ילדה חוזרת הביתה ומספרת לאמה בהתרגשות שהיום למדה מה המשמעות מאחורי הצבעים של דגל צרפת. אמה שומעת את ההסבר ומסבירה לבתה שזוהי פרשנות אחת, אך ישנה גם פרשנות אחרת. הבת שומעת ולא יודעת מה לעשות: "אמא, אבל מה אני אענה במבחן?". האם, שלא רצתה לחתור תחת המורה, אמרה לבתה שתשאל את המורה. תשובתה של המורה, לצערי הרב, לא הדהימה אותי: "מה שאמא שלך אומרת זה נכון, אבל מה שאני אמרתי לך, זה מה שרשום בספר ולכן על זה תיבחני".
קן רובינסון צדק כנראה כשאמר: "אנחנו מלמדים את ילדינו שלכל שאלה יש תשובה אחת והיא נמצאת בספר. ואל תסתכל! כי זה נקרא להעתיק. בשוק העבודה זה נקרא שיתוף פעולה".
עוד כתבות בערוץ המשפחה:
- אבחון מוקדם יכול להציל: כך ידעתי שלילד שלי יש אוטיזם.
- סליחה אחותי שלא קיבלתי אותך, כשהחלטת לא לקבל טיפול כימותרפי.
- אין מצב שאני מפיק לבת שלי מסיבת בת מצווש! בעצם, אולי כן?
- אין מצב שאני מפיק לבת שלי מסיבת בת מצווש! בעצם, אולי כן?
איך מכינים ילדים לעתיד?
כאשר מדברים על תוכן חינוכי, ניתן לשאול כמה שאלות. ביניהן מה מלמדים וכיצד מלמדים. בתי הספר אמורים להכין את ילדינו למה שאנו קוראים "החיים האמיתיים" או "שוק העבודה", אך האם אנו לא יוצרים להם מצג שווא? האם באמת תהליך הלמידה ויישומו מכין אותם לעתידם? אולי ישנה דרך אחרת ללמד? מחקר עדכני (אוגוסט 2016) של הפורום הכלכלי העולמי, מדגים כי הכישורים הנדרשים לשוק העבודה כיום, הינם כישורים שונים מאלו שנדרשו בעבר. בין הכישורים הנדרשים היום ובעתידם של ילדינו, נמצאים חשיבה ביקורתית, יצירתיות, יכולת פתרון בעיות מורכבות ועוד.
במאמר זה אתמקד בחלק אחד מתוך הנושא הענק הזה - כיצד מכינים ילדים לעתיד, ואשאל האם יש לאפשר לילדים להשתמש באינטרנט במבחנים.
אחד מראשי ועדות הבחינות בבריטניה – מארק דאוו (Mark Dawe) טוען שכן. לאפשר לילדים להשתמש באינטרנט בבחינות, ישקף את הדרך שבה העולם פועל. כמובן שתחת שיטת בחינה כזאת, נשאל שאלות אחרות, הנוגעות לפרשנות – הבחינות יבדקו לא את הזיכרון לטווח קצר של התלמיד, אלא את היכולת שלו להשתמש בכלים בשביל לייצר ידע.
דאוו מציע שלא בכל המקצועות יאפשרו זאת ובאלו שכן, יהיה זמן מוגבל להשתמש במנועי החיפוש. מארק עושה הקבלה בין הכנסת ספר או חומר פתוח למבחן לשימוש ברשת בעת מבחן ואומר כי במבחן לא יהיה באמת הרבה זמן להשתמש בחומרים החיצוניים ולכן התלמידים יצטרכו גם ככה ללמוד את החומר, כדי לדעת לאן לפנות ברשת או בספר הלימוד.
ליצור מבחנים שייבחנו ידע
אריק מזור (Eric Mazur), דיקן המחלקה לפיזיקה שימושית באוניברסיטת הרווארד, טוען כי יש להנגיש את האינטרנט לילדים במבחנים, שכן לטענתו, המבחנים כיום מכינים את הילדים להיכשל בחיים האמיתיים. הדרך לפיה אנו מכריחים ילדים לשנן עובדות שנגישות דרך גוגל בשנייה, אינה פרקטיקה המכינה את הילדים לשוק התעסוקה. מזור מציע כי מורים צריכים לקדם בקרב תלמידיהם הבנה עמוקה של נושאים, במקום לבחון את יכולת הזיכרון שלהם. בנוסף, הוא מציע כי יש לשנות את שיטת ההערכה מציונים סגורים (או A, B, C כפי שנהוג במדינות שונות בחו"ל) למשוב מפורט.
לדעתי יש לאזן בין הדברים. חשוב שמורים ילמדו וייצרו מבחנים שייבחנו ידע, הבניית ידע, חקירה, פתרון בעיות ולא שינון חומר, אך הבחינות צריכות לייצג גם שיתופי פעולה וגם עבודה עצמאית. בסופו של דבר, גם בשוק העבודה אנו עובדים לעתים בשיתוף פעולה וצוות, אך הצוות חזק רק כחוזק החוליה החלשה שבו. אם תלמיד לא ידע לבצע עבודה עצמאית והגעה למסקנות לבד, אז הוא יחליש את כל חבריו לספסל הלימודים ובעתיד את הצוות שלו בעבודה. לכן יש לשלב בין מבחנים שיהיו נגישים לחומרים כמו האינטרנט, מבחנים שישלבו שיתופי פעולה, אך גם מבחנים שידרשו עבודה עצמאית מול חומרים או עבודה עצמאית גם ללא חומרים ואם הילד לא זכר את התאריך העברי והלועזי של איזו מלחמה, לא קרה שום דבר, כל עוד הוא זכר את ההקשר ואת התהליך.
למרות זאת, ישנם דברים שכן נרצה שילדינו יזכרו בעל-פה, כמו האותיות של שפות, אוצר מילים ולוח הכפל עד מאה, כדי שלא יתקשו בפעולות היום-יום; בתחומים כאלה בהחלט חשוב כן לעודד זכירה לטווח הארוך.
אני מעריך כי יאמרו המתנגדים שהדבר קשה ליישום ולהם אענה: נכון! יהיה קשה לבדוק הרבה מבחנים עם תשובות שונות ולא לעבוד רק עם מבחן אחד עם פתרון, אבל יש כאן גם הזדמנות של מורים ללמוד משהו שאולי לא הכירו קודם.
גילי רומן, במאמרו "מדוע מורים צריכים לחשוב כמו גנבים", מדגיש שהדבר אפשרי ואף מועיל למורה. זה יהיה קשה, כי לא כל מקור באינטרנט הוא מקור מוסמך ולעתים אנשים רושמים את אשר על רוחם, אבל גם זו הזדמנות חינוכית מדהימה. ליכולות בחינה ביקורתית של מידע והבחנה בין מקורות מהימנים ואמינים למקורות שאינם אמינים, יש כיום ערך אדיר לכל אחד ואחת מאיתנו ובמיוחד לילדינו, שנולדים בעידן המידע והידע. לכן למעשה, לא ניתן לקבל את המצב הקיים כיום, בו אנו לא מלמדים אותם להבחין בין סוגי מקורות ברשת.
האינטרנט - הכרח קיומי
שימוש באינטרנט בלימודים יקרה במוקדם או במאוחר.
שימוש באינטרנט בתהליכי הלימוד והבחינה הוא הכרח ובעיני, כמו בעיני המומחים שהבאתי כאן, הדבר יקרה במוקדם או במאוחר. נכון, זה הולך להיות קשה, אבל אין לנו ברירה אחרת. עלינו ללמד את ילדינו מיומנויות של חיפוש מידע ויצירת ידע בעזרת האינטרנט, ללמדם אודות מאגרי מידע מוסמכים כמו Google Scholar, אתרים של אוניברסיטאות, האתר של מט"ח ועוד. בנוסף לכך יש ללמדם כיצד ניגשים לחומרים, קוראים, מנתחים ומשתמשים בהם. עלינו ללמד אותם כיצד מחפשים מקורות פחות מוכרים וקוראים אותם בצורה ביקורתית, כדי להבין האם אלו ראויים לשימוש או לא ואיך מביעים זאת בעבודותיהם, שהרי ניתן להשתמש במקור פחות מוכר, אך להדגיש שהוא כזה. בנוסף, עלינו ללמד אותם אנגלית מגיל צעיר וברמה גבוהה, כי חומרים רבים ועדכניים ביותר הינם בשפה האנגלית.
יכולת שימוש במאגרי מידע אינה פריווילגיה בעולמנו, אלא הכרח קיומי לטובת ההתקדמות האישית של כל אחד מאתנו, על אחת כמה וכמה לילדינו, שנולדו לעולם זה בעשורים האחרונים. אסור לנו לחכות שהם ילמדו זאת לבד, בעצמם (או שלא ילמדו), אלא להחדיר זאת לתהליך החינוך במסגרות השונות. כמורים, אפשר ליישם זאת גם בלי רפורמה מקיפה של מערכת החינוך או בתי הספר בהם אתם מלמדים. מספיק שתחליטו שחלק מהשיעורים או הפרוייקטים בכיתה יתבצעו באמצעות האינטרנט.
על מנת לעשות זאת, ניתן למצוא כלים רבים שנגישים חינם באינטרנט, המלמדים עבודה עם חומרים אינטרנטיים. כך למשל - המשחק הישראלי Nara View, שעובד עם ויקיפדיה. במשחק אתם קובעים את ערך ההתחלה והערך הסופי שהילדים צריכים להגיע אליו. לדוגמא, ערך ראשון "מתמטיקה" וערך סופי "משחק". התלמידים צריכים לעבור דרך הקישורים השונים בדפי ויקיפדיה, עד שיגיעו לערך הסופי, כאשר ניתן לייצר הגבלות, כמו להגיע במינימום קישורים וכדומה ובכך להיות בטוחים שהילדים יקראו את הערכים ולא רק יקליקו.
האופציות להוראה ובחינה באמצעות הרשת רבות. זו רק טעימה, אך כאן מונחת ההזדמנות של המורים למצוא את הדברים שמתאימים להם ולתלמידיהם ובכך להביא את מהפכת המידע לכל כיתה.
- ניב מורגנשטרן – מקים קהילת חינוך 3.0. במאה ה-21 הלמידה מתרחשת בכל מקום והיא תהליך בלתי נגמר. הלמידה צריכה להיות מותאמת אישית, רב-חושית ובינתחומית באמצעות פרויקטים, חקירה ושיפור מתמיד. הכתבה באדיבות מגזין הגיע זמן חינוך.
-------------------------------------------------------
הוריו של בניה מחכים לרגע בו יחזרו לגור בגוש קטיף, אבל בניה בן ה-7, שחי בבית זמני, חושב שזה לא יקרה לעולם (לחצו על התמונה)
