"כששואלים אותי כמה ילדים יש לי, אני עונה ללא היסוס: 'ארבעה'. ילדתי ארבעה ילדים, וכולם שלי. גם יוחאי, שנפטר בן שנה וחודש ממוות בעריסה, והיה אמור להיות היום בן שמונה וחצי.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- הקולנוענית יצאה למאבק כדי שתוכל לספר שהיא מאומצת
"אני ילידת קיבוץ משואות יצחק, הצעירה מבין חמישה ילדים, דור שלישי בקיבוץ והיחידה שנשארה לגור בו, ליד ההורים. גם אבא של נעם, בעלי, גדל במשואות יצחק, והיום גר עם משפחתו בקריית ארבע. את נעם הכרתי במקרה, כשביקרתי חברה בקריית ארבע. הייתי בת 17 וחצי והוא בן 21, חייל משוחרר שלמד בכולל בחברון. אחרי שבועיים הוא הציע לי נישואים, ואחרי ארבעה חודשים, כשהייתי בת 18 פחות שבוע, עמדנו תחת החופה. שנה גרנו במעלה חבר שבדרום הר חברון, ואחרי שנה חזרנו למשואות יצחק. נעם הפך לרפתן (כיום הוא מדריך רכיבה על אופניים), ואני העברתי חוגי תנועה בגני הילדים.
"שנתיים אחרי החתונה נולדה אמונה (בת עשר וחצי) ושנתיים אחריה – יוחאי, תינוק גדול, בהיר, בריא וחייכן. כשהיה בן שנה וחודש, נסענו לשבת להוריו של נעם בקריית ארבע. באמצע סעודת השבת יוחאי היה עייף והשכבנו אותו לישון. אחרי שעה עלינו להשכיב את אמונה והלכתי לכסות אותו, ואז הרגשתי שמשהו לא בסדר. כאילו הגוף נטול רוח חיים. קראתי לנעם, שהרים אותו וצעק: 'אמא!'
"המשפחה הייתה עדיין ליד השולחן בקומה למטה. אמא של נעם היא האחות של קריית ארבע, מומחית בהחייאת תינוקות. רצנו אליה עם יוחאי, והיא וגיסי, אלירז פרץ הי"ד (שהיה מ"פ בגולני ונהרג בפעילות מבצעית תשעה חודשים לאחר מכן), התחילו בהחייאה. כשהגיעו כוחות ההצלה, הורו לי לצאת החוצה, ולא הפסקתי להגיד תהלים. חשבתי שיוחאי אכל יותר מדי ונחנק. לא עלה בדעתי שהוא מת. היה לי ברור שעושים לו הנשמה והוא יתעורר. בדיעבד, אני מודה על כך שלא היה לנו סבל מתמשך של ילד שנשאר בין החיים למוות בבית חולים.
"כשנכנסתי בחזרה הביתה, הוא היה על הרצפה, על פי המנהג היהודי. התכופפתי אליו, נישקתי אותו, ליטפתי אותו ובעצם לא הבנתי מה קורה. איך אפשר להבין? מבטי האנשים שסביבי הסבירו לי מה קרה. הבנתי שהתינוק היפה שלי מת.
"יוחאי נקבר בקיבוץ, ביום הולדת שלוש של אמונה. ואז התחילה תקופה קשה. עברתי טלטלה בחיים. עזבתי את העבודה, לא יכולתי לעמוד מול הילדים, שחלק מהם הזכירו לי את יוחאי. חודש אחרי פטירתו נכנסתי להיריון עם הדר (כיום בת שש וחצי). זה היה היריון קשה, שבא במקביל להתמודדות עם האובדן. שקעתי בדיכאון ונתתי לו להשתלט עליי.
"ואז הגעתי לאורלי, מטפלת שהצילה לי את החיים. בטיפול הבנתי שאני חייבת למצוא משהו שבשבילו ארצה לקום מהמיטה. נזכרתי שפעם למדתי איפור, ונרשמתי לקורס איפור. פעם בשבוע יצאתי מהמיטה ונסעתי לתל אביב. ואז הוספתי עוד קורס, ופעמיים בשבוע קמתי מהמיטה. בהמשך הגיעו עבודות בטלוויזיה ובהפקות אופנה, ובלי לשים לב הכנסתי לעצמי צבע לחיים, בכל המובנים.
"היום אני מאפרת, מעצבת שיער וסטייליסטית. אני פוגשת נשים ברגעים הרגישים ביותר – לפני החתונה, אחרי הלידה - ורוצה שהן ירגישו טוב עם עצמן וישדרו את זה החוצה.
"בשנים הראשונות אחרי פטירתו של יוחאי לא הרשיתי לעצמי ליהנות מהמראה שלי. לא התאפרתי, כי הרגשתי שזה אסור לי. היום אני אומרת: להפך. צריך ליהנות מהטוב שהעולם מציע לנו, וכל דבר שגורם לי לחייך כשאני מסתכלת במראה – קדוש.
"שש שנים אחרי שיוחאי נפטר, נולד נטע (כיום בן שנה וארבעה חודשים). יוחאי נשאר חלק מהחיים שלנו. מדברים עליו, חיים אותו, והוא התזכורת הכי טובה לכך שאין לנו זמן לבזבז, ואם אנחנו כבר פה, בואו ניהנה ונעשה את זה בסטייל.
שורה תחתונה:
"מתוך ניסיוני הקשה אני רוצה לעזור לנשים להעצים את הטוב שבהן. אני מקפידה כל יום להיות מאושרת ויודעת שלכל אישה יש כוח להוביל את חייה למקום טוב".
_______________________________________________________
בנה של חגית נאוי-עמבר נפטר בגיל 22 מסרטן, והיא מעודדת אנשים לבחור בחיים. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
