בחודש יולי האחרון פרסם מגזין "פורבס" את רשימת השחקנים הכי מרוויחים בהוליווד. במקום הראשון ניצב טום קרוז, ואחריו בעשירייה הפותחת משתרכים כל החשודים הצפויים והיפיופים המתבקשים, מג'וני דפ ועד ליאונרדו דיקפריו.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

לצד כל אלה ניצב השנה בגאון גם הקומיקאי היהודי בן סטילר, שבשנים האחרונות מרבה לככב בטבלת שוברי הקופות למרות, ואולי דווקא בגלל, שיפיוף זו מילה שמאוד מאוד גדולה עליו.

בגיל 46, סטילר מסרב לעצור. וזה משתלם לא רק כלכלית - בנובמבר הקרוב הסינמטק האמריקאי יערוך לו מחווה, בטענה שמדובר ב"אייקון קומי" וב"איש הרנסאנס של הקומדיה".

"הכי חשוב מבחינתי זה לא להשתעמם", הסביר סטילר את רוח התזזית שתוקפת אותו לאחרונה, כשנפגשנו בפסטיבל קאן. "אני עושה סוגים שונים של דברים, בין אם זה לשחק בקומדיות גסות, או לדבב סרטים מצוירים, או לביים או להופיע בתיאטרון. הגיוון הוא מה שחשוב. לפעמים אני עושה פרויקט פחות בטוח מאחרים ואז אני לוקח סיכון, וזה כל העניין - לאתגר ולעניין את עצמך. הכל תלוי מה מעניין אותי באותו רגע ובאיזה מקום אני נמצא בחיים".

מעניין באיזה מקום בחיים היה סטילר - שבמציאות מתגלה כאיש רציני, שלא ממש מנסה להצחיק - כשהחליט לעשות את הסרט "שומרים על השכונה", המשלב בין שתי אבני יסוד של הקולנוע: צחוקים וחייזרים.

בסרט, שמגיע אלינו בשבוע הבא, משחקים גם וינס ווהן וג'ונה היל, והפיק אותו שון לוי, האיש שביים את סרטי "לילה מטורף במוזיאון", שתרמו להפיכת סטילר לאחד האנשים היותר עשירים בבירת הסרטים.

"שומרים על השכונה" מתרחש בפרבר מנומנם של אוהיו, וסטילר מגלם פרפקציוניסט שעובד בחנות כלבו. באחד הלילות מתרחשת טרגדיה במקום עבודתו - שומר במשמרת הלילה נרצח בצורה אכזרית ומוזרה.

סטילר וחבריו לשכונה מחליטים להתאגד ולכונן משמר אזרחי, כדי לשמור על שלום התושבים. הארבעה נהנים להשתטות כמובן ולהתעמת עם המשטרה המקומית, תוך שהם מנסים למצוא את הרוצח, ומהר מאוד מגלים שחייזרים פלשו למקום.

"אחד הדברים שמשכו אותי ל'שומרים על השכונה', זה שהוא עוסק בחברות", מנמק סטילר את הבחירה להשתתף בסרט. "לטעמי זה יותר סרט על הבילויים יחד והיחסים הבינאישיים בתוך החבורה, ואיך ההתחברות הזאת משפיעה על חייהם, מאשר סיפור בלשי או קומדיה על חוצנים. כמובן שזה בעיקר סרט מצחיק".

סטילר מדווח שהוא נהנה לעשות את קטעי האקשן שנדרשו ממנו, "למרות שהם היו גם לפעמים קצת מפחידים", ובעיקר אהב לבלות עם קבוצת האנשים המצחיקים שמקיפה אותו בסרט. "זה אחד הסטים הכי כיפיים שיצא לי לחוות.

"כבר מזמן לא נהניתי ככה. רקדנו ושיחקנו פינג פונג. זה נהדר לבלות עם אנשים שגורמים לך לצחוק. עם וינס עשיתי לפני כמעט עשור את 'דודג'בול', והיה מרגש לשוב לשתף איתו פעולה, במיוחד שהפעם הקשר בינינו כבר נמצא ברמה אחרת. אני מקווה שההנאה שחווינו בזמן הצילומים תעבור לצופים".

בקיץ האחרון סטילר לא הסתפק בלשמור על השכונה, והכניס עוד מזומנים לקופתו התפוחה בזכות "מדגסקר 3: מקרקסים את אירופה" המצויר - עוד פרק בסדרה על החיות שברחו מגן החיות הניו יורקי, בה הוא מדבב את אלכס האריה.

היה לך כוח לעשות עוד "מדגסקר"? לא נמאס?

"אני עושה את הסרטים האלה כי אני אוהב אותם, וכל עוד הסיפור טוב, אני מאוד נהנה. העובדה שהסדרה מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן מאפשרת לי להכיר יותר את הדמות שלי, לקיים מערכות יחסים מתמשכות עם האנשים שמעורבים ב'מדגסקר', ולהשוות את עצמי כיום לאיך שהייתי לפני חמש שנים. כדאי לציין ש'מדגסקר 3' שונה לגמרי מקודמיו, כי יש בו אווירה של קרקס והוא מרגיש רענן וחדש. גם האנימציה הפעם מרהיבה במיוחד".

סטילר מפתיע כשהוא מתוודה: "אני לא אוהב גני חיות. אני אומנם לוקח לשם את הילדים שלי, אבל ראיתי סרט תיעודי על טבח דולפינים וזה מאוד השפיע עליי ברמת המודעות - פתאום הבנתי איך הדולפינים מגיעים לפארקי מים, ואני תמיד מרגיש שזה קצת לא בסדר לראות חיות בשבי. מאז שראיתי את הסרט הזה אני כבר לא אוכל מרק דולפינים".

סטילר משתעשע לפעמים גם בבימוי ("מציאות נושכת", "זולנדר", "רעם טרופי") וכעת הוא משלים סרט חדש: "החיים הסודיים של וולטר מיטי". "זה מבוסס על סיפור של ג'יימס פרבר, על בחור שיש לו חלומות בהקיץ ופנטזיות כדי לברוח מחייו השגרתיים. לצידי משחקים שון פן, שירלי מקליין וקריסטן וויג. יופי של קאסט".

מי הכי מצחיק אותך בימים אלה?

"לואי סי. קיי, וגם אדם סקוט ("חברים עם ילדים" - א.ק) ופאטון אוסוולט ("מלך השכונה" - א.ק), שאת שניהם ליהקתי ל'וולטר מיטי'".

סטילר מרגיש שהוא חווה עכשיו תהליך של התבגרות. "40 זה מספר גדול, ואני כבר בן 46. ככל שאתה מתבגר הזמן עובר הרבה יותר מהר, ואתה מתחיל לחשוב על הדברים שאתה רוצה לעשות בחיים ועל מערכות היחסים שלך. לפעמים אנשים חווים את משבר אמצע החיים, אבל אני מאוד שמח על הדברים שיש לי בחיים. בגיל שלי מאוד קל להסתכל על הדברים שאין לך, אבל לדעתי לא חסר לי כלום".

לתחושות הטובות האלה אחראים גם שני ילדיו, הבת אלה והבן קווינלין, מנישואיו לשחקנית כריסטין טיילור, בה התאהב בצילומי פיילוט לתוכנית טלוויזיה. "כשהייתי צעיר חשבתי רק על עצמי", מגלה סטילר, "ובזכות הילדים זה השתנה".

למה אתם מעדיפים לחיות בניו יורק ולא בהוליווד?

"אחרי שחייתי בלוס אנג'לס הרבה זמן, אני יכול לומר לך שהיא יכולה להיות מקום מאוד מבודד, לא כמו ניו יורק, שבכל מקום שאתה יוצא לרחוב יש הרבה חיים ואנרגיה. בלוס אנג'לס אתה צריך לנסות לחפש את הדברים האלה. ואם אתה חדש בעיר, זה מקום מאוד קשה ובודד להיות בו".

מרחוק החיים באל.איי נראים דווקא מאוד זוהרים.

"אנשים חושבים שאנחנו השחקנים חיים מציאות מאוד זוהרת, למשל בביקור שלנו בקאן. לצערי השארתי את היאכטה שלי בבית. סתם, אין לי יאכטה, וזה לא זוהר כמו שזה נראה".

אחת הדרכים בהן סטילר מעדיף להתנהל מול העולם היא באמצעות הרשתות החבריות והטוויטר. "בשבילי זו דרך נהדרת להתחבר ולתקשר עם אנשים ומעריצים ולקבל פידבקים - למרות שאתה לעולם לא יודע מה תקבל. לשמחתי, עד עכשיו רוב התגובות שאני מקבל הן חיוביות ונחמדות".

חוץ מלצייץ ולפרסם סטטוסים, סטילר אוהב לבלות עם משפחתו ולצפות בתחרויות ספורט. "בקיץ אני משתדל לא לעבוד ולהיות בבית עם המשפחה. לחיות מחוץ לעבודה - זה נותן לי איזון. אני אוהב ללכת למשחקי כדורסל, זה פורקן מעולה, טוב להיות כל כך מושקע במשהו.

"לפעמים אני נהנה לטייל בעולם. יחד עם זאת לפעמים זו תחושה מוזרה, כי אתה נוסע לסבב ראיונות, ואז זה לא טיול רגיל בשביל כיף אלא עבודה, ואני מרגיש אז בדיוק כמו בסרט 'אבודים בטוקיו'. עוד לא הייתי בסין, בדרום אמריקה ובאלסקה. לפחות יצא לי לבקר בישראל לפני כמה שנים, וזה היה מרגש וחשוב בגלל שאני מרגיש מחובר להיותי יהודי ולמקום ממנו אני בא".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :