כשהייתי בחודש שביעי קראתי את "לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן ספרן פויר. 34 עמודים לתוך הספר ידעתי שאני כבר לא אוכל יותר חיות בחיים. לא מעט שנים השתעשעתי במחשבה על להיות צמחונית, אבל פשוט היה לי טעים מדי (גם היום אני עדיין חושבת שעל-האש זו סעודת מלכים. פשוט כזו שמעורב בה גם רצח עם). משהו בספר הזה פשוט סגר לי את הפינה. הציב לי מול הפנים את העובדות והמראות שהצלחתי להתעלם מהן כל כך יפה 34 שנה.
אבל זה לא רק בגללי הפכתי צמחונית. השאלות המוסריות שקשורות להחלטה להפסיק לאכול בעלי חיים (והכוונה לכל בעלי החיים. כן, גם שרימפס ודגים), התקשרו לי לדרך בה אני רוצה לגדל את הבת שלי. איזו תמונת עולם אני רוצה להציג בפניה, איזו דוגמה אני רוצה לתת לה ואילו ערכים הכי חשוב לי להנחיל לה.
והדבר שהכי חשוב לי הוא שהיא תהיה ילדה טובה. ולא, הכוונה לא לזה שהיא תישן לילה שלם, לא תקטר ותסדר אחריה. אלא שהיא תהיה אכפתית, מלאת חמלה וסובלנית. וכל אלה פשוט לא התיישבו לי עם אכילה של בעלי חיים. עם העובדה שמתאכזרים ליצורים אחרים בשם ההרגל / הטעם / הנוחות.
כי מבחינה בריאותית אין באמת יתרון לאכילת בשר ועוף על פני תזונה צמחונית מאוזנת ומוקפדת.
ואם כבר, אז להפך. יש לא מעט מחקרים על ההשפעה הלא בריאה שיש למזון מן החי.
יחד עם העובדה שיש לנו שני כלבים בבית, לא הצלחתי להבין איך יום אחד אני אסביר לה שזה בסדר להרוג בעלי חיים אחרים, כמו שני הכלבים שהיא כל כך אוהבת, בשביל המזון שלה. פתאום כשנדרשתי לחשוב על תשובות פשוטות לשאלות קשות שיום אחד הפעוטה שלי תשאל אותי, לא הצלחתי למצוא תשובות הגיוניות. זה פשוט הרגיש נורא לא בסדר. ולא לאכול בעלי חיים, הרגיש נורא בסדר.
וגם ההחלטה לגדל אותה צמחונית. כי הרי אם אנחנו צמחונים מאידיאולוגיה בלבד (כי על זה שזה טעים אני באמת לא מתווכחת), אז הרי ברור שאם זה לא בסדר להרוג בעלי חיים בשביל המזון שלנו, זה גם לא בסדר להרוג אותם בשביל המזון של הבת שלנו.
ויותר מכך, נגיד שניתן לה עוף ובשר ויום אחד היא תשאל אותנו: "רגע, אתם לא אוכלים בשר כי זה לא בסדר לרצוח. אז למה נתתם לי?" זו הרי תהיה הצביעות הגדולה ביותר מצדנו.
וכמובן ששמעתי את הטענה שצריך לתת לה להחליט ואנחנו באמת נותנים לה להחליט. ביום שהיא תרצה שניצל, אני אתן לה שניצל ואפילו אכין לה אותו, אבל מי אמר שלתת לה להחליט זה קודם לתת לה לאכול בשר ואז שתחליט שהיא לא רוצה? מבחינתי זה עובד בשני הכיוונים בדיוק באותה הצורה. אני הרי לא מתכוונת להסתיר ממנה (כאילו שאני יכולה) שיש המבורגרים ונקניקיות בעולם. אני רק רוצה שהיא תדע מה היא אוכלת ומאיפה זה מגיע לצלחת שלה. ואז שתחליט לבד.
ולכל מי שדואג לבריאות שלה אז מבחינה בריאותית היא ילדה בריאה ומאושרת, וגם לנו לא חסר כלום. אבל לא במקרה - כי אחד הדברים שהבנו הוא שצמחונות ללא ספק דורשת ממך להיות הורה יותר מקפיד בכל מה שקשור לאוכל. וכן, לפעמים זה מתיש ובא לסגור עניין עם איזה שניצל, אבל ההרגשה הטובה בכל רגע שלא פגעת בשום יצור חי בשביל הנוחות שלך ושל המשפחה שלך - שווה את הכל.
