בשנה האחרונה אני מסייע למאבק תושבים, המתנגדים לתוכנית מוזרה שמקדמת עיריית תל אביב-יפו: יזם פרטי מבקש להעביר את תחנת משטרת לב העיר מהמבנה הקודם שלה ברחוב דיזנגוף (שאותו הוא קנה והופך למלון), למבנה של מרכזיית "בזק" והדואר ברחוב יהודה הלוי פינת לינקולן (שגם אותו הוא קנה) - וכל זה במימון משרד האוצר.
לא רק שהעירייה והמדינה מאפשרות לאיש אחד, הקבלן ישראל לוי, לקבוע מה תהיה פריסת תחנות המשטרה בעיר, מדובר במהלך שיעביר את תחנת המשטרה של מרכז העיר לאזור שיישאר חסום בעשור הקרוב בגלל עבודות הרכבת הקלה – תקוע בין צומת מעריב לרחוב הרכבת. זה יקרה על חשבון גני ילדים, מעונות יום, מרפאות ועוד שירותים עירוניים שחסרים בלב העיר והיו אמורים להתמקם בבניין הזה.
לא עבר חודש מבלי שצצו פרטים מתמיהים חדשים על הבניין ברחוב יהודה הלוי, שאותו מתכנן האדריכל גידי בר אוריין:
1. בהתחלה, כפי שהתברר בכתבה של איתי כ"ץ בערוץ האדריכלות של Xnet, היזם ניסה למקם מגורי יוקרה מעל מרתפי המשטרה ולבנות מעל חדרי החקירות מרפסות שמש מפנקות עם ג'קוזי - מה שזיכה את התוכנית בכינוי "משטרת הג'קוזי".
2. אחר כך התברר, בכתבה של הילה שמר, שהבניין בכלל היה אמור לעבור לרשותה של העירייה, אבל לא היה לה עניין בהפקעה – ועל הדרך היא גם שכחה לספר לחברי המועצה שבכלל יש אופציה כזו.
3. בהמשך התגלה שהייתה טעות באגף ההנדסה העירוני. שם נתנו מכתב ליזם, ישראל לוי, שאמר שבמבנה אפשר למקם תחנת משטרה. רק אחרי שהתושבים התנגדו, טרחו בעירייה לברר מול היועצת המשפטית שלהם, שאישרה שאכן משטרה לא אמורה להיות בבניין. משהו בסגנון "אופס, טעינו, אבל לא נתקן אלא נמשיך בכל המרץ לאשר את התוכנית".
4. אחר כך התגלה מידע שנשמט מעדותו של נציג האוצר בוועדה לתכנון: הממשלה התקשרה עם היזם עוד לפני שהבניין היה ברשותו. תחשבו על זה: המדינה נותנת לכם 70 מיליון שקל בפריסה ל-20 שנה – לא תקנו מבנה ציבור ב-46.6 מיליון שקל ותשכירו לה רק את החלק התחתון שלו? מה שיפה הוא שהמדינה עשתה את זה ללא מכרז.
פיל לבן שהעירייה לא מקבלת עליו כלום
את הפרק החדש בסאגה הזו מספק בית הלוויות במתחם רדינג, שאותו תכנן האדריכל יהודה לנדאו בתחילת שנות ה-80. חברה קדישא הבינה מהר מאוד שהרעיון לא יעבוד – אף אחד לא יקיים טקס אשכבה במקום שמרוחק מבית קברות – סגרה את הבניין והשאירה פיל לבן בבעלות עירונית על גדות הירקון. ככה זה כבר 30 שנה.
למה בעצם לא מעבירים את משטרת לב העיר לבית הלוויות ברדינג? לא רק אני שואל את זה, אלא כמעט כל פקיד עירוני שאיתו דיברתי השנה. המבנה העצום קרוב מאוד לתחנה הקיימת בצפון רחוב דיזנגוף, נהנה מגישה מהירה לכבישים הראשיים, לא צמוד למגורים ולא יטריד אף שכן, ולא פחות חשוב - הגודל שלו עונה על הדרישות הפרוגרמתיות של המשטרה, ובניגוד לבניין "בזק" לשעבר ביהודה הלוי, יש לו חניון עילי ולא תת קרקעי, כפי שמתוכנן במבנה החדש. אז במקום שבית הלוויות יעמוד ריק, העירייה יכלה לקבל תמורת השכרתו 3.5 מיליון שקל לשנה (מה שהמדינה מתכוונת לתת ליזם שרוצה להפעיל את המשטרה ברחוב יהודה הלוי).
אז למה העירייה מתעקשת שיזם פרטי יקבע איפה תהיה תחנת משטרת מרכז העיר, כשיש לה מבנה ריק שיכול לשמש למטרה זו?
מתברר שהמובן מאליו אכן היה על השולחן, כבר לפני 16 שנה. משרד האוצר והעירייה היו במשא ומתן להעתקת תחנת דיזנגוף לבית ההלוויות. מכתבות ארכיון מתברר שהעניין ירד מהפרק, ללא דיון ציבורי רציני. כשניסיתי לברר למה הפיל נטוש במקום להתאכלס ולהרוויח כסף, לא יכולתי שלא להתפעם מהתירוצים שקיבלתי: "לא יודעים מה יהיה אחרי תום תקופת ההפקעה ב-2037" (כאילו שזה עצר אי פעם את העירייה, או כאילו שהיזם ישראל לוי מתכוון בהכרח להשאיר אצלו את המשטרה יותר זמן); "יכול להיות שיש קרינה מקווי המתח של רדינג" (מי שגר בשכונת כוכב הצפון יכול לספוג את אותה קרינה, וממילא תחנת הכוח עברה לגז טבעי והורידה חלק מקווי המתח); "הפנים של העיר צריכות להיות לכיוון דרום" (אבל רוב הבנייה למגורים, לפי תוכנית המתאר, תהיה בעתיד בצפון מערב העיר, וממילא התחנה ביהודה הלוי לא תתן שירות לדרום תל אביב). אך אין ספק שהתירוץ האהוב עליי הוא "זה לא כלכלי" – כי להחזיק בניין נטוש זה מאוד נכון כלכלית.
דווקא עכשיו, כשהעירייה מקדמת שימור של מבנים ברוטליסטיים ברחבי העיר, טוענת שחסרים לה מבני ציבור ובמקרים רבים דוחה דרישות תושבים בטענה שאין לה מספיק הכנסות, מישהו שם היה אמור להבין שמדובר בעניין מאוד כלכלי, ואפילו, רחמנא ליצלן, בעל ערך חברתי ותרבותי.
אז למה זה לא קורה?
שאלתי את מהנדס העיר לשעבר, האדריכל ישראל גודוביץ', שכיהן בתפקידו כאשר עלתה האפשרות של פינוי משטרת דיזנגוף, מדוע המבנה ברדינג ירד מהפרק. הוא ענה לי, ש"בעזרת צוותי התכנון המקצועיים איתרנו, ללא צל של ספק, שפינוי משטרת ישראל למרחב הצפוני של העיר מתאים כמו כפפה-ליד למבנה בית הלוויות הנטוש".
ההמשך כבר נשמע לי כל כך משונה, עד שביקשתי ממנו לשלוח לי תצהיר חתום והתחייבות להעיד בשבועה אם יהיה צורך. "לא העליתי על דעתי", כותב גודוביץ', שהמכשול יבוא ממקום בלתי צפוי - שיחת טלפון בהולה מאהרונישקי (ניצב מחוז תל אביב דאז) לעצור את התהליך, והסבר בארבע עיניים: בדיון מצגת שערך עם ראשי הצוותים במחוז תל אביב, יש מתנגדים למעבר לבית הלוויות הנטוש – 'יש חשש שרוחות המתים עדיין מרחפות במקום'. מאחר שזמן קצר לאחר מכן פרשתי מתפקידי, נותרה פתוחה, ככל הידוע לי, פרשת מיקום האלטרנטיבה". מאהרונישקי טרם התקבלה בינתיים תגובה.
נכון, אני יודע מה תגידו: גודוביץ' טיפוס אקצנטרי, והעניין ירד סופית מהפרק שנה אחרי שכבר סיים את עבודתו בעירייה, אולי הוא לא מכיר את כל הפרטים. אבל יש כמה סיבות שבגללן אני נוטה להאמין לו: קודם כל, בעירייה לא יודעים לתת הסבר רציני יותר ממנו; שנית, כל קצין משטרה שהעליתי בפניו את הרעיון מיהר להשיב שמדובר בבניין עם שם לא טוב ("בית הלוויות"). אבל הסיבה העיקרית היא, שאחרי שנוכחתי באיכות התהליך התכנוני של משטרת הג'קוזי, אני כבר לא מופתע משום דבר.
אני מציע לכל תושבי תל אביב לשקול להאמין לסיפור על הרוחות בבניין, אחרת במה נאמין? שהעירייה שלנו תזניח במשך 30 שנה מבנה בעל איכויות אדריכליות שיכול לספק הכנסה של מיליונים? שמשרד האוצר התקשר ללא מכרז עם קבלן בלי לדעת בכלל מה יקבל בתמורה? שיזם נדל"ן יקבע איפה תהיה משטרת תל אביב? הרי זה יותר מדי סוריאליסטי.
אני מעדיף את סיפורי הרוחות של גודוביץ'.
אז איך תיראה משטרת הג'קוזי, ולמה התנגדות המשטרה לא עזרה לה? לחצו לסיפור המלא
