נהדרות שכמותכן, המשיכו לחזק זו את זו ואת דניאל ומוני.
מאיה בהצלחה!

החבר'ה הצעירים, לא רק אצלינו, בכל העולם, לא מצליחים לראות שנה קדימה, שנתיים קדימה,
ומשאירים מאחוריהם משפחות כואבות ומפורקות

אני אתכם חיזקו ואימצו כך אמא לימדה אותי לעזור לנחם.לפעמים אין הסבר לדברים שאנו לא מבינים.

לאבד אדם קרוב, אהוב, זה אחת החוויות הכי קשות שיכולות לעבור על בן תמותה. קשה, לפעמים בלתי אפשרי, למצוא מילים מנחמות. בכל זאת אנסה מניסיוני כמטפל ואקווה שיביא מעט מזור לכאב שלך.
אם תסתכלי לאחור תראי שאחד השינויים המשמעותיים שקרו לך בעקבות מותו של איתי היה הצורך להבין, לקבל תשובות, שבתורו הכריח אותך להגיע במחשבות וברגשות למקומות בתודעה שלא היית בהם קודם. יש שמחפשים תשובות בדת, אחרים יוצאים למסע רוחני. לא משנה הכסות, המהות היא יציאה מהמיקוד בעולם הרציונלי והיפתחות לעולם הרגשי/רוחני. הסיבה שהרבה אומרים לך לחזור ולרכוב היא לשם כך - עיסוק שמחבר אותך לטבע, לעולם החי ומפחית את המחשבות האובססיביות העקרות של אשמה, צער ואף ביטול עצמי.
איתי נמצא במקום אחר, הוא חי וקיים לא פחות מכל אחד מאיתנו, והדרך שלך להתחבר אליו היא באמצעות שמחה, אושר וחיות. יתכן שהדברים שלי ישמעו סתומים, אולי מתסכלים ואפילו מכעיסים. אני מקווה שעדיין ישמשו אותך במוקדם או במאוחר.
חזקי ואמצי!

אני זוכר את ריקי מנוף ים, ילדה יפה מאוד ובולטת מהאחרים. אני זוכר שהקניטו אותה . מעולם לא הבנתי מדוע. אני שמח שבנתה את ביתה ומשפחתה בישראל למרות הקשיים ומשתתף כמובן בצערה על הטרגדיה עם בנה.
אני זוכר ילדה חזקה באופי ואני בטוח שגם כאישה בוגרת היא כזאת. בהצלחה בכול ריקי, אושר ובריאות

כתבה מאוד מרגשת וכואבת, ממש כואב לראות את זה ילד יפה שכל החיים לפניו ששם קץ לחייו.
אל תקחי את זה על עצמך שלא עזרת ולא סייעת, לפעמים יש דברים שאנחנו לא יכולים לראות. בשירות הצבאי כשיש נשק בנמצא מספיק רגע אחד של שביזות וזהו.
כואב את כאבכם