כל האמת: הקולנוענית יצאה למאבק כדי שתוכל לספר שהיא מאומצת

כשרונית קרצנר גילתה שאסור לה לפרסם את סיפורה האישי, ושהיא עלולה להיכנס לכלא, הקימה תנועה ציבורית ויזמה קמפיין שהוביל לתיקון חשוב בחוק האימוץ

זהר אליה

|

16.03.17 | 00:14

רונית קרצנר, השבוע, מסבירה למה יצאה למאבק. "זה היה בניגוד לזכויות האדם הבסיסיות"
תמונת ילדות עם הוריה המאמצים. "שאלתי את עצמי: אם יש לי אמא אחרת - למה אני לא איתה? חשבתי שהיא בטח מחפשת אותי" (צילום רפרודוקציה: יריב כץ)
תמונת ילדות עם הוריה המאמצים. "שאלתי את עצמי: אם יש לי אמא אחרת - למה אני לא איתה? חשבתי שהיא בטח מחפשת אותי" (צילום רפרודוקציה: יריב כץ)
קרצנר על רקע כרזות של סרטיה. "אמרו לי שלא אקבל אישור לעשות סרט על מאומצים, וגם לא על עצמי, ללא אישור שופט" (צילום: יריב כץ)
קרצנר על רקע כרזות של סרטיה. "אמרו לי שלא אקבל אישור לעשות סרט על מאומצים, וגם לא על עצמי, ללא אישור שופט" (צילום: יריב כץ)

רונית קרצנר הרגישה שנמאס לה להיות עבריינית: היא אישה נורמטיבית ושומרת חוק, שבסך הכל סיפרה לסובבים אותה על היותה מאומצת ונדהמה לגלות שהדבר עלול לעלות לה בשישה חודשי מאסר.

 

>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

"אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים יוצאים מהארון, אין גבול לאפשרויות להביא ילדים לעולם, הכל בסדר - ורק אם אתה מאומץ, זה לא בסדר", אומרת קרצנר. "החוק שאסר עלינו לגלות שאנחנו מאומצים, עמד בניגוד לזכויות האדם הבסיסיות. אנחנו אנשים מבוגרים, אז למה לא סומכים עלינו ומאפשרים לנו לדבר על עצמנו?"

 

קרצנר ומאומצים נוספים הקימו את התנועה לזכויות מאומצים, צילמו סרטוני מחאה, הפיצו אותם בפייסבוק וזכו לעשרות אלפי לייקים. עם ההד הציבורי החלו להגיע גם נבחרי הציבור, ובעזרת הח"כים יפעת שאשא-ביטון (כולנו), יעל גרמן (יש עתיד) ואורן חזן (ליכוד) נוסח תיקון לחוק, שמאפשר לאדם לפרסם את היותו מאומץ. התיקון נידון בוועדה לחוקה, חוק ומשפט של הכנסת, וב-13 בפברואר אושר במליאה.

 

"התיקון אומר שהאדם עצמו יכול להחליט שהוא מפרסם את דבר היותו מאומץ, גם אם הפרסום חושף את ההורים", מסבירה קרצנר. "בעיניי, המהלך הזה מוציא סוף סוף את הבושה מנושא האימוץ ומסלק את מרקו, הילד ששואל כל הזמן איפה אמא".

 

קרצנר בכנסת. "המהלך הזה מסלק את מרקו, הילד ששואל איפה אמא" (צילום: ליאת בל סומך)
    קרצנר בכנסת. "המהלך הזה מסלק את מרקו, הילד ששואל איפה אמא"(צילום: ליאת בל סומך)

     

    המזוודה המסתורית שבארון

     

    סעיף 34 לחוק האימוץ, האוסר על ישראלים שאומצו לפרסם את הפרט הזה, נודע לקרצנר (60) לראשונה לפני 11 שנה, כשהכינה סרט תיעודי על החיפוש אחר אמה הביולוגית. "המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט", כך נאמר, "שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תוכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו – מאסר שישה חדשים".

     

    הסרט, "הקטנה הנ"ל", הושלם לבסוף ושודר בערוץ 8 של הוט, אבל המאבקים שהיו כרוכים בהפקתו הותירו אותה עייפה ומצולקת. "בשירות למען הילד אמרו לי שלא אקבל אישור לעשות סרט על מאומצים ישראלים, וגם לא על עצמי, ללא אישור שופט", היא נזכרת. "הייתי בהלם, גם בתור מאומצת, שמישהו צריך להרשות לי להגיד מי אני, וגם כאדם יוצר. כל ההתעסקות עם האישור הייתה טראומטית ומשפילה, וכעסתי על עצמי שאני משתפת פעולה".

     

    "הפגישה עם אמי הביולוגית הייתה מאוד חמה: שתינו בכינו, היא חיבקה אותי, אבל למחרת אמרה שהיא לא רוצה להיפגש איתי יותר. אני לא הסכמתי לקבל 'לא'"

    הצלחת להבין מה ההיגיון שעמד מאחורי אותו סעיף?

    "אחד ההסברים ששמעתי היה שמפגשים בין הורים ביולוגיים למאומצים עלולים לגרום סבל לשני הצדדים, אבל לדעתי, זה היה מעוגן עמוק בנושא הבושה. בעבר הייתה סטיגמה נוראית על אימוץ, אבל לא ברור מי היה המתבייש הראשי, כי ראיתי שמי שתמיד נלחמו נגד פתיחת תיקי אימוץ היו ההורים המאמצים, שבדרך כלל גם היו הצד החזק במשוואה – אנשים בעלי אמצעים ובעמדות מפתח". 

     

    הוריה המאמצים של קרצנר, סילביה וליאו קראון, היו זוג אמריקאי שחי בירושלים. אמה הייתה פסיכולוגית, אביה עבד בבונדס, והיחסים שלה איתם היו טובים. בגיל צעיר הם גילו לה שהיא מאומצת, בסביבה הקרובה כולם ידעו זאת, אבל מאז לא עלה הנושא מעולם. "הייתי קטנטונת כשסיפרו לי, וזה היה זיכרון מאוד רע. שאלתי את עצמי: אם יש לי אמא אחרת - למה אני לא איתה? יצרתי לעצמי סיפור שהיא בטח מחפשת אותי, כי זה כואב מאוד לדעת שבאיזשהו מקום אתה דחוי. לא הרגשתי בושה, אבל הפריע לי שלא מדברים על זה".

     

    לא דיברו על זה, אבל בביתה הקפידו על טקס מוזר: בכל פעם שאביה טס לחו"ל, הוא היה לוקח אותה לארון, מצביע על מזוודה מסוימת ומורה לה לא לפתוח אותה. כשהאב נפטר, הדבר הראשון שעשתה היה לפתוח אותה. קרצנר, שהייתה אז בת 34, מצאה במזוודה את מסמכי האימוץ שלה, שכללו את שמה של אמה הביולוגית. "הקטנה הנ"ל", כפי שהתינוקת כונתה בו, נמסרה להוריה על ידי אגף הנוער בעיריית ירושלים. הם היו אז בני 40, ונכתב שהם רשאים להחזיר את הפעוטה אם ירצו בכך. קרצנר החליטה לחפש את אמה בעזרת הידע המועט שהיה לה עליה – שהיא ילדה אותה בגיל 20, גרה בפריז, דיברה יידיש ועבדה בעסק משפחתי.

     

    אחד הסרטונים שהופצו בפייסבוק:

     

     

    רבים מהסיפורים על איחוד משפחות כוללים אלמנטים בלשיים, וזה של קרצנר אינו יוצא דופן. הימים היו טרום עידן הפייסבוק, והחיפוש כלל שיחות טלפון מוסוות לפריז, מכתב שנשלח וחזר עם המסר: "אתם עושים טעות גדולה, אל תתקשרו אלינו" - ודודה שניסתה בכל כוחה למנוע את המפגש. הקשר עם האם נוצר לבסוף דרך חברה של קרצנר שהייתה בפריז ושמעה ממנה שהיא מסכימה להיפגש עם בתה הביולוגית.

     

    "שעתיים לאחר מכן כבר הייתי בדרך לשדה התעופה", אומרת קרצנר. "הפגישה הייתה מאוד חמה: שתינו בכינו מאוד, היא חיבקה אותי, אבל למחרת אמרה שהיא לא רוצה להיפגש איתי יותר. אני לא הסכמתי לקבל 'לא' כתשובה; הצלחתי לחדש את הקשר באמצעות בת דודה שתיווכה ותירגמה, אבל זה היה רופף ומעיק. החלטתי שזה מספיק לי. היא מעולם לא הייתה האישיו מבחינתי, כי לא באמת חיפשתי אמא. כילדה האמנתי שבאתי מכוכב אחר. זה נראה לי יותר הגיוני מהרעיון שאישה אחת ילדה אותי ואחר כך מסרה אותי. אחרי המפגש איתה הרגשתי יותר מחוברת לכדור הארץ". 

     

    רונית קרצנר בילדותה. "האמנתי שבאתי מכוכב אחר" (צילום רפרודוקציה: יריב כץ)
      רונית קרצנר בילדותה. "האמנתי שבאתי מכוכב אחר"(צילום רפרודוקציה: יריב כץ)

       

      הטלאי הצהוב של הסבים

       

      המפגש עם האם הביולוגית השפיע על דרכה המקצועית של קרצנר. "עד אז עבדתי כעורכת סרטים, ואחרי המפגש התחלתי לביים סרטים שעוסקים באנשים שמחפשים זהות. מאומצים מחפשים את הוריהם בגיל מבוגר לא משום שהם זקוקים למשפחה אלטרנטיבית: הם מחפשים את הזהות העצמית שלהם. גם אני חיפשתי את עצמי, את הביוגרפיה שלי, את הפאזל של מי שאני".

       

      היא נשואה לצביקה קרצנר, תסריטאי, אם לדנה (34) ולניבה (30) וסבתא לאריאל, שנולד עם שיער בהיר במיוחד. "כנראה שהאבא הביולוגי שלי היה בלונדיני", היא מחייכת. "הרבה שנים לא סיפרתי לבנות שלי שאני מאומצת. לגדולה סיפרתי כשעשתה עבודת שורשים, ולקטנה זה נודע רק כשנסעתי לשדה התעופה לפני הפגישה עם אמא שלי. לי תמיד הפריע שלא מדברים על זה, אבל שיתפתי פעולה עם הסוד כי לא רציתי שהבנות שלי יצטרכו לעבור את ההתמודדות שאני עברתי".

       

      את בקשר עם מישהו מהמשפחה הביולוגית שלך?

      "יש לי שני חצאי אחים. הצעיר היה מרוחק ומנותק כשנפגשנו, אבל הגדול הזמין אותנו אליו, ועד היום אנחנו בקשר טוב יחסית. עם בת הדודה ששימשה כמתורגמנית התחברתי, ואנחנו חברות טובות. פעם נפגשתי איתה בבית של הסבים המשותפים שלנו ולקחתי משם מזכרת: טלאי צהוב, עדיין עם התפרים עליו. זה חיבר אותי למשפחה ולעם שלי יותר מכל".

       

      _______________________________________________________

       

      אסף בסון יצא למסע בעקבות אביו וחשף סוד משפחתי מפתיע. הקליקו על התמונה:

       

      "אמא שלי עשתה לעצמה מעין אאוטינג, וזה מאוד הקל עליה". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)
      "אמא שלי עשתה לעצמה מעין אאוטינג, וזה מאוד הקל עליה". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד