"נולדתי באשדוד וגדלתי בבית דתי לאומי. אמי ז"ל הייתה אשת חינוך ובכירה בהסתדרות המורים, ואבי הוא עובד סוציאלי. כבר כשהייתי בגן אובחנה אצלי דיסלקציה, והייתי בין הילדים הראשונים בארץ שעברו אבחון רשמי. בכיתה א' הילדים כבר קראו, ואני עוד הייתי בשלב ההברות. זה היה עבורי בלתי אפשרי. פשוט לא תפסתי את האותיות.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- דנה ברגר ואילן פלד עוזרים לחולת ניוון שרירים להוציא דיסק
"המורים לא ידעו איך לאכול את זה, ומי שלקחו את המושכות היו ההורים שלי. קיבלתי שיעורים פרטיים, ובעיקר קיבלתי מהם גיבוי. אני ממש זוכרת את אמי כלביאה שמגנה על הבת שלה בחירוף נפש. כשהמורה שלי בכיתה ז' אמרה לה שלא אוכל לעשות בגרויות, היא שטפה אותה ואמרה לה: 'את תראי שיהיה לה הרבה מעבר לבגרות ולתואר ראשון', וגם דאגה שהמורה הזו לא תלמד אותי יותר.
"אבא שלי החליט שאני אוהב את המילה הכתובה. הוא היה יושב איתי שלוש שעות ביום, קורא לי סיפורים, ואני הייתי צריכה לקרוא אחריו. ברגעים שהיה לי קשה, ורציתי להפסיק, הוא היה מחבק ומעודד אותי ואומר לי: 'אבא אוהב אותך'.
"מה שהיה לי לעונש בהתחלה, התחיל להתחבב עליי. מילדה שלא יודעת לקרוא, הפכתי לנערה תולעת ספרים. הייתה לי מוטיבציה מטורפת להמשיך לקרוא עוד ספר ועוד ספר. החברות שלי היו הכי מצטיינות בכיתה, וה־100 היה נשלף להן מהמותן, בעוד שאני הייתי עובדת קשה על 70. הספרים היו המפלט שלי מהמצב הזה. נפתח לי עולם. כשאמי זכתה בפרס 'הישראלית היפה' של עיתון 'לאשה', והמתנה הייתה 8,000 שקל למימוש בספרים, זה בא לי משמיים. עד היום הקריאה היא צורך קיומי אצלי. אני צריכה שישה־שבעה ספרים בהיכון ליד המיטה, שאותם אני מסיימת בתוך שבוע. אם לא יהיו לי את הספרים האלה, אחטוף התקף חרדה.
"למרות כל ההתקדמות, בבית הספר היה לי קשה. השלמתי בגרות אחרי שסוללה של מורים פרטיים עבדה איתי מסביב לשעון, והיו לי הקלות – קיבלתי תוספת זמן בבחינות, ואת חלק מהחומר הגשתי כעבודה. מצד שני, לרגע לא היו אצלי מושגים כמו 'לא יכולה' או 'אי אפשר'. ההורים שלי הוציאו את המושגים האלו מהלקסיקון.
"עד היום אני סובלת מאוד משגיאות כתיב ומבלבול בין זכר ונקבה. את הבלוג שלי אני כותבת בקושי רב. יש לי הרבה פדיחות בעבודה, בכתיבת חוזים למשל. את לוח הכפל לא הצלחתי לקלוט עד היום. למדתי במשך השנים לעקוף את הבעיה. מספרי טלפון ומיילים, למשל, אני תמיד מבקשת שישלחו לי בכתב על מנת שאעשה העתק־הדבק.
"התקופה שבה גיליתי שאני יזמית בנשמה הייתה השירות הלאומי. ניהלתי את אזור הצפון של תנועת הנוער 'דרך ארץ', ופתאום הפכתי מילדה שהכי לא מצליחה לבחורה שלא רואה ממטר. בגיל 18 ניהלתי 14 סניפים וגיליתי את היכולת שבי להתחבר ולסחוף אנשים, להניע אותם לפעולה.
"סיימתי תואר ראשון במדעי המדינה ובתקשורת. בשנה הראשונה הכרתי את בעלי, ותוך כדי הלימודים כבר חבקתי בת. לפני שבע שנים הקמתי עסק לקידום ולשיווק באינטרנט, ואני גם מרצה על סכנות ברשת והחיים בעידן הדיגיטלי. מובן שלא הפסקתי לקרוא. בשלב מסוים הצטרפתי לדף הפייסבוק 'הלוחשות לספרים' ולקבוצות קריאה כמו 'כל הרומנטיקה הזאת'. לפני שנה וחצי פתחתי בלוג בשם 'מלכת הספרים' שקיבל חשיפה אדירה.
"לפני שלוש שנים נחשפתי לנושא הספרים הדיגיטליים והתאהבתי בעולם המטורף הזה. חיפשתי דרך לשלב בין האהבה שלי לספרים לבין הגישה שלי לטכנולוגיה, ופתאום צץ בי רעיון – ליצור מצב שבו אפשר לשאול ספר בספרייה דיגיטלית במקום לרכוש אותו. הגעתי לאורי עידן, המנכ"ל של הליקון בוקס, וסיפרתי לו על החלום שלי. כבר באותו לילה הוא מצא דרך טכנולוגית להוציא את זה לפועל. היום, דרך האפליקציה שפיתחנו, הקורא יכול לקבל כל ספר לתקופה קצרה במחיר מצחיק.
שורה תחתונה:
"אני ההוכחה לכך שילד הופך להיות מה שמספרים לו שהוא יהיה. כשאני מרצה בפני קהל של אנשי חינוך, אני אוהבת לפגוש מורים לשעבר ולהראות להם איפה אני היום".
______________________________________________________
"הרגשתי שמן, מכוער, טיפש, כלומניק" - ותראו איפה הוא היום. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
