אנשים

    השיקום שאחרי מות הבן: "נרשמתי לקורס איפור והכנסתי צבע לחיים"

    אחרי שהתינוק שלה, יוחאי, נפטר בגיל שנה וחודש, נעה גלבוע שקעה בדיכאון והרגישה שאסור לה לטפח את המראה החיצוני. בעקבות פגישה עם מטפלת, דברים השתנו

    נעה גלבוע (30) מקיבוץ משואות יצחק, נשואה לנעם, אם לארבעה, מאפרת, מעצבת שיער וסטייליסטית, מנחה סדנאות בפסטיבל "ירוק ולא רחוק" המתקיים בימים אלה (עד 18 במארס) בשפלת יהודה (צילום: נתי גולן)
    נעה גלבוע (30) מקיבוץ משואות יצחק, נשואה לנעם, אם לארבעה, מאפרת, מעצבת שיער וסטייליסטית, מנחה סדנאות בפסטיבל "ירוק ולא רחוק" המתקיים בימים אלה (עד 18 במארס) בשפלת יהודה (צילום: נתי גולן)

    "כששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני עונה ללא היסוס: 'ארבעה'. ילדתי ארבעה ילדים, וכולם שלי. גם יוחאי, שנפטר בן שנה וחודש ממוות בעריסה, והיה אמור להיות היום בן שמונה וחצי.

     

    >> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים

     

    עוד בערוץ אנשים:

     

     

    "אני ילידת קיבוץ משואות יצחק, הצעירה מבין חמישה ילדים, דור שלישי בקיבוץ והיחידה שנשארה לגור בו, ליד ההורים. גם אבא של נעם, בעלי, גדל במשואות יצחק, והיום גר עם משפחתו בקריית ארבע. את נעם הכרתי במקרה, כשביקרתי חברה בקריית ארבע. הייתי בת 17 וחצי והוא בן 21, חייל משוחרר שלמד בכולל בחברון. אחרי שבועיים הוא הציע לי נישואים, ואחרי ארבעה חודשים, כשהייתי בת 18 פחות שבוע, עמדנו תחת החופה. שנה גרנו במעלה חבר שבדרום הר חברון, ואחרי שנה חזרנו למשואות יצחק. נעם הפך לרפתן (כיום הוא מדריך רכיבה על אופניים), ואני העברתי חוגי תנועה בגני הילדים.

     

    "שנתיים אחרי החתונה נולדה אמונה (בת עשר וחצי) ושנתיים אחריה – יוחאי, תינוק גדול, בהיר, בריא וחייכן. כשהיה בן שנה וחודש, נסענו לשבת להוריו של נעם בקריית ארבע. באמצע סעודת השבת יוחאי היה עייף והשכבנו אותו לישון. אחרי שעה עלינו להשכיב את אמונה והלכתי לכסות אותו, ואז הרגשתי שמשהו לא בסדר. כאילו הגוף נטול רוח חיים. קראתי לנעם, שהרים אותו וצעק: 'אמא!'

     

    "המשפחה הייתה עדיין ליד השולחן בקומה למטה. אמא של נעם היא האחות של קריית ארבע, מומחית בהחייאת תינוקות. רצנו אליה עם יוחאי, והיא וגיסי, אלירז פרץ הי"ד (שהיה מ"פ בגולני ונהרג בפעילות מבצעית תשעה חודשים לאחר מכן), התחילו בהחייאה. כשהגיעו כוחות ההצלה, הורו לי לצאת החוצה, ולא הפסקתי להגיד תהלים. חשבתי שיוחאי אכל יותר מדי ונחנק. לא עלה בדעתי שהוא מת. היה לי ברור שעושים לו הנשמה והוא יתעורר. בדיעבד, אני מודה על כך שלא היה לנו סבל מתמשך של ילד שנשאר בין החיים למוות בבית חולים.

     

    "כשנכנסתי בחזרה הביתה, הוא היה על הרצפה. התכופפתי אליו, נישקתי אותו, ליטפתי אותו ובעצם לא הבנתי מה קורה. איך אפשר להבין? מבטי האנשים שסביבי הסבירו לי מה קרה. הבנתי שהתינוק היפה שלי מת"

    "כשנכנסתי בחזרה הביתה, הוא היה על הרצפה, על פי המנהג היהודי. התכופפתי אליו, נישקתי אותו, ליטפתי אותו ובעצם לא הבנתי מה קורה. איך אפשר להבין? מבטי האנשים שסביבי הסבירו לי מה קרה. הבנתי שהתינוק היפה שלי מת.

     

    "יוחאי נקבר בקיבוץ, ביום הולדת שלוש של אמונה. ואז התחילה תקופה קשה. עברתי טלטלה בחיים. עזבתי את העבודה, לא יכולתי לעמוד מול הילדים, שחלק מהם הזכירו לי את יוחאי. חודש אחרי פטירתו נכנסתי להיריון עם הדר (כיום בת שש וחצי). זה היה היריון קשה, שבא במקביל להתמודדות עם האובדן. שקעתי בדיכאון ונתתי לו להשתלט עליי. 

     

    "ואז הגעתי לאורלי, מטפלת שהצילה לי את החיים. בטיפול הבנתי שאני חייבת למצוא משהו שבשבילו ארצה לקום מהמיטה. נזכרתי שפעם למדתי איפור, ונרשמתי לקורס איפור. פעם בשבוע יצאתי מהמיטה ונסעתי לתל אביב. ואז הוספתי עוד קורס, ופעמיים בשבוע קמתי מהמיטה. בהמשך הגיעו עבודות בטלוויזיה ובהפקות אופנה, ובלי לשים לב הכנסתי לעצמי צבע לחיים, בכל המובנים.

     

    "היום אני מאפרת, מעצבת שיער וסטייליסטית. אני פוגשת נשים ברגעים הרגישים ביותר – לפני החתונה, אחרי הלידה - ורוצה שהן ירגישו טוב עם עצמן וישדרו את זה החוצה.

     

    "בשנים הראשונות אחרי פטירתו של יוחאי לא הרשיתי לעצמי ליהנות מהמראה שלי. לא התאפרתי, כי הרגשתי שזה אסור לי. היום אני אומרת: להפך. צריך ליהנות מהטוב שהעולם מציע לנו, וכל דבר שגורם לי לחייך כשאני מסתכלת במראה – קדוש.

     

    "שש שנים אחרי שיוחאי נפטר, נולד נטע (כיום בן שנה וארבעה חודשים). יוחאי נשאר חלק מהחיים שלנו. מדברים עליו, חיים אותו, והוא התזכורת הכי טובה לכך שאין לנו זמן לבזבז, ואם אנחנו כבר פה, בואו ניהנה ונעשה את זה בסטייל.

     

    שורה תחתונה:

    "מתוך ניסיוני הקשה אני רוצה לעזור לנשים להעצים את הטוב שבהן. אני מקפידה כל יום להיות מאושרת ויודעת שלכל אישה יש כוח להוביל את חייה למקום טוב".

     

    _______________________________________________________

     

    בנה של חגית נאוי-עמבר נפטר בגיל 22 מסרטן, והיא מעודדת אנשים לבחור בחיים. הקליקו על התמונה:

     

    "כשנפרדתי מעומרי, הבטחתי לו שהוא יוכל להמשיך להיות גאה בי גם מלמעלה". הקליקו על התמונה (צילום: ירדן מרקוס)

     

     

    מה הסיפור שלכם?

     

    אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il

     

     

     
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "השיקום שאחרי מות הבן: "נרשמתי לקורס איפור והכנסתי צבע לחיים""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד