הבנים יצאו מהארון - האבא פתח קבוצת תמיכה לגברים בלבד

אחרי שנודע לו ששניים מבניו הם גייז, ביקש שי פורת לפגוש הורים שעברו חוויה דומה. כשגילה שהוא הגבר היחיד במעגל, החליט לעודד אבות להתחיל לדבר על רגשות

שי פורת. "גברים חלשים, רק אל תדברי איתם על רגשות. הנשים חזקות, נמצאות בפרונט, והגברים משתבללים, מתבוססים בצערם ומרחמים על עצמם" (צילום: יובל חן)
שי פורת. "גברים חלשים, רק אל תדברי איתם על רגשות. הנשים חזקות, נמצאות בפרונט, והגברים משתבללים, מתבוססים בצערם ומרחמים על עצמם" (צילום: יובל חן)
עם בנו גל במצעד הגאווה. "הוא אמר לי: 'שכבת פעם עם גבר? ככה אני עם בנות'" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
עם בנו גל במצעד הגאווה. "הוא אמר לי: 'שכבת פעם עם גבר? ככה אני עם בנות'" (צילום: מתוך אלבום פרטי)

את היום שבו יצא מהארון בנו הבכור הדר (26), שי פורת (51) לא ישכח לעולם. הדר היה אז רק בן 14, וכבר הבין שאין טעם להסתיר. "הוא ישב עם אשתי בסלון ופשוט אמר לה שהוא אוהב בנים", מספר פורת. "היא שאלה אותו אם הוא בטוח, הוא ענה שכן, ושניהם קראו לי וסיפרו לי. האמת היא שלא הופתעתי. זה היה שם כל הזמן, היו סימנים מקדימים, אבל כל השנים שמתי את זה בצד, לא חשבתי על זה יותר מדי".‬ ‬‬‬‬

 

>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

איזה סימנים מקדימים?

"כל הסטריאוטיפים והמניירות. כשהוא היה קטן הוא גם שיחק בבובות. לפני שהוא יצא מהארון, הוא עבר תהליכי התבגרות קשים, אז לקחנו אותו לפסיכולוגית והיא ייעצה לי לעשות איתו יותר פעילויות של אבא ובן; למשל, ללכת איתו לכדורגל. כיום, כשאני מריץ את הסרט אחורה, אני מבין מה היא אמרה לי, אבל אז לא הבנתי את זה".

 

מה הדבר הראשון שעלה לך בראש אחרי שהכל צף?

"זלמן שושי, גן העצמאות, איידס, כל הדברים הבעייתיים. כיום להיות הומו זה כבר לא אישו, אבל אז חששתי שלא יהיו לו חיים קלים. מאותו רגע הייתי דרוך בכל הקשור אליו, בדקתי אם הוא יוצא בערב, לאן הוא הולך".

 

סיפרת למישהו?

"הייתי עמוק בארון, היה לי קשה להכיל את זה. עם הזמן הבנתי שככל שאני נפתח יותר לרעיון, יותר קל לי עם עצמי. הסתרת הסוד גזלה ממני אנרגיות מטורפות".

 

חמש שנים אחר כך יצא מהארון גם בנו השני, גל (22). את בנם השלישי, ירדן (כיום בן 11), הביאו בני הזוג פורת לעולם אחרי ששני אחיו הצהירו על נטיותיהם - בין היתר, מחשש שלא יהיו להם נכדים מהם.

 

גן העצמאות בתל אביב. "חששתי שלא יהיו לו חיים קלים" (צילום: צביקה טישלר)
    גן העצמאות בתל אביב. "חששתי שלא יהיו לו חיים קלים"(צילום: צביקה טישלר)

     

    הציפיות השתבשו, החלום התנפץ

     

    "בגיל 39 השתבשו הציפיות והחלומות שהיו לי על משפחה",‬ אומר פורת, תושב הרצליה. "כשגל יצא מהארון, החלום לנכדים התנפץ, והשאלה הראשונה ששאלנו את עצמנו הייתה איך נחיה בלי נכדים. כיום אנחנו יודעים שזה לא ככה, ושיש הרבה משפחות חד-מיניות".

     

    גל הפתיע אותך?

    "הפתעה מוחלטת. לא היו סימנים מוקדמים, לא בובות, לא כלום. גל הוא חסר מניירות לחלוטין. באותה תקופה הוא למד בפנימייה למחוננים בירושלים, והוא פשוט קרא לנו שבת אחת לבוא אליו לשם והטיל את הפצצה. שאלתי אותו אם הוא בטוח. להדר לא כל כך הצקתי עם השאלה הזו, אבל על גל לא רציתי להאמין".

     

    מה הוא ענה?

    "הוא ענה לי: 'שכבת פעם עם גבר? ככה אני עם בנות'. זה סידר לי את הפינה".

     

    אז הבנים שלך מעולם לא היו בארון?

    "לא, מרגע שהם הבינו מי הם, הם זרקו את זה עלינו, כאילו אמרו לנו: 'הכדור במגרש שלכם, תספרו למי שאתם רוצים'. אגב, הם שונים באופן שבו הם מוציאים את זה החוצה: הדר יותר מוחצן, וגל בוחן בכל פעם מחדש איפה הוא יוצא מהארון ואיפה לא. אנחנו, ההורים, בחרנו לא לצאת ממנו".

     

    למה?

    "הכאב היה מאוד גדול. בכיתי המון. דאגתי נורא מזה שיש לי ילדים שהם לא כמו כולם. אני עובד בסביבה מאוד גברית, של מכונאים וחשמלאים בארקיע, והומו זה מילת גנאי שם. אז מה זה אומר עליי, שיש לי בן הומו? ולא אחד, אלא שניים! שאלתי את עצמי, אולי משהו לא בסדר איתי? פחדתי לספר, התביישתי לספר. שאלתי את עצמי איך אני מסתיר את זה, אפילו לאחי לא סיפרתי בהתחלה. עם אבא שלי עד היום אני מתקשה לדבר על זה, אף על פי שהוא יודע".

     

    צפו בשי פורת נותן טיפ בנושא זוגיות:

     

     

    משאירים את האגו בבית

     

    פורת נולד וגדל בבת ים ושירת כחשמלאי מטוסים בחיל האוויר. אחרי שהשתחרר, התחיל לעבוד בארקיע, שם הוא כבר 30 שנה. אשתו אירית (51) היא מנהלת משרד בחברת נדל"ן. הם התחתנו כשהיו בני 23, הדר נולד שלוש שנים אחרי החתונה. "הייתי אדם מאוד מתוכנן והחיים היו מאוד ברורים. חשבתי שאני יודע איך הם ייראו מכאן והלאה, אבל על זה שתהיה לי משפחה כל כך חריגה, לא חשבתי".

     

    איך התמודדת?

    "הכאב הוביל אותי לחפש דרך אחרת, ללמוד משהו שיעזור לי לקבל את המציאות. החלטתי ללמוד אימון אישי במכללת גומא, ובמסגרת הלימודים קיבלתי משימה ללכת לקבוצת הורים של תהל"ה, שזו עמותה שמפעילה קבוצות תמיכה להורים לילדים מהקהילה הגאה. כיום אני מנחה בעצמי קבוצת תמיכה כזו ברעננה וחבר בוועד המנהל של העמותה. זאת השליחות שלי והייעוד שלי, לגרום לכך שלא תהיה משפחה אחת שתסתיר את הבן שלה או שלא תקבל אותו בערב חג רק משום שהוא הומו".

     

    הכירו את עמותת תהל"ה:

     

     

    מה הייתה נקודת המפנה שבה הפסקת לפחד והתחלת לקבל את הבנים שלך?

    "דווקא חשבתי שאני מקבל אותם מההתחלה: הרי לא הוצאתי אותם מהבית. אבל ידידה שלי, עובדת סוציאלית במקצועה, אמרה לי שלא באמת קיבלתי אותם. בדיעבד אני יודע שהיא צדקה: מעצם זה שהתכחשתי, שהסתתרתי בארון, לא הייתה קבלה אמיתית. רק ביום שבו הלכתי במצעד הגאווה עם שלט: 'הבן שלי הוא הומו', קיבלתי אותם באמת. שנתיים התנדבתי בפרויקט הורה בקפה של המרכז הגאה. נפגשתי עם הרבה הורים, אבל גיליתי שאין אבות בסיפור הזה, רק אמהות. מעט מאוד אבות מגיעים לקבל תמיכה. בקבוצה שהייתי בה, הייתי האבא היחידי".

     

    איך אתה מסביר את זה?

    "גברים חלשים, רק אל תדברי איתם על רגשות. הנשים חזקות, נמצאות בפרונט, דוחפות ומזיזות הרים, והגברים משתבללים, מתבוססים בצערם ומרחמים על עצמם. כשגברים מרגישים כאב, הם בדרך כלל מחפשים איך לברוח ממנו. חוסר הרצון להתמודד עם הכאב משאיר אותם במקום בטוח, על הכורסה בבית".

     

    "הכאב היה מאוד גדול. בכיתי המון. דאגתי נורא מזה שיש לי ילדים שהם לא כמו כולם. אני עובד בסביבה מאוד גברית, של מכונאים וחשמלאים, והומו זה מילת גנאי שם. אז מה זה אומר עליי, שיש לי בן הומו? ולא אחד, אלא שניים!"

    ההבנה הזאת על הקשר בין גברים לרגשות שלהם גרמה לפורת להקים את מיזם קומזיץ בסלון, מעגלי שיח לגברים בלבד. "החלטתי שגם לגברים מגיע מקום שבו הם יוכלו לדבר על רגשותיהם ולגעת במה שכואב להם; שיהיה להם מקום בטוח שבו יוכלו להיפתח ולהשתחרר. במעגלים שלנו, כל מה שנאמר נשאר במעגל. ההקשבה נעשית מתוך אחוות גברים, במקום ששייך רק לגברים. כמו במילואים, אבל בלי הריח של הגרביים. גברים מגיעים אליי ללא תחפושת ומשאירים את האגו בבית. הם באים רגועים, כי פה לא שופטים אותם, לא קוטעים אותם ולא מתקיפים אותם. פשוט מקשיבים להם".‬ ‬‬‬‬‬

     

    הם נפגשים ביום חמישי האחרון בכל חודש. "כל אחד מגיע מתי שמתאים לו, אבל תמיד יש לפחות שישה עד שמונה משתתפים. הנושאים מגוונים – זוגיות, עבודה, לפי מה שהם מביאים באותו יום".‬‬‬‬

     

    מה הדבר הכי משמעותי שהם מקבלים?

    "קודם כל, אחוות גברים. ככל שאנשים מתבגרים, הם מאבדים את זה. דבר שני, הקשבה, כי זו לא עוד שיחת סלון שבה כולם נכנסים לדברים של כולם: פה באמת מקשיבים להם. שלישית, ההנחיה שלי כמאמן מובילה אותם לסוג של תרפיה. כישורים חברתיים נחשבים כיום לאחת האינטליגנציות החשובות ביותר, ואנשים שקשה להם לדבר בחברה מקבלים פה במה ולומדים להתנהל בתוך שיח חברתי. אני רואה בזה שליחות. אני רואה את עצמי שגריר של הגברים החדשים ולכן אני מוכן לספר את הסיפור שלי, לשים את עצמי בפרונט ולרוץ עם הלפיד עד שגברים ילמדו לשחרר".

     

    _______________________________________________________

     

    מי מבין שלושת האחים עמוס הוא גיי? הקליקו על התמונה:

     

    אחד מהם כדורגלן, האחר שחקן רוגבי, השלישי רקדן. הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)
    אחד מהם כדורגלן, האחר שחקן רוגבי, השלישי רקדן. הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד