If he loves you it doesnt matter the kids are not biologically his
Now you are alone and he is raising anyway 2 children that are not biologically his.

כמה פעמים השתמשת במילה "מאמצת". חבל שלא אימצת אותה לחיים שלך כאמא. אין מה להצטער על מה שכבר הוחלט ונעשה. נכון, לא מוכרחים להיות הורים. האימוץ היא אפשרות נפלאה. מנסיון.

בעולם בו אנו חיים יש אפשרות להביא ילדים גם אם את עקרה. עושים הפריה חוץ גופית מתרומה. כמה חבל שוויתרת על עצמך. למה?? למה לא לאמץ? לקחת פונדקאית?

ואחרי שאמרתי את כל זה... אין לי ספק שניתן למצוא משמעות ויופי בחיים גם ללא ילדים ולהנות מהישים, ויש הרבה ישים

אלה החיים וזהו, צריך למצות אותם וליהנות מהם בכל דרך אפשרית. כל הכבוד לך.

הרבה פעמים יש עקרות רגשית, מרוב לחץ. ואחרי שמאמצים, פתאום הגוף מגיב לאימהות ונכנסים להיריון. זאת תופעה ידועה. חבל שלא הלכת בדרך הזאת. אני מכירה הרבה אנשים שעשו זאת.

את כל כך לחוצה שבגלל זה את לא נכנסת להיריון.

ממה שקרה לדודה אולי מנע כניסה להריון. נכנסים להריון כשרגועים.

תתקשרי אלי יש לי מה לחדש לך.

שאישה היא רק רחם להשכרה עבור גבר.

גם לי לקח שנים להרות. עבדתי נגד הטבע. בסופו של דבר אלקים ברך אותי בארבעה ילדים נהדרים. אבל עם כל אחד שנולד כך הלכה וברחה לה האהבה. גם אני שקלתי להתגרש אבל התעקשתי שיהיה לי גם וגם. עכשיו יש לי ארבעה ילדים נהדרים ונישואין כושלים

אני הייתי בדיוק במצבך. לא ויתרתי. בדיוק ברגע המייאש ביותר. אחרי תשע שנות טיפולים וניתוחים. נכנסתי להריות מהפריית מבחנה בגיל 35. התאומות הן פרוייקט חיינו. עכשיו לכל חברינו יש כבר נכדים. ואנחנו צריכים עוד לחכות. אולי נתחיל לטייל כמוך.

אצלית מיוחדת מקסימה אין דברים כאללה

להתגרש מבעלך שאת אוהבת כדי שיוכל להביא ילד?
והוא עוד מסכים?
אין ספק שאהבה גדולה ונאמנות מוחלטת לא היו פה, שהרי יש היום דרכים רבות להביא ילדים, וגם בלי אפשר להיות מאושרים.

מאד יכולה להתחבר למסקנה הסופית שצריך להיות מאושר ללא תנאי.
ואני מאחלת לך שתמיד תהיי מאושרת.

נתחיל בזה שאם יש אהבה ענקית אז להיפרד בגלל עקרות זה מטופש.
נמשיך עם זה שבעלך כבר אמר לך שגם אם לא יהיו לכם ילדים אז זה גם בסדר מבחינתו...כלומר הוא היה מוכן לקבל אותך כמו שאת גם כאישה עקרה. נמשך עם זה שהוא פתח את השיחה במילים: אני מרגיש שאת כבר לא אוהבת אותי כמו פעם...כלומר הוא כנראה הרגיש שאת כבר לא באמת אוהבת...שלא נדבר על זה שהיום אפשר לאמץ...אל תמציאי תרוצים...נפרדת ממנו כי את כבר לא אוהבת אותו לא בגלל שאת עקרה...

את מדהימה אצילה מגיע לך שתמצאי חבר לחיים הקרבת המון כול הכבוד

יש עוד המון אופציות כמו פונדקאות וכאלה , בכל מקרה היה עצוב לי לקרוא שנפרדתם רק בגלל שלא הצלחת להרות . אני מאמינה שכשיש אהבה הילדים הם רק תוספת ואם את אוהבת מישהו את לא תסכימי לעזוב אותו רק בגלל שהוא לא יכול להביא לך ילדים . את אוהבת אותו וילדים צריכים להיות פרי האהבה שלכם ולא איזה כלי להגשמה עצמית . פעם גם אני חלמתי רק להיות אמא , בגיל 26 פתאום הבנתי שאני רוצה לחיות את החיים שלי כי פתאום כ"כ אהבתי אותם .. הבת שלי הגיעה בגיל 30 ואני כ"כ שמחתי שהענקתי לעצמי ארבע שנים של הגשמה עצמית וכייף למרות שכווולללםםם לחצו עליי להיכנס להריון .אני ובעלי עבדנו וטיילנו והרגשנו את האהבה שלנו בכל רגע .. כשהחלטו שזה הזמן נכנסתי להריון . וככה צריך , וגם אם הבת שלנו לא הייתה מגיעה היינו ממשיכים לאהוב כזוג בלי ילדים ולהיות יחד .הילדה מדהימה -אבל אנחנו היינו יחד עוד קודם .

ודחה את ההריון כי היא לא סובלת את בעלה לשעבר.

אהבה וקשר נשארים הרבה אחרי שילדים הולכים לדרכם. היה לך קשר מצויין. למה לא להנות ממה שיש? למה לא להסכל על הטוב? להמות מהטוב?