"מגיע לו להיות אבא": התגרשה כדי שבעלה יביא ילדים מאישה אחרת

"נולדתי במרוקו, הבת הבכורה מבין חמישה ילדים. בגיל חצי שנה עלינו לארץ. דודה שלי, שכבר התגוררה בישראל, לקחה את הוריי תחת חסותה והרעיפה עליי אהבה מטורפת. מגיל צעיר מאוד היא למעשה אימצה אותי. עברתי לגור אצלה, ובסופי שבוע היינו הולכות להוריי. מבחינתי היו לי שתי אמהות – אחת ביולוגית ואחת הדודה המאמצת. כשהתחתנתי, אמי המאמצת היא זו שהובילה אותי לחופה.

עוד בערוץ אנשים:

• הקצין שהשתתף במבצעים חשובים: "לא אוכל לנוח בביתי"
• קוראים לו נמר (כן, כן), והוא יכול להחזיק קונטרבס על הראש
• מארק צוקרברג מתכונן לתפקיד חייו
  

"כשבגרתי מעט, הייתי שואלת אותה: 'למה אין לך ילדים משלך?' היא סיפרה שהיא עקרה, ושזו גם הייתה הסיבה שהיא התגרשה כמה פעמים – בני הזוג שלה רצו ילדים והיא לא יכלה. מאז, זה היה הפחד הכי גדול שלי בחיים – שגם אני אהיה עקרה.

"כשהייתי בת 25 הכרתי את מי שהפך לבעלי. מכיוון שהסתובבתי מילדות עם הפחד מעקרות, רציתי להיכנס להיריון מיד. רציתי לדעת שהכל בסדר איתי. כשראיתי שאני לא נכנסת מיד להיריון, נכנסתי ללחץ מטורף. המשכנו לנסות, והנבואה שכל כך פחדתי ממנה התגשמה: לא הצלחתי להיכנס להיריון בדרך טבעית. התחלנו בטיפולי הפריה חוץ־גופית. במשך שמונה שנים עברתי עשרות טיפולים וחייתי אך ורק סביב זה. לא נסענו לחו"ל, לא טיילנו, לא בילינו. עברתי מיליון בדיקות, והשורה התחתונה הייתה שהעקרות שלי היא 'בלתי מוסברת'. בן זוגי היה בחור מקסים ותומך. לא פעם הוא אמר לי: 'אז לא נורא, לא יהיו לנו ילדים'. אבל אני הייתי אובססיבית לעניין. אמי המאמצת לקחה את זה עוד יותר קשה ממני. היה לי קשה להרגיש שאני מאכזבת אותה.

"יום אחד הרופא שטיפל בי לקח אותי לשיחה ואמר: 'זהו, אין לי איך לעזור לך יותר'. אמרתי שאני לא מוכנה לוותר. הלכתי לעשות טיפולים באופן פרטי אצל פרופסור ידוע. שוב התחלנו בטיפולים, נעזרנו גם בתרומת ביצית, ולא הצליח. פעם אחר פעם לא נקלטתי. 

"בגיל 35 כבר התחלתי להבין שיש מצב שאולי אני לא אצליח. הייתי בדיכאון. כעסתי. התאבלתי. בעלי לא ידע איך להתנהל איתי. יום אחד הוא בא אליי ואמר: 'אני מרגיש שאת כבר לא אוהבת אותי יותר, ואם זה כך, בואי ניפרד'. אמרתי לו: 'אתה יודע מה? מגיע לך להיות אבא. בוא נתגרש'. הוא נבהל, זו לא הייתה המטרה של השיחה הזאת. הוא רצה לנער ולזעזע אותי. אבל אני הבנתי שזה מה שנכון עבורו, וזהו, נפרדנו.

"בשנים אחרי הפרידה המשכנו להיות בקשר קרוב וחברי. היה לי ברור גם אז שאם היו לנו ילדים, לא היינו מתגרשים. הוא היה בעל מקסים וידעתי שהוא יכול היה להיות אבא נפלא. אבל היות שלא היו לנו ילדים, ואני הייתי שבורת לב, הרגשתי שאני חייבת לשחרר אותו.

"יום אחד הוא אמר לי: 'יש לי משהו חשוב לספר לך'. נפגשנו, והוא סיפר שהכיר מישהי נחמדה, גרושה ואמא לשניים, והם חושבים על חתונה וילדים. נתתי לו מיד את ברכת הדרך, אמרתי לו שאני מפרגנת לו ושאשמח שיהיה אבא. בתוך שלושה חודשים אשתו נכנסה להיריון הראשון. הוא שיתף אותי בכל השלבים. מאוד שמחתי בשבילו, אבל היה לי נורא עצוב. עברנו כל כך הרבה דברים מורכבים יחד, טיפולים קשים, מסע שלם – ופתאום, עם מישהי אחרת, זה הולך כל כך מהר ובאופן טבעי. כשהוא התקשר ובישר לי: 'אני אבא', שנינו בכינו. היום לו ולאשתו יש שני ילדים משותפים.

"לפני 15 שנה נפטרה אמי המאמצת. ישבתי וחשבתי עם עצמי, מה אני הולכת לעשות עכשיו עם החיים שלי? כל כך הרבה שנים השקעתי בלהפוך לאמא, וזה לא קרה. אבל האם האושר שלי תלוי רק בזה? ואז החלטתי שאני מתחילה למלא את חיי בדברים שאני אוהבת. פיתחתי את התחביב המרכזי שלי – טיולים ברחבי העולם – ומאז אני מטיילת כמו תרמילאית לכל דבר ופוגשת אנשים מדהימים מכל העולם. קיבלתי פרופורציות חדשות. התחלתי להבין שיש המון ברכה בחופש שיש לי בחיים. שילדים זה אמנם אושר, אבל גם הרבה דברים אחרים: חרדה, דאגה, מתח, אי־שקט, כבלים – ואני אדם חופשי, יכולה לעשות מה שטוב לי בלי שום מגבלות.

שורה תחתונה:

"היום, בכנות, לא הייתי משנה את חיי. אפשר לחיות חיים מלאי תוכן ועניין גם בלי להיות הורה. עצם קיומם של ילדים בחיינו לא הופך אנשים למאושרים".

______________________________________________________

טיפולי הפוריות הסתיימו עם לידת תאומים בגיל 50. הקליקו על התמונה:

פנינה בת צבי ובניה. "הם כבר גדולים, אבל הם עדיין צריכים אותי ואני צריכה אותם". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il