השנים האחרונות לא היטיבו עם ג'ון טרבולטה. שורה של טרגדיות ושערוריות הפכו את חייו של הכוכב ההוליוודי למלודרמה צהבהבה, מסויטת ועצובה.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

ב־2009 הוא התמודד עם מות בנו הבכור ג'ט, שהיה אוטיסט וגם סבל ממחלת קווסקי (שגורמת לדלקת בכלי דם של ילדים). הוא נמצא מת בבית הנופש המשפחתי באיי הבהאמה אחרי שלקה בהתקף פרכוסים בעודו מבלה באמבטיה.

לפני שנה איים משבר קשה על שלום חיי הנישואין של טרבולטה ורעייתו, השחקנית קלי פרסטון, בגלל האשמות של מסז'יסטים ומאמן כושר שטענו שטרבולטה הטריד אותם מינית ואף הציע להם "מין תמורת כסף". ובנוסף לכל הצרות, דאג גוטרבה, שהיה הטייס הפרטי של המשפחה, איים לפרסם ספר זיכרונות, שבו יחשוף רומן שניהל עם מעסיקו במשך שש שנים.

אבל שום דבר לא ישבור את מלך הקאמבקים, שזכה למעט נחמה, כשבשנת 2010 נולד לו בן. כשנפגשנו לפני כמה שבועות בפסטיבל קארלובי וארי, בעיירת הספא והמעיינות הצ'כית, טרבולטה הפגין חביבות ואופטימיות.

אחרי תקופה ממושכת שבה התרחק מהתקשורת (מלבד גיחה קצרה לפני כמה חודשים ללונדון כדי לקדם מותג שעונים יוקרתי, שם נראה לצד בתו הבכורה), טרבולטה שוב נעמד באור הזרקורים, ומוכן להתראיין, בתנאי כמובן שלא נתחקר אותו על כל ההאשמות המביכות ועל חיבתו לעיסויים.

"חוויתי כידוע בחיי כמה אובדנים, אבל אני אדם אופטימי, וזה עוזר לי לשרוד", אמר כשנפגשנו. "גם הסיינטולוגיה מסייעת לי לעמוד בכל הקשיים".

לאחרונה חווית אובדן נוסף - חברך הטוב ג'יימס גנדולפיני, כוכב "הסופרנוס", מת במפתיע בבית מלון ברומא. איך הרגשת כשהתבשרת על מותו?

"אני אספר לך סיפור קטן שיסביר איך אני מרגיש בנוגע אליו ואל מותו: כשהיינו צעירים יותר, אבא שלי מכר צמיגי מכוניות לאבא של ג'ים (כך טרבולטה מכנה את חברו המת - א.ק). אני כבר הייתי מוכר, וג'ים ראה תצלום שלי, שאבי תלה אצלו בעסק בניו ג'רזי, וזה עודד אותו להיות שחקן. אז מתברר ששימשתי לו מקור השראה.

"מאוחר יותר שיחקנו בחמישה סרטים ביחד, וזה היה נהדר. לפני כמה שנים, כשעשינו יחד את 'לבבות בודדים', ג'יימס בדיוק עבר תהליך גירושין והיה מאוד עצוב. כשראיתי כמה הוא עצוב, ניגשתי אליו, ואמרתי לו: 'ג'ים, אמרתי לך פעם?', והוא שאל, 'מה?', ואמרתי לו: 'אהבתי אותך מהרגע שהכרתי אותך', והוא התחיל לבכות, כי הוא היה צריך לבכות. והרגע הזה היה חיבור אמיתי בינינו".

טרבולטה מגלה שגנדולפיני עמד לצידו כשהתמודד עם הטרגדיה של בנו ג'ט. "כשהבן שלי מת, ג'יימס לא הסכים לעזוב את העיר עד שאהיה בסדר. הרגשתי שהוא מאוד אנושי, ושזה מאוד לא רגיל בשביל שחקן להרגיש ככה בנוגע למישהו. אני מקווה שהסיפורים האלה מסבירים קצת איך אני מרגיש כלפיו".

טרבולטה לא מרבה לעבוד בשנים האחרונות, וגם לא ידע יותר מדי הצלחות. עכשיו הוא חוזר למסכים, כולל לשלנו, עם "עונת הציד" - מפגש פסגה בינו לבין רוברט דה נירו.

"אני מכיר אותו כבר הרבה שנים, עוד מהימים שהוא עשה את הסרט 'ניו יורק, ניו יורק', אבל לא יצא לנו לעבוד יחד", הוא מספר. "באותן שנים, דה נירו התחיל בארצות הברית את הטרנד של משחק טוטאלי - שאתה הופך לדמות באמצעות למידה של הידע שנדרש לדמות, למשל הדרך שבה דה נירו התכונן ל'השור הזועם' - הוא באמת למד אגרוף, ולכבוד 'ניו יורק, ניו יורק' הוא הפך לסקסופוניסט.

"וכשראיתי בשנות ה־70 איך הוא עובד, אמרתי לעצמי שזה סטנדרט חדש שעליי לדבוק בו - אז לקראת 'שיגעון המוזיקה' הבנתי שאני צריך להפוך לרקדן והקדשתי תשעה חודשים ללימוד. הייתי אומנם צריך להמתין הרבה שנים כדי לעבוד סוף סוף עם דה נירו, אבל ההמתנה הזאת השתלמה: זה היה נהדר, הרגשתי שאני מגיע לנקודה שבה אני יכול לשחק לצד שחקן נהדר".

הסרט "עונת הציד" עוסק בקצין אמריקאי שפרש משירות, וכדי להתמודד עם הזיכרונות הטראומטיים מימי המלחמה בבוסניה הוא מתבודד בבקתה בהרים. טרבולטה מגלם חייל סרבי, שיש לו חשבון לסגור מאז אותה מלחמה בבלקנים.

"'עונת הציד' היה ברשימה השחורה של הוליווד - כלומר, התסריטים שאף אחד לא מספיק אמיץ כדי להפיק. שמחתי שנמצאו האנשים האמיצים שיחלצו את 'עונת הציד' מהרשימה הזאת. אנחנו נמצאים בעידן חדש בקולנוע, שיש בו הרבה ראוותנות והגזמה.

"הקולנוע ההוליוודי כיום לא באמת עוסק באנשים ובדמויות. חשבתי לעצמי ש'עונת הציד' הוא הזדמנות נדירה לעשות סרט חשוב עם מסר חשוב. זה אולי הסרט הראשון מאז 'השיבה הביתה' ו'נולד ב־4 ביולי', שעוסק במנטאליות של אנשים שנכפה עליהם להילחם מלחמות, ושמרצון או שלא מרצון מבצעים פשעי מלחמה, וסובלים מכך".

"עונת הציד" הופק בין היתר בזכות חבורה של מפיקים ישראלים־הוליוודים, שמנהיג אבי לרנר. איך היה לעבוד איתו?

"אבי הוא אדם מעניין מאוד, משום שהוא עושה סרטים יפהפיים. הבעיה היא שלפעמים אין לו כסף להפיץ אותם באופן שיגרום להרבה אנשים לראות אותם. אבל הוא מאוד אמיץ ואוהב לעשות סרטים שהוא מאמין בהם".

בפברואר הקרוב יחגוג טרבולטה יום הולדת 60, וקצת קשה להאמין שמלך הרחבה של "שיגעון המוזיקה" מתקרב לעשור השביעי בחייו. בפסטיבל קרלובי וארי הוענק לו פרס מפעל חיים, ובטקס המחווה הוקרנו קטעים מסרטיו המפורסמים, מאלה שביים בראיין דה פלמה ("התפוצצות", "קארי") ועד זה שבו עבד עם קוונטין טרנטינו, שהעניק לו את הקאמבק של חייו בראשית שנות ה־90, עם "ספרות זולה".

"ידעתי עליות וירידות בקריירה שלי, אבל הן שוליות. הדבר היחיד שבאמת כואב לי הוא האבידות שלי. ויש כאלה הרבה בחיי, שהשפיעו עליי מאוד", מתוודה טרבולטה. "אני מאוד אוהב לעשות סרטים, ואני מרגיש בר מזל שהיתה לי הזדמנות לעשות אותם, אבל הם לא כל חיי".

רבים מהקולגות שלך פנו לבימוי. גם אתה מתכוון לעבור לצד השני של המצלמה?

"לביים ולהפיק זו מחויבות של 24/7, ואני יותר מדי מחובר לחיים מכדי לעשות את זה. אבל אם אביים, זה יהיה סרט קצר על ילד קטן שטס במטוס קטן ברחבי ארצות הברית עם פרופלור קטן שמטיס את המטוס. במהלך ההרפתקה הזו הוא פוגש כל מיני אנשים. הייתי רוצה שהבן שלי ישחק אותו ושאשתי תשחק את אמא שלו, ואולי אני אגלם את הקפטן. זה הדבר היחיד שארצה לביים".

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :