לאגמון החולה נולד אח קטן במרכז הארץ: אגמון הציפורים עמק חפר

פארק הציפורים בעיינות חוגלה, או בשמו הרשמי "אגמון עמק חפר", נפתח השבוע. הפארק בן 300 הדונמים ממוקם בשטח ששימש את בריכות הדגים של קיבוץ עין החורש, סמוך לנחל אלכסנדר, והוקם ביוזמת רשות ניקוז ונחלים שרון ובתכנון אדריכל הנוף ליאור לווינגר ("סטודיו אורבנוף").

איפה זה? כאן, מדרום לקיבוץ עין החורש:

ה"אגמון" הוא פנינת טבע בשטח המצטופף שבין גדרה וחדרה. יש בו בריכות מים, צמחייה ייחודית, איים קטנים עם מסתורי קינון, שבילי הליכה למטיילים ומסתורים לצפייה בציפורים. "במרכז המדינה הצפופה שלנו", אומר לווינגר, "יש עכשיו מקום נוסף שמזכיר את אגמון החולה הנפלא". וכדי להשלים את החדשות הטובות, הרי שמהלך ההקמה של האגמון הוא סיפור מעודד על שיתופי פעולה יעילים בין גופים ציבוריים, והכניסה - חינם.

מטיילים באגמון עמק חפר, שנפתח השבוע(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

כבר לפני 20 שנה זוהה הפוטנציאל

פרויקט שיקום נחל אלכסנדר כבר הוכיח את יתרונות ההשקעה בשיקום הטבע. ההקמה של מינהלת השיקום של הנחל המזוהם, ופרסום תוכנית המתאר שעשה אדריכל עמוס ברנדייס ב-1996, הניעו תהליך שזכה ב-2003 בתחרות בינלאומית לתוכניות שיקום נחלים, וזיכה את הציבור באטרקציות כמו גשר הצבים ופארק איטליה, שכמעט כל אחד מכיר. ברנדייס ניהל את הפרויקט במשך 20 שנה, ולימים ינהל את פרויקט תכנון האגמון הנוכחי.

אבל למערכת הסביבתית בעמק חפר יש צד נוסף - פחות ידוע, אך לא פחות חשוב: החיבור שלה לרשת מאגרי מים שנבנתה לאורך אפיקו של הנחל המשתקם. רשת המאגרים הזו קולטת מי קולחין מיישובי השרון, ובעזרת מתקנים לעצירת מי שיטפונות, מסבה אותם להשקיית רבבות דונמים של חקלאות, ובחודשי הקיץ משיבה מים מטוהרים לנחל. האגמון החדש הוא חלק מרשת המאגרים הזו, ולכן הוא לא רק פרויקט תיירותי אלא גם הנדסי.

אדריכלות הנוף משתלבת באופן מינימליסטי בטבע(צילום: עילם טייכר)

על המקום והרגע שבו נולד הרעיון להקמת הפארק החדש, קשה לשים את האצבע. בתוכנית המתאר לשיקום נחל אלכסנדר (עח/191), המקום עדיין מסומן כבריכות דגים. ב-1997 התבקש האדריכל ברנדייס לקדם את פיתוח החלקים הבולטים לעין של התוכנית, כדי שהציבור יוכל להתרשם מהתחדשות הנחל, והוא בחן גם את האתר הנוכחי. "בריכות הדגים הסמוכות של עין החורש היו עדיין פעילות", נזכר ברנדייס, "אבל ראינו פוטנציאל לפארק צפרות. כשהוצעו לנו תוכניות מפורטות, הגענו למסקנה שזה פרויקט מורכב, ושנצטרך ללמוד יותר על הנחל לפני שנתקדם. ולכן התוכנית הוקפאה".

האגמון במרכז רשת האופניים (צבוע בעיגול אדום), ומשתלב באמצעות שבילים באתרים השונים בעמק. כך מתאפשרת הגעה בנסיעת אופניים לא ממש אתגרית מנתניה או מחוף בית ינאי(באדיבות עמוס ברנדייס - אדריכלות ותכנון עירוני ואזורי בע"מ)

להחזיר את החוב לטבע

ראש המועצה האזורית עמק חפר, רני אידן, הוא גם יו"ר רשות הניקוז. 90 שנה לאחר שהתנועה הציונית רכשה את אדמות עמק חפר, בכספים ש"גואלי האדמות" חנקין ואוסישקין גייסו מיהדות קנדה באמצעות קק"ל, כדי להכשירן כאדמות חקלאיות, אידן ורשות הניקוז רתמו שוב את קק"ל-קנדה לטובת העמק, והפעם כדי להשיב לו, ולו במעט, את הנוף הטבעי.

בראשית ההתיישבות הציונית בעמק חפר יובשו כ-30% משטחי הביצות בעמק לטובת שטחים חקלאיים והקמת בריכות דגים. "חשבתי לעצמי", אומר אידן, "שמאחר שבריכות הדגים הוא ענף חלש כלכלית, יש כאן הזדמנות להחזיר חלק מהחוב שלנו לטבע. על ידי כך שנחזיר את הביצה בהיקף קטן, נאפשר לחיות הבר ולטבע להתפתח, ועל הדרך נייצר אטרקציה של נופש".

לפני. הביצות ההיסטוריות יובשו, ממש כמו שקרה באגם החולה(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

ואחרי. הביצה הוחזרה לימי העבר, רק בהיקף קטן(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

עין החורש מחזיק באדמה הזו, ששימשה את ענף המדגה שלו עד לפני כ-15 שנים. כשהענף דעך והלך, העדיפו הקיבוץ ואגודת המים של המועצה ("אפיקי עמק חפר") להפוך את הבריכות למאגרי שיטפונות שיתחברו לרשת הניקוז באזור. רשות המים הארצית פחות התלהבה להשקיע בעוד מאגר למי שיטפונות, והמקום נזנח. לפני חמש שנים הציעה רשות הניקוז לפתח את המקום, תוך שילוב בין מאגר מים בבריכה המזרחית לפארק צפרות בבריכות המערביות. ההצעה קיבלה תאוצה כעבור שנה, הודות לתרומה של שני מיליון שקלים מקק"ל קנדה, והחלטתו של המשרד להגנת הסביבה לממן את תכנון הפארק. עוד ארבעה מיליון שקלים שהתקבלו מהקרן לשטחים פתוחים איפשרו לתוכנית לצאת לדרך.

באוקטובר 2015 נחתם החוזה בין המועצה האזורית, אגודת המים של המועצה האזורית, קיבוץ עין החורש ורשות הניקוז, שקיבלה על עצמה את תחזוקת הפארק. הקיבוץ, שנתן את הקרקע, יוכל ליהנות - בנוסף לשימוש החקלאי במי הבריכה המזרחית - מהכנסות עתידיות מתיירות, אם יחליט לבנות באגמון מרכז מבקרים או חנות להשכרת אופניים. לעת עתה נראה שליאור פרץ, המנהל העסקי של הקיבוץ, מתלהב יותר מהערך הסביבתי מאשר מההכנסות הצפויות. "היית צריך לראות את השקנאים שבאו באוקטובר האחרון, כשהסתיימו העבודות על האגמון", הוא מתלהב, "זה היה מחזה מדהים".

לבוא לפני השקיעה

ואכן, קשה שלא להתלהב: חצי שעה נסיעה מתל אביב, ובמרחק רכיבת אופניים קצרה מנתניה, זוכים כאן בטעימה מהחוויה של עמק החולה. "אני ממליץ להגיע בימי חול, אחרי העבודה, לפני השקיעה", אומר אדריכל ברנדייס, "לראות בטיול קצר טבע במיטבו". אדריכל הנוף לוינגר אומר, שגם אחרי כמה שנים של עבודה על הפרויקט, הוא הגיע לאחרונה עם ילדיו לפארק "ולא יכולתי שלא להתפעם שיש כזה נכס. אתה נחשף לכל הנופך החקלאי הפסטורלי של עמק חפר, שלפעמים אנחנו שוכחים שהוא עדיין קיים".

אחד מששת המסתורים שדרך חרכיהם מביטים בציפורים(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

כל אחד יוכל להתבונן, גם אם הוא ילד וגם אם הוא יושב בכיסא גלגלים(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

ההשוואה לאגמון החולה טבעית ומתבקשת: גם שם יובשו ביצות לטובת חקלאות, וגם שם בחלוף השנים התועלת הכלכלית של החקלאות קטנה והמודעות הסביבתית עלתה. בחולה, הציפה קק"ל ב- 1994 אלף דונמים כדי ליצור את האגמון, שהפך במהרה לאחד מאתרי תצפית הציפורים החשובים בעולם. בעמק חפר, להבדיל, רשות הניקוז והנחלים מציפה מחדש 300 דונם של בריכות דגים נטושות, בתקווה להפוך אותם למקום קינון ועצירה של ציפורים נודדות.

"העניין העיקרי כאן", מסביר ד"ר רון פרומקין, היועץ האקולוגי של הפרויקט, "היה להחזיר לאזור בתי גידול טבעיים המשלבים מים, מכיוון שהם מצטמצמים והולכים". לשם כך בוצעו סקרי מיפוי של צמחיית האזור, ובתיאום עם רשות הטבע והגנים נבחרה רשימה של מיני צומח נדירים שישולבו בפארק. למשל, כדורן ענף, מכבד הביצות וסוף רחב עלים - שלושתם אותנטיים לעמק חפר ונמצאים בסכנה. "בעלי החיים", מסביר פרומקין, "סביר שיגיעו בעצמם יחד עם העופות ועם המים - למשל חתולי ביצות, קרפדות וצפרדע נחלים. הם ממילא באזור, ובפארק יקבלו תנאים משופרים".

מקום בטוח לעופות

התנאים המשופרים מתבטאים בתכנון מורכב של בתי גידול מגוונים בפארק. באמצעות גבהים משתנים של המים, מוגדרים באגמון חמישה בתי גידול שונים, ומסביבם צמחייה שמתאימה לעומק המים כדי לספק לעופות מסתור, מזון ומקומות לקינון. "יש היררכיה", מסביר פרומקין, "מאזורים שיותר חשופים לקהל עד לאזור של מעיינות חוגלה בדרום-מערב הפארק, ששם אין נגישות של מטיילים. זה מאפשר מקום בטוח לעופות. איים קטנים בתוך גופי המים יספקו לעופות מקומות נוספים לקינון". פרומקין סבור שהפארק יצליח לחקות במידה רבה את הטבע, ולדמות את הנוף הביצתי שאפיין בעבר את האזור.

מי יגיע לאן (מיקומם מופיע בתכלת)(צילום: באדיבות אדר' נוף ליאור לווינגר, סטודיו אורבנוף)

אין שולחנות פיקניק. חוויית טבע(צילום: עומר נחמן)

אדריכל הנוף התערב באופן מינימלי בתשתית בריכות הדגים הישנות: אדמה נחפרה מסוללות העפר בין בריכות הדגים, והופנתה ליצירת איים מלאכותיים קטנים בתוך גופי המים. "לא פיזרנו יותר מדי ספסלים", הוא מציין, "ואין שולחנות פיקניק, אין מדשאות שמגיעות עד נחל אלכסנדר או עד הבריכות. זה פארק שמאפשר לצפות בציפורים. כדי שלעופות יהיה מקום מוגן והם ירצו להגיע לאגמון, היה צריך לבלום במידה מסוימת את המטיילים, בעיקר בכל הקשור לנגישות כלי רכב ואפילו לרמת הנגישות של מסלולי ההליכה".

לכן, לאורך שבילי ההליכה פזורים רק כעשרה ספסלים, מרפסת תצפית אחת ושישה מבנים קטנים – "מסתורים". אלה מבני עץ וקש על קונסטרוקציה קלה, המעוצבים בצורה מינימליסטית. הם בולטים משבילי ההליכה ובכך מסייעים לניווט, אך בה בעת הם משתלבים בנוף ונראים ממרחק כאילו צמחו מהמים. קירותיהם מחוררים בחלונות צרים, כדי שהתצפית מהם תהיה שקטה ולא תפריע לעופות. "בדקנו איזה גובה צריך ילד בשביל לראות דרך החרך, איזה גובה יהיה נוח לאדם על כיסא גלגלים, למישהו שיושב, למישהו שעומד, ובהתאם לכך שינינו את העיצוב", מסביר לוינגר.

התקציב עדיין לא נוצל במלואו

רשות ניקוז ונחלים שרון, האחראית להקמת והפעלת המערכת המורכבת של האגמון, היא גוף ציבורי (עם ארבעה עובדים בשכר בסך הכל), שהצליחה להקים את הפארק תוך כשנה וחצי, ובתקציב של 6.5 מיליון שקלים בלבד, שעדיין לא נוצל במלואו.  לנסים אלמון, מנכ"ל הרשות, יש הסבר להצלחה הזו, והוא נעוץ בשני הכובעים שתחתיהם היא פועלת: משרד החקלאות, שתחתיו הרשות מטפלת מאז 1957 במי שיטפונות; והמשרד לאיכות הסביבה, שבעשור האחרון הרשות היא הזרוע המבצעת שלו. "שני הכובעים", אומר אלמון, "מאפשרים לנו להביא לשולחן אחד הרבה גופים שונים. אנחנו כבר יודעים איך להגיע להסכמות בצורה מהירה, איך לעשות את הדברים בצורה נכונה מבחינת הסביבה, ואיפה אפשר לחסוך בכסף בלי לפגוע באיכות העבודה".

הרבה מחשבה ורצון טוב הושקעו בפרויקט, וללמרות העובדה שהפארק עדיין בתהליך עבודה, נראה שמקימיו מבינים את הפוטנציאל שלו. אייל יפה, הממונה על שיקום הנחלים במשרד להגנת הסביבה, מאמין ש"עם האוכל יבוא התיאבון", כלומר שתוכניות להרחבת הפארק, להקמת גשר הולכי רגל מעל נחל אלכסנדר הסמוך ולחיבור לאגמונים נוספים בקיבוץ מעברות או במושב אודים אכן יתממשו. "להערכתי", הוא אומר, "אחרי שאנשים יגלו את המקום, זה יקרה מאוד מהר, יסייע במאמצים לחידוש הנחל וגם ישדרג את תיירות הפנים באזור".

בישראל של 2017, קשה שלא להתרגש כאשר קרקע חקלאית של קיבוץ במישור החוף הופכת לפארק פתוח לציבור  - לא לפרויקט נדל"ן. גם בהשוואה לפרויקט עתיר המשאבים של אגמון החולה, "אגמון עמק חפר" הוא פרויקט מרשים, ויש לקוות שהאחראים עליו ישלימו את השלב השני שלו כמובטח: להשתמש באגמון כדי לטהר את מי נחל אלכסנדר. הצלחתם עד כה מעידה שיש מקום לאופטימיות.

• הכתבה מוקדשת לזכרו של חיים פוקס (פוקסי) ז"ל, איש קק"ל, שהיה שותף לפרויקט שיקום נחל אלכסנדר
  

----------------------------------------------

כאן כן יבנו וילות: השכונה החדשה על האסי. לחצו על התצלום

 

בקרוב יהיו כאן וילות. לחצו על התצלום (צילום: עמרי טלמור)