שר הנוסטלגיה: דייויד סלע מקדיש את חייו לשימור המורשת הישראלית

רוצים להיזכר במצעד צה"ל, בלהקת הנח"ל, באתא, בסוסיתא? ברוכים הבאים למפעלותיו של האיש שדואג לדגל, להמנון ולסמלים המקומיים לא רק ביום העצמאות

בן עופר

|

28.04.17 | 16:18

דייויד סלע בביתו בתל אביב, עם דגם של רכב ישן. "הישראלים חוזרים למקום שזכור להם כמחבק ונעים" (צילום: אלון פרס)
דייויד סלע בביתו בתל אביב, עם דגם של רכב ישן. "הישראלים חוזרים למקום שזכור להם כמחבק ונעים" (צילום: אלון פרס)
תמונות של מצעדים, צעדות וחגיגות שמופיעות באתר של סלע. "יש לנו כניסות מכל פינה בעולם" (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)
תמונות של מצעדים, צעדות וחגיגות שמופיעות באתר של סלע. "יש לנו כניסות מכל פינה בעולם" (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)
פינת נוסטלגיה בתיאטרון הסימטה ביפו. "כשגשש מאבד את הדרך במדבר, הוא הולך אחורה" (צילום: יובל ניב)
פינת נוסטלגיה בתיאטרון הסימטה ביפו. "כשגשש מאבד את הדרך במדבר, הוא הולך אחורה" (צילום: יובל ניב)
כרזות ומודעות מהאתר שלו. למטה: קליפ לדוגמה. "ארכיונים נעלמו, אוספים מתפרקים, פריטים היסטוריים נמחקים" (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)
כרזות ומודעות מהאתר שלו. למטה: קליפ לדוגמה. "ארכיונים נעלמו, אוספים מתפרקים, פריטים היסטוריים נמחקים" (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)

מכירים את התחושה החמימה ששורה עליכם כשאתם נכנסים לחנות ורואים בה אוסף של פריטים עתיקים? או כשאתם אוכלים מאכל נשכח ומרגישים פתאום טעם של פעם? או שומעים שיר ונזכרים ברגעים שבו הוא היה פסקול חייכם? כמו רבים, נראה שגם אתם אוהבים מדי פעם מנה גדושה של נוסטלגיה.

 

>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל הכתבות והעדכונים

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

בשנים האחרונות נראה שכל חפץ ישן נעשה שוב חדש: הדור הבוגר נהנה לחזור למחזות ילדות, אבל גם הדור הצעיר מחפש פריטי עיצוב נוסטלגיים, תקליטי ויניל, מצלמות פולרואיד וספרים בכריכה קשה. בשנה שעברה יצא בארצות הברית ספרו של דייוויד סאקס "נקמת האנלוגי: דברים אמיתיים ולמה הם משנים" (טרם תורגם לעברית), שניסה לנתח את האובססיה של הדור החדש לכל מה שרטרו. גם בטלוויזיה לא נשארים חייבים: סדרה מצליחה כמו "מאד מן" גורמת לנו להתגעגע לסיקסטיז, "Stranger Things" מחזירה את הצופים לאייטיז, ולהיט הנוער התורן, "13 סיבות", הצליח להחזיר לעניינים את הווקמן.

 

ביטויים לגל הנוסטלגי אפשר למצוא בשפע גם בישראל. דוגמאות: ארגון השומר החדש, שהוקם ב-2007; המותגים משכית ואתא, ששבו לרחובות מרכזיים בתל אביב; ועמודי פייסבוק להיטיים כמו סטטוסים משנות ה-90 או חינוכית, שקירבו את הדור הצעיר לקטעי ארכיון ולפריטים מהעשורים הקודמים. גם באדריכלות, בפרסום ובעיצוב החלו רבים להשתמש באלמנטים מישראל של פעם.

 

את הטרנד הזה בדיוק חי ונושם דייויד סלע. ב-2004 הוא פרסם רומן בשם "בשבוע הבא – אמריקה!!!" (הוצאת כתר), שכתיבתו הביאה אותו לעסוק בנוסטלגיה. "זה היה הגרגר שממנו הכל התחיל", הוא אומר. "העלילה התרחשה בחיפה של שנות ה-60, וכדי שהספר יהיה אותנטי, עברתי על חומרים בספריות. לקראת היציאה לאור הצעתי לחבריי בהוצאת הספרים להקים אתר אינטרנט שיכיל חומרי נוסטלגיה ישראליים שאספתי במהלך התחקיר; הם סירבו, אז החלטתי להקים אותו בעצמי".

 

ומשם, הכל היסטוריה, אבל על אמת: אתר האינטרנט שהקים, נוסטלגיה אונליין, הפך להצלחה; בהמשך ייסד סלע את המועצה לקידום המורשת הישראלית, את רדיו נוסטלגיה וגם מגזין דיגיטלי בשם "כובע טמבל". יש לו גם דף פייסבוק פעיל, נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית, שאחריו עוקבים יותר מ-37 אלף איש.

 

הכירו את דייויד סלע:

 

 

רבבות גולשים ביום אחד

 

האיש שנעשה שר הנוסטלגיה של ישראל, ממש לא התכוון לכך, ומסלול חייו לא העיד שזה מה שיקרה. סלע (62), כיום תושב תל אביב, נולד בחיפה, ואחרי שירות בצה"ל כקצין קישור מול כוחות האו"ם, למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך עבד שנתיים במחלקה לאיתור הזדמנויות עסקיות בחברה יפנית, ולאחר מכן הועסק בחברת טכנולוגיה בארץ.

 

את הצלחתו הראשונית של אתר הנוסטלגיה שהקים הוא חב לפרסום בעיתון. "בהתחלה לא היו הרבה מבקרים באתר", הוא אומר, "אבל חודשיים אחרי עלייתו לאוויר פורסם עליו אייטם במדור 'עלו ברשת' של 'ידיעות אחרונות', שהביא לכך שבתוך יום אחד נכנסו עשרות אלפי אנשים. זה התפשט כמו אש בשדה קוצים, וכיום יש לנו כניסות מכל פינה בעולם, ואנחנו מקבלים תגובות כל הזמן.

 

"האתר כנראה מצליח לנגן על מיתר רגיש בלבבות של רבים. אנחנו הרי מדינה שהחיים בה לא קלים; יש קשיים כלכליים ומתחים בין קבוצות שונות באוכלוסייה, אז כל הזמן אנחנו מחפשים משהו שיחבר אותנו. כשגשש מאבד את הדרך במדבר, הוא הולך אחורה, למקום האחרון שהוא זוכר, וזה מה שקורה לישראלים עכשיו: הם חוזרים למקום שזכור להם כמחבק, משמעותי ונעים".

 

מתוך האתר של סלע: טלפון חוגה (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)
    מתוך האתר של סלע: טלפון חוגה(צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)

     

    אחת התגובות שזכורות לו במיוחד הגיעה מבני זוג ישראלים המנהלים חווה חקלאית בווייטנאם ושסיפרו לו שהם מאזינים לרדיו נוסטלגיה ברמקולים בחווה. "הם כתבו לי שהם נעשו אנשים כל כך שמחים בזכות המוזיקה הזו, שהעובדים שאלו אותם אם הם התחילו לקחת עלים כלשהם. הם ענו שהחומר היחיד שהם לוקחים הוא רדיו נוסטלגיה. היו גם ישראלים שעברו לאוסטרליה וכתבו לי שהם הקריאו במסיבה קטע שפורסם באתר, ושבעקבותיו התחילו להתגעגע ארצה, ובסוף חזרו. אני זוכר ניצול שואה שסיפר לי שהוא איבד סביבון עופרת שנותר לו ממשפחתו, והתרגש מאוד כשראה באתר תמונה של סביבון זהה. היה גם אימייל מרגש שקיבלתי מאדם על ערש דווי שכתב: 'תודה לך שאתה נותן לי בסוף חיי אפשרות להסתכל על עברי בצורה ורודה ואופטימית'".

     

    גם לסלע עצמו יש רגעים שבהם הוא נתקף התרגשות יוצאת דופן למראה פריט מסוים שמזכיר לו ימים אחרים. "אבי היה צורף", הוא מספר, "וב-1958, כשהמדינה חגגה עשור, הוא החליט לייצר עם חבר שלו מאפרות למזכרת בצורת המספר 10. הם ייצרו המון מאפרות ובסוף נתקעו, כי היו הרבה צורפים אחרים שייצרו מאפרות דומות. אחרי ששמעתי את הסיפור בבית, חיפשתי מאפרה כזאת במשך עשרות שנים. לפני תשע שנים איתרתי אחת בשוק עתיקות בעיר התחתית בחיפה. מיד קניתי אותה".

     

    מה לדעתך גורם לאנשים לאהוב כל כך נוסטלגיה?

    "העולם הדיגיטלי שבו אנחנו חיים עכשיו הביא לנו רווחה, קידמה ויכולת לתקשר באופן מיידי, אבל כל אלה לא הפכו אותנו למאושרים יותר, אלא למנוכרים יותר. זה מעורר געגועים לתקופות אחרות. יש סברה שאפילו ההקצנה בפוליטיקה העולמית מושפעת מהנוסטלגיה: אנשים מעוניינים לחזור לזמנים שבהם מנהיגים היו חזקים ודברים היו ברורים, וזה משפיע על הבחירות שלהם".

     

    המאפרה שהזכירה לו את אבא. "חיפשתי אחת כזאת עשרות שנים" (צילום: אלון פרס)
      המאפרה שהזכירה לו את אבא. "חיפשתי אחת כזאת עשרות שנים"(צילום: אלון פרס)

       

      מתוך האתר של סלע: מודעת פרסומת לרהיטי ענג (צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)
        מתוך האתר של סלע: מודעת פרסומת לרהיטי ענג(צילום: באדיבות אתר נוסטלגיה אונליין)

         

        לחזור לערכים של פעם

         

        סלע מדגיש כי האתר שלו אינו מכיל רק טקסטים כמו בוויקיפדיה אלא גם תמונות, קליפים ומצגות. אפשר היה לצפות שגוף ציבורי יעמוד מאחוריו וייתן לו תמיכה כספית לנוכח תרומתו החשובה לשימור המורשת הישראלית, אבל זה לא קורה.

         

        "תמיד חסר כסף ותמיד חסרים אמצעים, אבל יש אנשים טובים שתורמים", הוא אומר. "בצוות שלי יש יותר מ-70 איש, שרובם עובדים בהתנדבות. לכל אחד יש תפקיד. מכיוון שהאתר מחולק לנושאים שונים – 'רכב ותחבורה', 'זמר עברי' וכו' - יש מנהלי נושא או מנהלי פרק מסוים. אנחנו גם עורכים כמה מחקרים גדולים מדי שנה כמו 'ראשית הכדורגל בארץ ישראל' או 'מחנות העקורים בקפריסין', ויש לנו עוזרי מחקר שמקבלים משימות".

         

        יש ארכיונים שלמים שאיש לא דואג לשמר אותם. מארכיון ערוץ 1, למשל, נעלמו עשרות תוכניות. גם לא ברור מה יקרה לארכיונים של קול ישראל בעקבות המעבר לתאגיד.

        "ארכיונים נעלמו, אוספים מתפרקים, פריטים היסטוריים נמחקים - ואלה תכנים חשובים מאין כמוהם. פעם ראיינתי ברדיו נציג של בית מכירות פומביות שהציע למכירה את הדגל של אוניית המעפילים אקסודוס. אמרתי לו שזה נראה לי מוזר שפריט בעל ערך לאומי עומד למכירה. הוא השיב לי: 'זה עוד כלום. במכירה הבאה אני מציע את הטיוטה של מגילת העצמאות'. לא האמנתי. הוא הסביר שהטיוטה הייתה אצל הבנים של עורך הדין שטיפל בה, ואחרי מותו הם החליטו למכור אותה. אני וחבריי למועצה לקידום המורשת הישראלית יצרנו קשר עם משרד ראש הממשלה; היועץ המשפטי לממשלה התערב, והוצא צו מניעה לעצירת המכירה. כל הזמן צריכים להיות ערניים ולהילחם.

         

        "יש ערכים שהם אבני היסוד של מהות הקיום שלנו. סמל המדינה, הדגל וההמנון הם דברים שצריך לדאוג להם ולשמר אותם, ולא רק ביום העצמאות. אני חושב שצריך גם לחזור לערכים שאפיינו את החיים שלנו בזמנים שאליהם אנחנו מתגעגעים עכשיו. כשמשמרים את ההיסטוריה ואת המורשת, מביאים גם כבוד, הבנה ותחושה של ביחד. אבא שלי אמר לי לפני מותו: 'החיים הכלכליים עכשיו טובים, אבל בעבר, כשהכלכלה הייתה במצב פחות טוב, החיים עצמם היו טובים יותר, כי כולם שיתפו, כולם היו עסוקים בחזון, ולא היה ייאוש'. הלוואי שנחזור לזה קצת".

         

        _______________________________________________________

         

        מזהים את הזמרת המפורסמת? הקליקו על התמונה:

         

        צולמה באפריל 1954 בירושלים. הקליקו על התמונה (צילום: דוד רובינגר)
        צולמה באפריל 1954 בירושלים. הקליקו על התמונה (צילום: דוד רובינגר)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד