כשד"ר תומר זינגר (40) רצה להתקבל לקורס טיס, צצה בעיה: הוא היה צריך לקבל הסכמה בכתב של אחד מהוריו. אמו, מירה, התנגדה נחרצות, אבל אביו, יוסף זינגר ז"ל, ממקימי ארגון ציירי הפה והרגל, נעתר להפצרותיו וחתם על ההסכמה מאחורי גבה. כבר אז, בגיל 18, החליט זינגר לעשות מעשה לא שגרתי והקפיא את זרעו. "ידעתי שיש סיכון בשירות הצבאי שבחרתי, ולכן הקפאתי זרע. לקח לי חמש דקות לשמור את המטען הגנטי שלי. אבא שלי היה משותק מבית החזה ומטה, עם מאה אחוזי נכות וקטוע יד שמאל, ולכן עשיתי את זה בשביל הוריי".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- לוחמת הלח"י חוזרת בגיל 91 למבצעים הנועזים ההם
בסופו של דבר, זינגר לא הפך לטייס. "אבא שלי נפצע כשהיה בן 18 ונפטר כשאני הייתי בן 18", הוא אומר, "ומכיוון שהייתי בן יחיד ואמי הייתה לבדה, העול הכלכלי נפל על כתפיי. השעיתי את עצמי מהקורס, עברתי למודיעין חיל האוויר והשתחררתי בדרגת סגן".
היום זינגר הוא רופא נשים מצליח המתמחה בהפריות חוץ גופיות (IVF) ובהקפאת ביציות ומנהל את מרכז הפוריות של בית החולים הניו-יורקי לנוקס היל. "כשאני יושב מול פציינטית בת 38 שעוד לא מוכנה נפשית וכלכלית להביא ילד, ואיכות הביציות שלה הולכת ויורדת - אם עולה הרעיון להקפיא ביציות, ברור לי במה הייתי בוחר", הוא אומר. "מבחינתי, האפשרות להקפיא ביציות היא המהפכה השנייה בחשיבותה אחרי מהפכת הגלולות. היא מאפשרת לנשים לבחור".
לאמריקה בעקבות האהבה
אז איך הגיע תומר זינגר מרמת השרון לעמדה בכירה בבית חולים שחביב על הסלבריטאיות של מנהטן? זה כנראה קשור לאמביציה שלו. "לגדול עם אבא שמרותק לכיסא גלגלים היה מעורר השראה", הוא אומר בראיון טלפוני. "בהרבה מובנים, זה עשה אותי מי שאני היום".
אביו יוסף נפצע ב-1962 על גבול לבנון במסגרת פעילות של גולני. את אשתו מירה, אמו של תומר, פגש ב-1973 במחלקת השיקום הנוירולוגי של בית החולים שיבא, שם היא התנדבה כסייעת. בנם נולד לאחר שנתיים של טיפולי פוריות - "טיפולים מהסוג שאני עושה מדי יום", הוא אומר. "לצערי, הוריי לא הצליחו להביא עוד ילדים".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות רופא?
"בשלב מוקדם. כילד, הייתי הולך עם אבי לבית הלוחם ורואה שם קטועי גפיים ואנשים עם כוויות קשות. ראיתי גם את המלאכים בלבן שטיפלו בהם ורציתי להיות כמותם. כשלמדתי ביולוגיה בתיכון, ודיברו בכיתה על הפריות, שאלתי את הוריי מה הם עברו, והוקסמתי מהרעיון שאפשר לעזור לאנשים להקים משפחה באמצעים טכנולוגיים. מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי ללמוד רפואה באוניברסיטת תל אביב".
להתמחות בארצות הברית הגיע בגלל אהבה. "בסטאז' הכרתי אישה מקסימה שהיום היא חמותי. ניתחתי אותה לצד אחד ממנהלי המחלקה, נקשרנו, ובכל חג לאחר מכן היא הייתה מתקשרת ומודה לי על הטיפול המסור. באחת השיחות סיפרתי לה שאני נוסע לארצות הברית כדי לנסות להתקבל להתמחות שם. היא סיפרה לי שבתה רבקה גרה בניו יורק ועוסקת בתחום הביטוח הרפואי. נסעתי, התראיינתי בלנוקס היל, ובאותו יום קבעתי עם רבקה והתאהבתי בה ממבט ראשון".
כיום הוא ואשתו רבקה (במקור מרעננה) גרים בלונג איילנד, הורים לשלושה: אלה (שבע), אריאל (שש) ואדם (שנתיים). את כולם יילד ד"ר זינגר בלידות טבעיות בלנוקס היל, בית החולים שבו הוא הקים יחידה לפריון. "חלמתי להקים שם מרכז IVF", הוא אומר. "זה בית חולים פופולרי שמגיעות אליו סלבריטאיות רבות, כמו שרה ג'סיקה פארקר, צ'לסי קלינטון וביונסה. כיום המרכז משרת אלפי נשים בשנה. רק בשנה האחרונה היו אצלנו יותר מ-200 מחזורים של IVF עם מאות הפריות והחזרות עוברים".
דברים שאפשר לעשות רק שם
יום העבודה שלו מתחיל מוקדם בבוקר. בשש וחצי הוא כבר במשרדו, עובר על מיילים. הוא מרצה למתמחים, מנתח, עושה שאיבות והחזרות עוברים ורואה מטופלות – לעתים עד הלילה.
"מגיעות אליי גם מטופלות מישראל לטיפולים שלא מוצעים בארץ. הגיעו אליי, למשל, שתי ישראליות, בנות זוג. לאחת מהן היה סרטן עצם כשהייתה ילדה, והרופאים אסרו עליה להרות. במשך שבועיים היא קיבלה הורמונים ושאבתי לה ביציות. במקביל, בת זוגה הייתה על כדורי אסטרוגן כדי להכין את הרחם שלה להשתרשות. הזמנתי להן מקליפורניה זרע של תורם יהודי בתרומה פתוחה – זאת אומרת, שהתורם מוכן שהילדים ייצרו איתו קשר בגיל 18 – אופציה שלא קיימת בארץ. לקחתי את הביציות, הפריתי אותן, וביום החמישי להתפתחות עשינו סקירה גנטית של עוברים לפני שמחזירים אותם לרחם. ביום השישי להפריה קיבלנו את התוצאות: שלושה עוברים, אחד מהם עם תסמונת דאון. שני העוברים הוחזרו לבת הזוג, ולא מזמן היא ילדה בישראל ילדים בריאים. בארץ, לסבית לא יכולה לשאת היריון מביציות של בת הזוג. זה לא חוקי.
"טיפול פופולרי אחר הוא שימוש בבדיקת PGS לתכנון מין היילוד. אם, למשל, יש למשפחה בן והם רוצים בת, הם יכולים להגיע אליי. התהליך יעלה להם כ-15 אלף דולר, הם באים לארצות הברית לשבועיים וחוזרים בהיריון עם עובר מהמין שרצו. עוד טיפול שאני עושה הוא תרומת זרע לנשים שרוצות להרות ללא בן זוג. בארצות הברית המבחר הוא מבין אלפי דגימות, לעומת עשרות בארץ, ויש אינפורמציה אדירה על התורמים. בארצות הברית הבדיקות שעושים לתורמים יותר מקיפות, כולל בדיקות גנטיות ופסיכולוגיות, ויש הרבה יותר תורמים.
"נושא אחר הוא תרומת ביצית. יש אצלנו מאגר ביציות מוקפאות וגם המון תורמות. היתרון האדיר הוא הזמינות של הביציות. אם את בת 45, את יכולה לנהל את הכל בהתכתבות ובסקייפ בעברית, ואז להגיע, לעבור טיפולים, לדעת שהכנסת לגוף עובר תקין, לחזור לארץ ולקבל את הטיפול המצוין בישראל. היות ונשים דוחות את הכניסה להיריון בגלל קריירה, אנחנו נותנים פה פתרון".
אתה חושב שזה נכון, לדחות את ההיריון לסוף שנות ה-30?
"התפקיד שלי הוא לא להגיד לנשים מתי להביא ילדים, אלא לתת להן את כל האינפורמציה הדרושה לקבלת החלטה נכונה. אני לא חושב שצריך להביא ילד לעולם רק משום שהגענו לאיזשהו גיל. יותר חשוב להקים משפחה בזמן הנכון. אבל אני בהחלט ממליץ על הקפאת ביציות. יש לי שתי בנות, ואני אמליץ להן להקפיא ביציות בגיל 30 כדי שיוכלו לקבל החלטות נכונות מבחינתן בין אם הן יהיו במערכת יחסים או לא".
היית מפרה אישה בת 49? מה הגבול מבחינתך?
"הגבלה שלנו בלנוקס היל היא כזאת: אנחנו מאפשרים לנשים עד גיל 45 להשתמש בביציות שלהן, ובגיל 50 נעשה הפריה אם הן משתמשות בעוברים או בביציות שהקפיאו לפני כן, או בתרומת ביצית. זאת אומרת, עד יום הולדת 51 נאפשר לאישה ללדת, בתנאי שהבדיקות הגופניות והפסיכולוגיות שלה תקינות, כולל בדיקה קרדיולוגית. זה קצת שרירותי, אבל החלטנו שעם כל הרצון לעזור לנשים להרות, התפקיד שלנו הוא גם להיות שומרי הסף ולדאוג לילדים שייוולדו למשפחות האלה".
המטופלות הישראליות שונות מאמריקאיות?
"אין ספק שיש הבדל. מרבית המטופלות הישראליות, בלי קשר לגיל, בוחנות את האפשרות לכל בדיקה שקיימת, כי אנחנו הישראלים יותר חרדתיים. כל פעם שאני משחרר מטופלת בת 31 עם תוצאות בדיקות טובות, אני אומר לה: 'אין שום סיבה לעשות מי שפיר, אבל את ישראלית, אז קרוב לוודאי שתעשי'".
______________________________________________________
השדרנית פנינה בת צבי ילדה תאומים בגיל 50. הקליקו על התמונה:
