ביקשתי שייתנו לי הזדמנות – והתקבלתי. מאותו רגע זה פרץ ממני כמו לבה מהר געש. הנחיתי עוד ועוד קבוצות והתחלתי להרצות בתחום ההורות ולאחר מכן בנושאי זוגיות, העצמה אישית ומשפחה. תוך שנה לא היה מקום בדרום, מאילת ועד אשדוד, שלא הגעתי אליו. היו ימים שהיו רשומות לי ביומן שלוש הרצאות בערב אחד. הקצב היה מטורף, אבל הבנתי שאני בשליחות. הרגשתי שנועדתי להיות במקום הזה. החלטתי לפתוח קליניקה ולטפל באנשים, וחצי שנה לאחר מכן היומן היה מפוצץ.
"במהלך המפגשים בקליניקה גיליתי לתדהמתי שכל אישה חמישית שמגיעה אליי היא נפגעת תקיפה מינית. שמעתי סיפורים קשים על תקיפות מיניות מצד האב, הדוד, האח, השכן, המורה בבית הספר. שמעתי ולא האמנתי. ייעצתי לנשים הנפגעות לפנות למרכזי סיוע, לבעלי מקצוע המתמחים בתחום הזה. יום אחד אמרה לי אחת הנפגעות בסערת רגשות גדולה: 'למה את שולחת אותי? אני קשורה אלייך. לכי תלמדי'. קיבלתי החלטה, ובמשך שנתיים למדתי במכללת ספיר במסלול מיוחד לטיפול בנפגעי תקיפה מינית. גיליתי שבעזרת טיפול נכון ותמיכה, הנפגעות יכולות להמשיך לחיות, לקיים זוגיות, להקים בית ומשפחה. כשנפגעת תקיפה מינית כותבת לי שהטיפול הוביל אותה מחושך לאור, אני יודעת שעשיתי נכון.
"המוות של אחי לימד אותי שבחיים צריך להתייחס לעיקר ולא לטפל, וליהנות מכל דבר קטן שיש לחיים להציע. זה המסר שאני שואפת להעביר לאנשים שאני מטפלת בהם.
שורה תחתונה:
"הגשמתי את הדרך שאמא ייעדה לי. למדתי שלמרות הכאב והעצב, ניתן להמשיך הלאה".
_______________________________________________________
"אדם זר התקרב אליי, ולפי העיניים ידעתי שהוא בא לעשות לי דבר רע". הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
