"ניק הנקניק", "סאל הדרומי" ו"סינדי מנטול" עומדים סביב הבר ומרימים כוסית. רק לפני שעתיים קראו להם נתי, דור ואסנת, ובדרך הביתה מהמשרד הם עצרו בסופר וקנו קוטג', אבל עכשיו הם נתונים עמוק בתוך מציאות אחרת. זוהי מהותו של "הפשע משתלם" – משחק אינטראקטיבי שבו כל משתתף נכנס לדמות ומשתלב באמצעותה בעלילה המתפתחת במהלך הערב. העלילה היא תעלומת רצח בשיקגו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ובמשך שעתיים וחצי מנסים המשתתפים בדמותם החדשה לפענח את התעלומה דרך שיחות, מזימות, בריתות או סתם ריכולים. הכל הולך, בתנאי שלא יצאת מהדמות שלך אפילו לרגע.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- העולה מרוסיה כבר לא מרגישה שקופה הבליינד דייט המסתורי שהוביל לרומן עם סוף מפתיע הנער בן ה-16 שמפתח סטארט-אפ חברתי ולא רוצה להתעשר
מאחורי המיזם עומדים איתי בית-הלוי (34) ואורי גולעד (32), ששאבו השראה מהמופע הניו-יורקי "סליפ נו מור" וביקשו ליצור אירוע שבו הצופים הם גם היוצרים – ולהפך. "אנחנו שוברים את המחסום שקיים באמנות בין הצופה ליוצר, והופכים את כולם לשותפים ביצירת החוויה", מסביר גולעד. לדבריו, מאחורי הרעיון עמד רצון לצאת נגד הלכי הרוח במציאות העכשווית. "בעולם שבו אנחנו חיים", הוא אומר, "התרבות שמרנית, וכל התפיסות החברתיות מחייבות להתנהג בצורה מסוימת. אנשים בורחים לעולם הווירטואלי, ואנחנו מספקים אפשרות בריחה אחרת, למקום שבו אנשים יכולים להתנהג לפי חוקים אחרים".
המקום הזה הוא שיקגו הזוהרת של שנות ה-20 של המאה הקודמת, עם הכסף, הפשיעה, האלכוהול והמסתורין. התירוץ להתכנסות, כביכול, הוא הרמת כוסית לזכר אדם שנרצח, ושאותו הכירו כל המשתתפים. ומכיוון שהכוסיות כאן אמיתיות לגמרי (בניגוד לרצח), מחיר הכרטיס - 180 שקל - כולל משקאות וכיבוד. למשתתפים נאמר מראש באיזו תקופה היסטורית המשחק מתרחש, ואיזו דמות הם עומדים לגלם, וחלקם מגיעים לבושים בהתאם. ניחוש קטן: חלקם מגיעים בעיקר בגלל הבגדים.
"בחרנו בשנות ה-20 בגלל התלבושות שמאפיינות אותן", אומר גולעד. "לכל בחורה יש בבית שמלה עם פאייטים שהיא רק מחכה ללבוש, ולגברים יש כאן הזדמנות ללבוש שלייקעס ולחבוש כובע".
מי שאין לה משהו מתאים בארון, לא חוסכת במאמצים. יש מי ששאלה מהסבתא, אחרת מצאה בחנות יד שנייה, ומישהי אפילו פרסמה פוסט בפייסבוק במיוחד למטרה זו (וקיבלה בזכותו את אחת השמלות הכי מדליקות שנראו באותו ערב). "אנשים נכנסים לדמות כבר בבית ונשאבים לתוכה", אומר בית-הלוי. "מדהים לראות מה יוצא מהם. כאן אתה יכול להיות המקסימום של עצמך, משוחרר מכל הסטריאוטיפים".
האלמנה עליזה מאוד
גולעד ובית-הלוי החלו להריץ את "הפשע משתלם" באוגוסט האחרון, ועד כה העלו אותו 16 פעמים - בפאבים, במועדונים ובבתים פרטיים. בכל חלל מוקם בר משקאות ומוצבת תפאורה שמכניסה את המשתתפים לאווירה. גם שמותיהן של הדמויות תורמים לעיצוב התקופתי ולהצלחת המסע במנהרת הזמן: שתיים מהן נקראות "ג'ינו-ג'ין" ו"קיטי-קוקטייל", והן דואגות שהכוסות יישארו מלאות; דמות נוספת נקראת "קאט-פלירט", והיא מגיעה עם מחשוף נדיב וחיבה מיוחדת לאבריהם האינטימיים של הגברים המשתתפים; ויש גם את "האלמנה העליזה", שהיא אכן עליזה מאוד.
היו מקרים של אובדן שליטה?
גולעד: "ההשתחררות מהכבלים היא חשובה, אבל יש כלל שאומר שהכל נשאר בתוך המשחק, ותמיד יש שני אנשי צוות שמפקחים שלא יקרה משהו חריג. המשחק מאפשר לכל אחד להשתעשע כמה שהוא רוצה, אבל ברגע שנשברת הדמות ונגמר הערב, כולם חוזרים להיות הם עצמם".
בית-הלוי: "יש ערבים חמים, ואם מישהו רוצה לצאת בסוף עם מישהי, אז למה לא?"
אבל השניים מתעקשים שלא מדובר בערב פנויים-פנויות לצעירים. גולעד: "הרבה אנשים נרשמים עם בני הזוג או עם בני משפחה. אנחנו גם ממליצים לשחק דמות שהיא לא מהמין שלך". בית-הלוי: "מבחינתנו, המשחק לא מיועד לבני גילאים מסוימים. סקרנים יש בכל הגילים".
במשחק שנערך בשבוע שעבר בבר ספוטניק בתל אביב היה רוב לבני ה-30 פלוס. בין 19 המשתתפים היו סטודנטים, איש הייטק, מעצב, יועצת אסטרטגית ומתמחה במשרד עורכי דין. רובם הגיעו מאזור תל אביב, כמו שני היזמים. גולעד, רווק תושב יפו, מגיע מתחום התיאטרון: הוא למד משחק ובימוי בבית הספר של לי שטרסברג בניו יורק, ואחרי שחזר לארץ, הקים תיאטרון בשם "החמור הלבן", שהביא הצגות לפריפריה. כיום הוא סטודנט לבימוי באוניברסיטת תל אביב. את שותפו למיזם פגש דרך חבר משותף. בית-הלוי, תושב תל אביב, נשוי ואב לשתיים, כיהן בעבר כיו"ר אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה, שבה למד מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים וסוציולוגיה. התחנה הבאה שלו הייתה מסעדת המזנון של אייל שני, שאותה ניהל שמונה שנים ולאחר מכן עזב לטובת "הפשע משתלם".
"אני רוצה להיות עצמאי ולעשות דברים משלי", הוא אומר. "הרבה יותר מרתק לבנות תסריט, להבין אותו ולהציע לאנשים חוויה שאני מייצר, במקום להיות חלק מחוויה שמישהו אחר בנה, ושאני רק שחקן בה. אני איש של אנשים. בשונה מתיאטרון, שבו אתה רק צופה פאסיבי, פה אתה אקטיבי, משפיע על מה שקורה ונפגש עם אנשים".
גולעד: "את הערב הזה גיבשנו יחד. אנחנו גם משתתפים בו: איתי מגלם את 'זיק' המארח, ואני את 'ג'וני ווקר' הברמן. הוא יותר טוב במגע עם בני אדם, ואני נהנה יותר לצפות מהצד".
בוגרי פסטיבל מידברן
כשהערב מסתיים ומגלים מיהי הדמות הרוצחת (מה שקצת מפתיע גם את מי שגילם אותה), אפשר לחזור לחיים ולטלפונים הניידים ולגלות מיהם האנשים שבתלבושות. מתברר שחלקם מכירים זה את זה מפסטיבל מידברן, שנערך בנגב בהשראת פסטיבל ברנינג מאן האמריקאי, ושגולעד הוא אחד ממקימיו.
"הייתי בפסטיבל בנוואדה עשר פעמים, ויחד עם עוד ישראלים שהכרתי שם העתקנו את הקונספט לכאן", הוא אומר. "בפסטיבל הראשון, ב-2011, היו 20 איש, ולאט-לאט זה גדל. גם לפסטיבלים האלה וגם ל'הפשע משתלם' מגיעים אנשים שאוהבים לעבור חוויות שאפשר לטבוע בתוכן: אתה נכנס לחוויה שעוטפת אותך מכל הכיוונים".
ומה הלאה?
בית-הלוי: "יש לנו עוד כמה קונספטים בקנה, כמו תסריט של רצח במסיבת רווקות ומשהו עתידני. אנחנו עובדים גם על משחק שישתלב במסיבה של 100 איש".
_______________________________________________________
גם יובל איטח (קורהה) מפיק פסטיבלים. למעשה, החיים שלו הם פסטיבל אחד גדול. הקליקו על התמונה:
