אל מסלול אתרי המורשת וההנצחה בנגב - אנדרטת חטיבת הנגב, מוזיאון חיל האוויר, צריף וקבר בן גוריון - עומד להצטרף יעד תיירות חדש: מרכז מורשת והנצחה של מערך ההגנה האווירית של צה"ל (הגנ"א) בצומת טללים (על כביש 40, למרגלות בית הספר להגנה אווירית, שם הבאים מבאר שבע פונים שמאלה לכיוון מצפה רמון ושדה בוקר).
מערך ההגנ"א, שנקרא בעבר מערך הנ"מ (נגד מטוסים) ואינו נהנה באופן היסטורי מיוקרה רבה בקרב חיילי צה''ל, מקבל כאן הזדמנות לזכות ביוקרה המבוקשת ולהציג את פועלו - שבעידן הנוכחי מוכר לכל אזרח שנחשף להתקפת טילים בעשור האחרון: סוללות פטריוט ומערכת "כיפת ברזל".
המערך, שכפוף לחיל האוויר, מורכב מיחידות טילי קרקע-אוויר, יחידות טילים נגד טילים, יחידות לניסויי טילים ויחידות טקטיות. במרכז, שמוקם ביוזמת "העמותה להגנה אווירית", יונצחו נופלי המערך אך גם יוצגו בו פיתוחי הלוחמה וההגנה האווירית הישראלית. העמותה מגייסת כעת כ-40 מיליון שקלים הדרושים להקמת הפרויקט. כרבע מהסכום כבר גויס (סכום נדיב, שמספריו המדויקים חסויים, נתרם על ידי קהילת יהדות צרפת). את הקרקע, כ-67 דונמים, תרם צה"ל, ובאחריות לתחזוקה השוטפת יישא בית הספר להגנה אווירית.
העמותה יזמה תחרות אדריכלים סגורה לתכנון המרכז, והזוכה שהוכרז בימים אלה הוא משרד האדריכלים קימל-אשכולות, בשיתוף משרד אדריכלות הנוף "נחלת הכלל". קימל-אשכולות תכננו את בית הלוחם בבאר שבע, למרגלות האנדרטה לחטיבת הנגב, וזכו עליו ב-2011 בפרס רכטר - פרס האדריכלות החשוב בישראל. בניגוד לבית הלוחם, שחציו חזיתות בטון אטומות וחציו מעטפת זכוכית המקיפה את בריכת הטיפולים, מרכז המורשת וההנצחה מתוכנן כמבנה אטום כמעט לחלוטין. "אחת הדרישות בתחרות הייתה לתכנן מבנה אייקוני", מספרת האדריכלית מיכל אשכולות, "חיפשנו את האייקוני דווקא במבנה שנצמד לקרקע וננעץ בה, בניגוד למה שנמצא שם". ו"מה שנמצא שם" הוא הבסיס הצבאי הצמוד, שבולט בצורה גסה מעל תוואי השטח המדברי הטבעי.
שמות הנופלים יוקרנו בארובה
מרכז ההנצחה יושב על מערך צירים גיאומטרי, הלקוח מדימויים סביבתיים – צל עץ השיטה והקרקע המדברית הסדוקה מיובש - ופרוש כרשת קרניים המצביעות לכל עבר, ברוח פעולת מערך ההגנה המפנה כוונות למוקדי איום מרובים בו בזמן. קווי המארג הגיאומטרי ממשיכים מהקרקע המהודקת בחוץ אל רצפת המבנה, כ"תפרי ההתפשטות" (המשמשים למניעת סדקים ביציקה כשהקרקע זזה), ומסתיימים כשהם נוסקים במעלה "ארובת האור".
ארובת האור, שאדריכלי הפרויקט מכנים "אבוקת היזכור", ממוקמת במרכז אולם ההנצחה ומזדקרת ממעטפת הבטון החשוף כמשגר טילים, כך שתיראה היטב בקו האופק של דיונת החול - גם לעיניהם של הנהגים בכביש 40. המבקרים יוכלו להיכנס אל הארובה דרך פתח בבסיסה ולצפות בשמות ובתמונות של 145 נופלי המערך, שיוקרנו ברצף על דפנותיה הפנימיות. האבוקה מחורצת באותם קווים גיאומטריים הנפרשים על המתחם. ביום יחדור מבעד לחריצים אור טבעי, ובלילה יופץ דרכם אור לסביבת המרכז החשוכה.
סימולטור של יירוט מטרה תחת לחץ
תצוגת החוץ תכלול 35 מיצגים של מערכות נשק, שהיו בשימוש מקום המדינה ועד היום, כגון תותח 20 מ״מ, טילי חץ, הוק, וולקן, סטינגר ופטריוט, וכמובן את מערכת "כיפת ברזל". גם הסברים על מערכות נשק עתידיות יהיו כאן, כאלה שעדיין לא נכנסו לשימוש, כגון "שרביט קסמים". התצוגה הפנימית תכלול סימולטור, שיאפשר הדמיה של יירוט של מטרה תחת לחץ. הסימולטור, בדומה למשחקי מחשב צבאיים, יציב למשתמשים סיטואציה שבה עליהם לקבל החלטה במהירות: לזהות את המטרה המאיימת ולהחליט אם יש לרות בה - ואם כן, כיצד לעשות זאת.
אוצרות התצוגה הפנימית עדיין מתגבשת, וטרם הוחלט אם היא תהיה כרונולוגית או לא. כך או אחרת, היא תכלול סרטים וסיפורים על אודות הנופלים, מקבלי הצל"שים, סיפורים על הפלת מטוסי אויב ועוד. באולם ההנצחה יהיו עמדות מחשב שיתבססו על מסד הנתונים של משרד הביטחון, ושם יוכלו המבקרים לעיין בסיפוריהם של הנופלים.
התצוגה ''כמו מדע בדיוני''
מעטפת המבנה תשובץ בחרכי הצצה נקודתיים. לאורך החזית המערבית - חלון סרט נמוך, הנושק לרצפה, מלווה במקוטע נתיב של מים זורמים. לאורך החזית המזרחית - חלון סרט גבוה, הנושק לתקרה, מכניס אור דרמטי לחלל. קירות הזכוכית המעטים שתוכננו במבנה פתוחים אל "חצרות פנימיות" ולא אל המדבר החם. למרות הצורה המוארכת של המבנה (כ-2,150 מ"ר שטחו), מערך התנועה יהיה מעגלי, כדי לעודד את המבקרים להתעכב על המוצגים ולא לפסוע מהר מדי, תוך החמצת התצוגה.
באולם התצוגה ייחשפו המבקרים למורשת ההיסטורית של מערך ההגנה האווירי, כפי שהתפתח בשלוש תקופות: מערך אנטי אווירי (א"א), מערך נגד מטוסים (נ"מ) ומערך ההגנה האווירית. התצוגה תהיה ברובה קבועה ותספר על טכנולוגיות ההגנה המתקדמות שפותחו מאז קום המדינה. "זה כמו מדע בדיוני", אומר האדריכל איתן קימל. "התצוגות ימחישו איך הציוד מתביית על המטרה ופועל במאית השנייה".
"בחרנו שלא לתכנן שבילים מוגדרים עם קירוי רציף שמכתיב את המסלול", אומרת האדריכלית מיכל אשכולות, "אלא לשמור מרחב של שוטטות חופשית". לדברי אנשי חברת WAWA, האמונה על "החשיבה המקיימת" (בנייה ירוקה), המרכז ייצר בעצמו כ-95% מהחשמל שנדרש לו באמצעות שדה של פאנלים סולאריים שיקרה את מגרש החניה. החברה מבטיחה, כי המבנה יחסוך כ-41% מצריכת האנרגיה בזכות אלמנטים "פאסיביים" כמו חלונות משוקעים בקירות עבים, הנשלטים באופן ממוחשב לפי תנאי מזג-האוויר, ומזוגגים בזכוכית המורידה עומסי חום. אלמנט המים הזורמים בשולי המבנה יחדיר לתוכו אוויר מצונן.
מגרש מסדרים ואמפיתיאטרון
בחלקו המזרחי של המבנה ימוקמו משרדים, חדרי ישיבות והדרכה, ואודיטוריום עם מאה מקומות ישיבה. בשטח החיצוני במתחם יוקמו אמפיתיאטרון עם כ-1,500 מקומות ישיבה, מגרש מסדרים, כולל במה בנויה (תחתיה ייחפרו שטחי שירות, מחסנים ותאי שירותים), ותינטע חורשת נופלים. גם מרחב מוגן יהיה בתוך המבנה, כצפוי ממקום שבו מודעים במיוחד להתקפות הטילים על ישראל.
"האמפיתיאטרון יהיה מקום התכנסות לכלל הטקסים והאירועים שהיום מתקיימים בבית הספר", אומר אל"מ במילואים שמואל קרא, שניהל את בית הספר להגנה אווירית ומנהל בהתנדבות את הפרויקט מטעם העמותה, "החל מטקס סיום הטירונות, יומי הורים ומשפחות, טקסי ההשבעה, וסיום הקורסים". המועצה האזורית רמת הנגב, אף שאינה משתתפת במימון המרכז, הוזמנה לשלב בו את הפעילויות הציבוריות והאזרחיות שלה. כדי לצמצם את החזות הצבאית של האתר ולהסוות את נוכחות הגדרות, ייחפרו בנתיב הגידור תעלות בהן תינטע צמחייה גבוהה. ההשקיה תבוצע במי דלוחין (מים אפורים) שיסוננו בשלוש בריכות טיהור.
- צוות הזוכים: מטעם קימל אשכולות - מיכל קימל אשכולות, איתן קימל, אילן כרמי, יאיר וייס, מור גלפנד, מיכאל חיניץ, עמרי רון, יערה גונר; "נחלת הכלל – עיצוב המרחב הציבורי שלנו"; WAWA .- אדריכלות ירוקה
בסיס משותף עם ההצעה שהעפילה לגמר ולא זכתה
תחרות האדריכלים נמשכה שלושה חודשים. בצוות השופטים ישבו, בין השאר, אדריכל שמאי אסיף, היו"ר; אדריכל חיל האוויר, נציג מחלקת הבינוי של החיל, מפקד מערך ההגנה האווירית, נציגים מטעם העמותה להגנה אווירית, מנכ"ל ומנהלת הפרויקט מטעם חברת הניהול שלו CPM. מלבד הזוכים, הוזמנו לתחרות המשרדים הבאים: נופר אדריכלים, שגיא תמרי אדריכלים, ליואי דבוריינסקי אדריכלים, ו- OKA (האחרון עלה לגמר יחד עם קימל-אשכולות). "אחד הרגעים העוצמתיים בתהליך היה הרגע שבו שקיבלנו את ההצעות", מספר קרא. "הייתה ורסטיליות חשיבתית ויצירתית, זה היה מדהים. היו חילוקי דעות, והבחירה הייתה מאוד קשה".
ייתכן כי צוות השופטים התקשה להכריע בשלב הגמר, לנוכח הבסיס האדריכלי שהן חולקות. ההצעה של OKA, כמו זו של קימל-אשכולות, מתיישבת עם האדריכלות המוזיאלית העכשווית. בעשור האחרון ראה שדה האדריכלות אינספור מבנים עמוסים בהסברים מילוליים, בעלי אופי פיסולי, מחופים בטון חשוף ומחוסרי חלונות: מוזיאון התעופה של פולין, בתכנונו של האדריכל הגרמני ג'סטוס פייסאל, נחנך ב-2010 עם תצוגה של 22 מטוסים נדירים והוא מזכיר במראה - לא רק בתוכן - את ההצעות הללו; ואילו האגף החדש של מוזיאון תל -אביב (פרסטון סקוט כהן, 2011), שהוקם בעיצוב פיסולי - גם כתוצאה מהמגרש הבעייתי - התברר בדיעבד כפסל שפוגם באיכות חללי התצוגה.
האם צוות השופטים רצה להצטרף לשיטפון של הטרנד, ולכן העדיף חלופות עם תקדימים בעולם? או שמא נשטף דווקא באבק המדברי, כשבחר הצעות שמהדהדות את האדריכלות הברוטליסטית הרזה של הנגב? כך או כך, לשלב הגמר העפילו שתי חלופות שהציעו אובייקט מהודק וסמלי.
ההצעה של OKA: האדריכליות אורית וילנברג גלעדי וקרן יודווב הציעו מבנה מוארך מבטון חשוף, עם זיקה לשפה האדריכלית של המבנים הברוטליסטיים בבירת הנגב ושל האנדרטאות צבאיות. קו דמיוני חוצה את הפרויקט מצפון לדרום ומבתר את המבנה לשני אגפים, שמרחפים מעל הקרקע הודות לתנאים הטופוגרפיים של המגרש.
אגף אחד עתיד היה להכיל את השימושים הסטטיים (אולם, חדר ישיבות והדרכה); אגף שני יועד לשימושים הדינמיים, כמו חללי התצוגה והמורשת. בהצעה, שהרשימה את השופטים וכמעט זכתה, חזיתות הבטון החשוף מחורצות בחרכים בודדים, כמו גם המחיצות הפנימיות, ומאפשרות הצצה רגעית אל הנוף המדברי ותצוגות החוץ.
הפיתוח הנופי חולק לחמישה תאי נוף בצמחייה אחרת, המאפיינת את נופי הארץ מדרום לצפון: הנגב והערבה, מישור החוף, בקעת הירדן, הגליל והגולן. רון אסולין מחברת "פילמיינד" היה אחראי על התוכן.
ההצעה של ליואי דבוריינסקי: מבנה כיפתי היה אמור למשוך את תשומת לבם של הנוסעים בכביש, עם מערכת קשתות שמדמות מסלולים בליסטיים. מתחת לכיפה תרוכז התצוגה החיצונית, עם מערכות "כיפת ברזל", "חץ" וכדומה, ובמרכז הכיפה יהיה "חדר הפיקוד" ובו הסימולטור. הכיפה נתמכת בשלושה עמודים, שבראשם טילים ש"מיורטים החוצה" ממנה.
ההצעה של דוד נופר: מבנה מונוליטי המחולק לשני אגפים, שמחוברים באטריום זכוכית לאגף ההנצחה. חלל האטריום מקורה בכיפת אלומיניום, כאנלוגיה למערכת "כיפת ברזל". צוותו של נופר מצא השראה במקום ובזמן קצת מרוחקים מהטילים של חמאס וחיזבאללה: חזית האגף הימני עוצבה כמו מסך מחשב עם 12 הבזקי צבע - כאבני החושן הגלוי על חזהו של הכוהן הגדול. אבני החושן, שהיו ככלי תקשורת בין העם לאלוהיו, שימש את האדריכלים לשיקוף פעולות המערך - המתרגם מפענח ופועל בהתאם לאיומי האויב. יש מי שזה יזכיר לו דווקא את הלוגו של מיקרוסופט.
ההשראה לכל מבנה בטון בנגב: אנדרטת חטיבת הנגב של דני קרוון. לחצו לסיפורה המלא
