המאמא של מאמאזון, אור אלתרמן ברנע: "לא האמא שחלמתי להיות"

שש שנים עברו מאז שאור אלתרמן-ברנע ייסדה, בלי באמת להתכוון לזה, את אחת הקבוצות הגדולות והפעילות ביותר בפייסבוק, שספק אם יש אמא בישראל שלא שמעה עליה – מאמאזון. לפני כחודש השיקה אלתרמן-ברנע, יחד עם שותפתה מיה שפילמן את אתר מאמאזון החדש, במטרה "לייצר עולם שלם של תכנים ואפשרויות, מקור ראשון ומקיף לכל אמא", מסבירה אלתרמן-ברנע.

באתר החדש יש אפשרות לשאלות אנונימיות וגם מקום להשוויץ בתמונות של הילד או מיטת הקומותיים שבנה לו אבא. הוא מחולק לנושאים, מאפשר חיפוש ומתייג פוסטים של נשות מקצוע, כדי שהמתייעצת תדע מתי היא מקבלת תשובה מקצועית ומתי היא צריכה להסתפק בחוכמת ההמונים. האתר יאפשר לשתיים גם סופסוף להתפרנס מהמיזם הפופולרי. "אמא שלי לא מבינה איך אני עדיין לא מיליונרית", צוחקת אלתרמן-ברנע.

כשהיא הייתה בהריון, לאלתרמן-ברנע היה ברור מאוד מהי אמא טובה, איך נכון ללדת, עד איזה גיל חייבים להניק ועד מתי נשארים עם הילד בבית. "הייתי שיפוטית מאוד". שש שנים עברו מאז ובשעת לילה מאוחרת (כי הימים שלה מטורפים) ניתקנו את אלתרמן-ברנע לשעתיים מהמסכים, כדי לשמוע מה חווית האמהות הפרטית שלה – היילי בת ה-6 ורוקי בן השנתיים ושמונה חודשים - וניסיונן של 100 אלף חברות הקבוצה - לימדו אותה על הורות, ילדים והחיים שביניהם.

החלום: לידת בית טבעית

"כל הטיעונים ששמעתי עד היום כנגד לידה בבית התבססו על בורות, פחדים ובעיקר חרדות עמוקות של מי שעמד מולי. אם יש משהו שאני יודעת כבר מעכשיו כאמא, זה שאני לא אתן לשום פחדים וחרדות להיכנס לנו לחיים, בטח לא לרגע הראשון שלנו ביחד". אלתרמן-ברנע כותבת אצלנו בהריון הראשון.

המציאות: פיטוצין, אפידורל ואורות ניאון

לידת הבית הקסומה שאלתרמן-ברנע תכננה בקפידה, הפכה לרעלת הריון בשבוע 37, אשפוז דחוף עם פיטוצין, אפידורל ואורות ניאון וסינדרום הלפ שסיכן את חייה – "לא בריכה בסלון, לא מיילדת, לא טבעי". 12 שעות עברו מרגע הלידה ועד שאלתרמן-ברנע החזיקה לראשונה את בתה. עם הבן השני כבר היה לה ברור שאף אחד לא ייתן לה ללדת בבית, אבל היא לא חשבה שגם אז זה יסתיים בזירוז דחוף. "נכנסתי להערכת משקל שגרתית והרופא הודיע לי שהוא לא גדל כבר שבועיים וצריך ליילד. ישנה הפנטזיה שאת יכולה לסדר לך פגישה טבעית ומדהימה, אבל בסופו של דבר מה שחשוב הוא שהפגישה הזו תסתיים בשלום. לידת בית זו קצת פריבילגיה ואני מקנאה במי שיכולה, אבל העיקר שכולם יצאו מהרגע הזה חיים".

"כשרוקי נולד הבנו שלגדל ילדים זה מאוד קשה"(צילום: ענבל מרמרי)

החלום: הילדים לפני הכל

"כבר בהריון שמעתי את הביטוי המשונה 'לחזור לחיים'. מתי תחזרי להיות זמינה בנייד 24/7 ומתי תמצאי עבודה של 8-8 או בקיצור, מתי התינוקת תפסיק להיות מרכז העולם שלך? אז התשובה החד משמעית שלי היא - אף פעם. קרה לי הדבר הכי מדהים בעולם, הדבר הזה שהפך לי את העולם ואת סדרי העדיפויות ובלא מעט מובנים יצק משמעות לחיים הבנאליים, חסרי התוכן הממשי ונטולי ההתרגשויות האמיתיות, שלא מעט אנשים משום מה מתעקשים להחזיר אותי אליהם". פוסט של אלתרמן-ברנע באופוריית האימהות.

המציאות: אמא עם חזון ומטרות

"כשגיליתי שאני בהריון עם היילי זה היה חודש אחרי שאבי נפטר והכל נראה תפל וחסר משמעות. כשהיא נולדה לא עניין אותי כלום חוץ מלהיות איתה והיא היתה כזאת מהממת ונוחה שזה הסתדר מצוין. הסתובבנו עשרה ס"מ מעל האדמה, מעולפים מהפלא שנחת עלינו. היום אני יודעת שזה הרבה עניין של מזל - היילי נולדה ראשונה והיתה במזג שלה ילדה שמאוד מתאימה לשהיה ארוכה בבית, אז הייתי איתה 4 שנים. אני מבינה היום שלא לכל ילד זה מתאים. רוקי מאוד מהר היה צריך יותר אקשן. בנוסף, כשהוא נולד, הייתי במקום אחר לגמרי. מאמאזון כבר היתה מותג מוכר והיינו בשיא של עשייה. הוא נולד לאמא עם חזון ומטרות שהן לא רק לגדל ילדים ועכשיו האתגר היה לשלב את הייצור הקטן, המאוד מתוק והמאוד תובעני בתוך המסלול שלי. כבר לא התאים לי לעשות פאוזה בחיים שלי. לא חשבתי שיהיה משהו שיעניין אותי באותה מידה כמו להיות אמא – וגיליתי שכן".

החלום: לא מוותרים על הנקה

"כן, כבר שמעתי כאלה שאמרו שמה שאני עושה זה טרור הנקה. ואתם יודעים מה? אין לי בעיה עם זה. אמהות שניסו להניק ולא הצליחו בגלל סיבות רפואיות או נפשיות, אני מכבדת לגמרי, אבל כל אמא שלא מניקה בגלל שהיא מפחדת שיפלו לה הציצי או כל סיבה אסתטית או אגואיסטית אחרת, אני בהחלט אירה לעברה כל הסבר ונימוק ושכנוע על למה אסור לה לוותר על זה". אלתרמן-ברנע במניפסט הנקה, עם ילדה ראשונה.

המציאות: טרור הנקה? לא אני

אחרי ילד שני: "את הגדולה הנקתי עד גיל שלוש והפסקתי רק בגלל שנכנסתי להריון. הבן השני הפסיק בעצמו לינוק בגיל שנתיים וגם ככה לא היה יונק נלהב. הייתי מסתכלת בעין עקומה על אמהות שלא מניקות. היום אני כבר לא אכנס לדיונים על זה. למדתי כמה הנושא רגיש ויושב לאמהות על כל כך הרבה דברים אחרים. כל פוסט שעולה במאמאזון בעניין מתלהט בשניות, כשמי שלא מניקה תמיד תרגיש מותקפת. יש טרור הנקה ויש גם טרור נגד הנקה – במיוחד כשמדובר בהנקה לתקופה ממושכת".

"מצאתי את עצמי צועדת בשדרות בן גוריון עם תינוק צורח במנשא, ילדה צורחת בעגלה ואני בוכה"(צילום: ענבל מרמרי)

החלום: לינה משותפת

אלתרמן-ברנע - אמא אדמה: "היה ברור לנו שלינה משותפת זה הדבר הנכון והנוח. עד היום – כשהילדים הולכים לישון במיטות שלהם – זה נראה לי מוזר", אמרה פעם אלתרמן-ברנע.

המציאות: הילדים עוזבים את הקן

ההתפכחות: "הבת שלי החליטה לעבור למיטה שלה כשהייתה בת חמש, אבל היא עדיין מגיעה אלינו באמצע כל לילה. מזל שיש לה חיבה לשינה על הריצפה. כשהבן היה בן שנה, טסתי לחו"ל עם חברה וכשחזרתי התברר לי שהוא מעולם לא ישן כל כך טוב, הכפוי טובה, אז הגלנו אותו לחדר הילדים. שינה משותפת היתה סוג של אידיליה והחיים הוכיחו לי אחרת".

החלום: טבעונות בכל מחיר

"הרי ברור שאם זה לא בסדר להרוג בעלי חיים בשביל המזון שלנו, זה גם לא בסדר להרוג אותם בשביל המזון של הבת שלנו ויותר מכך, נגיד שניתן לה עוף ובשר ויום אחד היא תשאל אותנו: 'רגע, אתם לא אוכלים בשר כי זה לא בסדר לרצוח, אז למה נתתם לי?' זו הרי תהיה הצביעות הגדולה ביותר מצדנו". כאן אלתרמן-ברנע נפרדת מהשניצל.

המציאות: לא שווה את המחיר הנפשי

"הפכנו לצמחוניים כשהייתי בהריון ולטבעוניים שנתיים אחר כך ורק מטעמים אידיאולוגיים. עם היילי זה עובד טוב עד היום ויש לי תחושה שעם רוקי זה הולך להיות מאתגר יותר. הוא עתיד להיכנס לגן עם בשר ואני לא רוצה להכניס אותו למצוקה, כך שנראה לי שאם הוא יבקש שם בשר – לא נתנגד שיקבל. אני לא חושבת שהמחיר הנפשי שווה את זה".

החלום: חינוך ביתי

"אני יודעת שיש משפחתונים מעולים עם גננות מקסימות וקשובות ושיש הורים שעשו מיליון בדיקות לפני שהם הכניסו את הילדים שלהם, אבל מה שאני רואה בגינה קורע לי כל יום את הלב מחדש". עוד פוסט ישן: אין מצב שהיא מכניסה את הילדה למשפחתון.

המציאות: כמה את יכולה לבלות בגינות?

"הגדולה הייתה בבית עד גיל ארבע וזה עבד מדהים. עד היום ולמרות שהיא בחינוך האנתרופוסופי, היא מבקשת לחזור להום-סקול. בדיעבד גיליתי שזה מאוד קשור לאישיות ההורה וגם לזו של הילד. הבן נכנס לגן בגיל שנתיים. הוא דורש יותר אקשן וגם אני הייתי כבר במקום אחר ומצאתי את עצמי לוקחת אותו איתי לפגישות עבודה. בנוסף, כאמא בפעם השנייה, כמה את יכולה לבלות בגינות? אחרי שלוש שנים של דיבורים וחפירות על חיתולים, הנקות ותזונה – לא יכולתי להיות יותר בסיטואציה הזו ושזה יהיה השיח המרכזי שלי גם מחוץ לדינאמיקה של מאמאזון". למרות הטירוף בעבודה, אלתרמן-ברנע עדיין מוציאה את הילדים בצהרים מהגנים כמעט מדי יום. מה עם צהרון? "אולי בשנה הבאה באמת".

החלום: ארבעה ילדים

בחלום ארבעת הילדים החזיקה אלתרמן ברנע עד שנולד הילד השני.

המציאות: שניים יספיקו לנו. תודה

"כשרוקי נולד הבנו שלגדל ילדים זה מאוד קשה", אלתרמן-ברנע צוחקת. "עם הראשונה היה לנו מזל. השני לא הפסיק לבכות ארבעה חודשים, יחד עם אחותו שעברה משבר משלה. מצאתי את עצמי צועדת בשדרות בן גוריון עם תינוק צורח במנשא, ילדה צורחת בעגלה ואני בוכה. לא ידעתי איך לצאת מהברוך הזה.

"היום התוכניות שלי כבר לא קשורות לילודה. בא לי שהם יגדלו ונראה לי ששניים זה ממש מספיק, מה גם שסופסוף הם מסתדרים ביניהם וסופי השבוע הפסיקו להיות סיוט. ילד שלישי כרוך ביותר מדי ויתורים ולא צריך גם להתגרות בגורל. לפני חודש זו הייתה הפעם הראשונה מזה שש שנים שאני ואור (כן, גם לבן זוגה של אלתרמן-ברנע קוראים אור) יצאנו ללילה אחד לבד במלון ואנחנו ממש רוצים להרחיב את זה לסופשבוע שלם".

"היום התוכניות שלי כבר לא קשורות לילודה"(צילום: ענבל מרמרי)

 _______________________________________________

מאמאזון במספרים:

• כמעט 1,000 פוסטים עולים לקבוצת הפייסבוק של מאמאזון מדי יום.
• הקבוצה קיימת 6 שנים.
• היא התחילה עם 34 חברות של אור אלתרמן-ברנע.
• היום רשומות בה יותר מ-104 אלף חברות, עם 120 בקשות חברות חדשות מדי יום.
• אתר מאמאזון החדש הושק לפני חודש וכבר רשם למעלה מ-30,000 נרשמות, 6,000 פוסטים ו-40,000 לייקים ותגובות.