יושבי בית הקפה האשדודי שבו אני נפגש עם נטלי מישקיס, רואים מולם אישה חילונית, עולה ותיקה מרוסיה. שום דבר במראה שלה לא מעיד שעד לפני שנים אחדות היא הייתה חרדית אדוקה בירושלים, וגם לא שהפכה ברבות השנים למטפלת פופולרית בעדה החרדית, שבין מטופליה היו רבנים ואנשי שם בקהילה זו.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- בימים הוא שומע, בלילות הוא חירש
"להיות חרדי זה כמו לעשות סוויץ' בראש", היא אומרת. "מבחוץ אתה לא יכול להבין בכלל מה קורה בפנים, וכשאתה בפנים, אתה לא רואה שום דבר שנמצא בחוץ. חשבתי הרבה על הסוויץ' הזה, על איך זה שפתאום אתה הופך לחרדי, וחושב שככה זה, ככה צריך - צריך לשמור שבת, מצוות, צניעות, זו תכלית החיים - וכשאתה יוצא, אתה מבין שלא".
ואז התחיל גיהינום
מישקיס (51) נולדה במוסקבה להורים חילונים, משכילים וקומוניסטים - אב כלכלן ואם חוקרת בתחום החינוך. היא הייתה בתם היחידה, שבלטה בשכלה החד, אבל גם סבלה מליקוי ראייה חמור. "הייתי חריגה וגם היפראקטיבית. היה לי קשה ללמוד בבית הספר הרוסי, שבו היו כללים קשוחים, ושאלימות בין הילדים בו הייתה עניין שגרתי. הייתי עסוקה כל הזמן בלימודים ובהתמודדות עם בעיית הראייה, ורק כשהגעתי לאוניברסיטה התחלתי להשתחרר, לצאת עם חברים ולבלות".
היא סיימה שני תארים בהנדסת טכנולוגיה ובאוטומציה, אבל הייתה חסרת ניסיון בקשרים עם גברים. "כל השנים הייתי סגורה וחייתי רק בראש, בשכל, כי באיזשהו שלב בילדותי למדתי שאסור להביע רגשות. אמא הייתה צורחת ובוכה, וזה הגעיל אותי. גברים ביקשו להתקרב אליי, אבל דחיתי את כולם. בגיל 22 החלטתי שאני צריכה לחוות קשר עם גבר. התחיל איתי פיזיקאי בשם דמיטרי חלט, ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן להסכים. היינו ביחד, ואחרי שלושה חודשים התחתנו".
הזוג הצעיר התגורר בבית הוריה של מישקיס, ונולדה להם בת. לאחר זמן לא רב החל הבעל, שלא היה יהודי, להתעניין ביהדות. "אחרי כמה חודשים הוא פגש את הרב יצחק זילבר, שהיה איש כריזמטי מאוד. הוא דיבר איתנו, והתחייבנו בפניו שאם יביא לנו הוכחות שהתורה נכונה, נתחיל לשמור מצוות. הוא הביא, והתחייבנו. ואז התחיל גיהינום: ההורים החילונים שלי, שאיתם גרנו, התנגדו למהלך, וכל הזמן רבנו. בשלב מסוים בעלי רצה להתגייר ולהפוך לחרדי, ואני הסכמתי לכך רק משום שלא רציתי להתגרש".
כשעלו בני הזוג לישראל, ב-1991, כבר היו חרדים ליטאים לכל דבר. "התקופה הראשונה הייתה לי קשה: התביישתי בלבוש החרדי, הרגשתי שזו תחפושת, אבל המשכתי עם זה כי לא רציתי להתגרש. גם לא נתנו לנו להתפתח: רצינו להמשיך בלימודים האקדמיים, אבל אמרו לנו שאסור, ונאלצנו לוותר".
למה שלא תורידי את החולצה?
כ-18 שנה היא הייתה עקרת בית חרדית ירושלמית, אם לחמישה ילדים. כשהסתכלה ימינה ושמאלה, ראתה הרבה אנשים עם בעיות ופחדים והחליטה לנסות לעזור להם. "הלכתי ללמוד NLP, ניתוב לשוני פיזיולוגי, פתחתי קליניקה בבני ברק, ובמשך ארבע שנים טיפלתי בציבור החרדי. עבדתי עם רבנים גדולים ועם הילדים שלהם וטיפלתי במקרים קשים מאוד, כולל אונס והתאבדויות. בזכות העבר החילוני שלי יכולתי לעזור לאנשים בבעיות של זוגיות ומיניות. לא היה להם את מי לשאול, אז הם שאלו אותי, ועניתי להם בפתיחות".
יום אחד הגיע לקליניקה שלה מטופל שעתיד היה לחולל שינוי בחייה. "חלק מהמטופלים שלי היו אנשים מעניינים; חלקם גם התחילו איתי, ולא נעניתי להם. אבל עם אותו מטופל הלכתי יום אחד לשתות בירה ולדבר".
מטפלת ומטופל חרדים בבני ברק הולכים לשתות בירה?
"נו, רצינו להשתחרר קצת, אז הלכנו לשבת בתחנת דלק. אותו מטופל אמר לי באותו יום: 'כל דבר שמבוסס על פחד, לא יכול להיות אמת'. התחלתי לחשוב על זה והבנתי שהחרדים באמת חרדים – הם כל הזמן מפחדים ממשהו. ואני לא הייתי אדם שמפחד. נזכרתי בקשר האישי, הישיר, שהיה לי עם אלוקים בילדותי, איך הייתי נכנסת להרפתקאות ויודעת שיהיה בסדר, והבנתי שכשהפכתי לחרדית, פתאום איבדתי את הקשר הזה. במקום אלוקים היה רב או מישהו אחר, וכך זה היה בכל תקופת הדת.
"ראיתי אנשים מאוד נחשבים בחברה החרדית, שגם להם לא היה חיבור עם אלוקים. הם היו חיים על כדורים, וחלקם סיפרו לי את זה. מעט אנשים חרדים שהכרתי חוו את הקִרבה של אלוקים. ביציאה שלי מהדת היה רצון להתחיל להתפתח מחדש".
באותה תקופה התגלה אצלה גידול ברחם. "הרופא אמר לי: 'את חייבת לעבור כריתת רחם'. חשבתי שאני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי, ואחרי שלושה חודשים הודעתי לבעלי שאנחנו מתגרשים".
ומה היה עם הגידול?
"לא עשיתי ניתוח, אבל אחרי שהתגרשתי והתחלתי חיים אחרים, הסכנה חלפה, והגידול נהיה קטן יותר".
בגיל 45 התגרשה מישקיס מבעלה. "בחגים הייתי לבד: הילדים הלכו לאבא שלהם, ולי לא היה מה לעשות. מצאתי את מרכז כיווני הרוח בתל אביב ונרשמתי לסדנת טנטרה באשרם במדבר שבערבה בלי שהיה לי מושג במה מדובר. הם ביקשו להביא בגדים סקסיים, ואני בתור חרדית לא ידעתי מה זה, אז קניתי מכנסיים וחולצה עם שרוולים. כשהגעתי לשם, שאלו אותי: 'איפה הבגדים הסקסיים?' אמרתי להם: 'הנה הם'. הסתכלו עליי במבט מוזר, אבל קיבלו אותי יפה. כל סוף השבוע רציתי לברוח, אבל לא היה לי לאן. בסדנה עצמה עשיתי עם מישהו תרגיל, והוא אמר לי: 'למה שלא תורידי את החולצה?' הייתי בהלם, אבל הורדתי וראיתי ששום אסון לא קרה. אחר כך כבר התפשטתי לגמרי".
נשמע כמו מעבר חד.
"כאישה חרדית הייתי מכוסה לגמרי כל הזמן, ואפילו גרביים לא הייתי מורידה בפומבי, אז להוריד גרביים או תחתונים היה בשבילי אותו דבר. בסופו של דבר נהניתי מאוד - מהיחס של הגברים, מההיכרויות עם בחורות ובחורים, מטכניקות התרפיה בנשימה, מהאפשרות להוריד בגדים ולראות שזה בסדר, שזה יפה וטוב".
כך נראה אשרם במדבר:
לא מסכנים יותר
בהדרגה התקרבה מישקיס לרוחניות החילונית והשתתפה בסדנאות שונות. לבסוף עברה לגור באשדוד והחלה בחיים חילוניים לגמרי. היא סגרה את הקליניקה שלה, ובשלוש השנים האחרונות משמשת כמדענית ראשית של חברת ננוטבע טכנולוגיה, המייצרת תוספי מזון. יש לה קשר טוב עם חמשת ילדיה, בני 27 עד 15, שאחד מהם חרדי, שלושה דתיים לאומיים, ואחת חילונית שגרה עימה.
איך אישה פתוחה, עם קול ייחודי ומקורי, נשארת חרדית 18 שנה למרות הסבל והספקות?
"אני אדם טוטאלי בכל דבר. אם אני חרדית, אני חרדית עד הסוף, ואם אני חילונית, אני טוטאלית גם בזה. זו תכונה בסיסית אצלי".
בתור חרדית לשעבר, איך את רואה את החברה החרדית?
"לכל אדם יש זכות לבחור את סגנון חייו, אבל כאב לי לראות מה שעושים לילדים בחברה החרדית: נותנים להם ריטלין והמון כדורים פסיכיאטריים. במקום לטפל במורים וללמד אותם שיטות אחרות, מנסים לשנות את הילד, וזה גרוע. בחברה החרדית יש גם ביטול של המיניות, במיוחד אצל גברים, וכשבן אדם מבטל את המיניות שלו, הוא מבטל את החיים שלו. ילד בגיל ההתבגרות חייב לאונן, זה טבעי, אבל בחברה החרדית זה נחשב לחטא. הילד גדל עם החטא הזה ונעשה גבר שחי בתחושה שהוא חוטא. גברים מגיעים למצב שאין להם כוח לחיות, אין להם כוח להתקדם, אין להם חיים".
ומה עם הנשים?
"בנות צעירות פחות פגועות מבנים, כי למתבגרות יש צורך פחות דחוף במין. לאישה בוגרת יש צורך ביחסי מין, ואם אין לה, היא נעשית מאוד מסכנה. לרוב המטופלים שלי הייתה מיניות גרועה. פגשתי נשים מאוד מסכנות מבחינה מינית. רבות מהן הגיעו גם ללקיחת כדורים פסיכיאטריים.
"ולמרות הכל, בעיניי אין הבדל גדול בין החברה החרדית לחילונית: זה אותו דבר. לרוב האנשים בשתי החברות אין מודעות. גם החרדים וגם החילונים חיים את החיים כמו במטריצה, כמו במשחק, ולא בהרמוניה. אבל הדור החדש מביא משהו אחר: הצעירים לא יעשו משהו רק כי מישהו אמר. הם יעשו מה שהם רוצים, וזה מצוין. 'היהודי המסכן' לא קיים יותר. אנחנו כבר לא מסכנים יותר".
______________________________________________________
איך יוסי קלאר נראה לפני שיצא בשאלה? הקליקו על התמונה:
