את דניאל סלומון, 39, ודנה עדיני, 33, פגשתי בבית קפה באלנבי. רעשי הרקע סביבנו היו מחרידים: צפצופי מכוניות, צעקות, אוטובוסים ושיעולים בדציבלים של מופע אורקולי. אירוני, בהתחשב בעובדה שהסיבה שלשמה התכנסנו כאן היא הופעתם המשותפת בפסטיבל הפסנתר ה־14.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

השניים יחברו לערן צור, אילן וירצברג וירמי קפלן במחווה לאלבום האלמותי "בציר טוב", שחוגג 30 השנה.

זהו רק מופע אחד מתוך 35 מופעים של 150 אמנים ישראליים שלקחו פסק זמן מהחיים כדי להתכונן, לעשות חזרות ולקרוע את התחת פשוט למען ההזדמנות לעשות משהו קצת אחר ממה שהם רגילים. או כמו שדניאל מגדיר את זה: "איפה עוד יצא לך לראות את אריק ברמן עושה קאוור לניק קייב, את ישי לוי במופע אקוסטי ואת ארקדי דוכין ויהלי סובול על במה אחת?"

והוא צודק, פסטיבל הפסנתר מרגש, ויש שיגידו ש"בציר טוב" הוא אחד מגולות הכותרת. העובדה שיש פיל ענק (וורוד) בחדר בדמות ההיסטוריה של עדיני וסלומון כבני זוג הופכת את המופע רק ליותר מעניין.

יש להניח שרוב אזרחי העולם היו מעדיפים לעבור עקירת שן בינה במפתח שוודי מאשר להיסגר בחדר חזרות עם האקסים המיתולוגיים שלהם, אך לעדיני וסלומון זה באמת־באמת לא מפריע. הם נינוחים זה עם זה ונהנים לקנח כל תובנה של הצד השני ב"את כל כך צודקת, דנה", ו"דניאל אמר את זה בצורה מדויקת".

באיזשהו שלב אני מרגישה כמו גלגל חמישי וחלוד שמניע את השיחה למקומות מלאכותיים, בזמן שהשניים האלה מתרגלים את דינמיקת האח והאחות שלהם. אבל זה לא תמיד היה ככה.

סלומון ועדיני ניהלו מערכת יחסים של שנה ושמונה חודשים פלוס מינוס, ולא רק זה, אלא שמערכת היחסים הזאת קרתה בעיצומה של ההצלחה המטורפת של שניהם, ההצלחה של הדואט "רבות הדרכים", הכוכבות של עדיני בהרכב הבנות נחמה, ההופעה שלה בסדרה "על קצות האצבעות", ב"מסודרים" (כחברה של אסף הראל) ובעונות השלישית והרביעית של "השיר שלנו", ועלייתו של סלומון כזמר משמעותי בסצנה המקומית.

"יש משהו לפעמים בעייתי בשני אמנים שחיים בתוך בית", מסכימה עדיני כשאני מעמתת אותה עם המציאות, "חייב להיות מישהו שהוא האמן המתוסכל ותמיד היה זה שעוזר לאמן המתוסכל להיות מתוסכל. ייאמר לזכות דניאל שבמקרה שלנו הוא באמת נתן לי להיות האמן המתוסכל".

סלומון: "אני מסכים ולא מסכים עם דנה. זה לא חייב להיות ככה. אפשרנו את זה לעצמנו בגיל ובמצב שהיינו בו.

"היום אני לא בטוח שהייתי בוחר בזה. זאת אומרת, לא שלא הייתי בוחר בדנה. כל אחד היה בוחר בדנה. בכל מקום. וזה שדנה היתה בחיים שלי שדרג את המעמד שלי כגבר בכל מקום. היא היתה כרטיס כניסה למועדונים שלא יכולתי להתקבל אליהם לפני זה. אבל להיות עם דוגמן, זמרת או זמר, אני אישית לא הייתי בוחר בזה. לא הייתי בוחר בזה היום".

ועכשיו לעבוד ביחד, זה לא מוזר?

"אין לי באמת קשרים חזקים עם אקסיות עבר שלי. זה משהו שהוא קשה לי. עם דנה זה קרה לי בצורה נורא חזקה, יכול להיות שזה החיבור הטבעי בינינו, חברות ולא כבני זוג. חוץ מזה שמגיע לה מישהו כל כך הרבה יותר טוב ממני. כאילו, מה את מאחלת לה, אותי? מה, את מפגרת?".

דווקא התאמתם.

"גם כשהיינו ביחד, בחיים לא היה לנו ריב נוראי או משהו כזה, זה לא היה אף פעם ככה. שנינו היינו מבואסים מהחיים לעיתים, אבל ביחד. גם הפרידה בינינו לא היתה ברע. זאת פרידה של שני אנשים שאוהבים זה את זה".

עדיני: "גם אם אנחנו לא בקשר יומיומי ולא דיברנו שלושה חודשים, זה תמיד כאילו דיברנו אתמול. זה אף פעם לא 'אה, טוב שנזכרת. ולא התקשרת אליי ביום ההולדת'.

"דניאל הוא חלק מהחיים שלי ותמיד יהיה. הוא השראה אדירה בשבילי, הדברים שהוא לימד אותי. אני לא אתחיל לעשות רשימות שיגרמו לו להיות אדום. כל מקום שהוא נמצא, זה נעים לי. אני יודעת שיש מישהו מאחוריי, שהכל בטוח".

איך הגיע הרעיון למופע המחווה ל"בציר טוב"?

סלומון: "במשך כמה חודשים רציתי לעשות משהו לפסטיבל הפסנתר. חשבתי לעשות חגיגה לאלבום הראשון שלי, שחוגג עשור, וזה לא קרה. פתאום נאמר לי שעושים מחווה ל'בציר טוב'.

שמעתי אותו לראשונה בגיל 17, ולפחות בדור שלי הוא היה חלק נכבד בתהליך ההתבגרות, הכי קרוב לפינק פלויד בעברית. אותי זה החזיר לימי הגרעין של הנח"ל, קיבוץ אילון בצפון. ישבנו שם וחרשנו את האלבום הזה מבוקר עד ערב".

לעדיני יש תחושות קצת אחרות: "בשלושה חודשים האחרונים קרו כל מיני דברים בחיי ונכנסתי לאלבום הזה יותר. ואז הגיעה הפנייה מהפסטיבל, וזו היתה איזושהי סגירת מעגל".

לאיזה אלבום ישראלי אתם חולמים לעשות מחווה?

"חייב לומר שיש סיכוי שהייתי בוחר אלבום של זמרת, הראשון או השני של יהודית רביץ דווקא".

עדיני: "זה נורא קשה. משהו של אריק איינשטיין אני מניחה".

סלומון: "יפה. דנה היתה בוחרת באלבום של זמר ואני בשל זמרת. מה זה אומר עליי? אני כזה פתטי".

כיום, עדיני נמצאת בזוגיות עם הבמאי בן בכר ("ארץ נהדרת", "עם סגולה"). השניים נפגשו כאשר האחרון ביים את הפרומו לעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים" בהשתתפותה, אך נראה שגם בשבילה וגם בשביל סלומון, הרבה מים עברו בנהר.

זוג או לא זוג, השניים אחראים לאחד השירים המוכרים שידעה ארצנו, "רבות הדרכים". השיר אומנם "נכתב בהשראת צפייה ב־MTV", מודה דניאל בחיוך, אך עדיין הפך בזמנו לאחד הפסקולים המובילים בחיים של הרבה ישראליים.

"אם הייתי יכול הייתי מארח את דנה בכל הופעה שלי", עונה דניאל כשאני שואלת מתי יבצעו את השיר שוב על במה אחת, "אחת הסיבות שאני לא עושה את זה, לרבות העובדה שאני לא רוצה להציק לה, הוא שאני לא רוצה לשחוק את 'רבות הדרכים'.

"מהר מאוד הבנתי שצריך להפסיק לחרוש על זה, לא שזה לא נחרש בלאו הכי ברדיו. זה יקרה טבעית, זה כמו ילד כזה שיש לו חיים משל עצמו והוא הלך וגדל לאנשים באוזניים ובבתים ובלב. כשיהיה מתאים ניפגש עם הילד הזה פנים אל פנים".

דנה: "ופעם בכמה זמן עושים פסח ביחד, פעם אצל אמא פעם אצל אבא".

מאז ימי "רבות הדרכים" עברו כאמור, כמה שנים טובות וקריטיות. עדיני, שנחשבה לאחד השמות החמים בתעשייה, איבדה את עצמה קצת בתוך כל ההיסטריה ואז חזרה לשורשים, למוזיקה - ל"להיות האאוטסיידר, הצדדי", כמו שהיא מגדירה את זה.

סלומון, מצידו, הפך ליוצר מוערך, אם כי אחד שנחבא אל הכלים ולא ממש שומר על פרופיל גבוה. כך יוצא שאני תופסת את השניים, ובמיוחד את עדיני, על סוג של פרשת דרכים מקצועית: משחק או מוזיקה, "רוקדים עם כוכבים" פוגש את האלבום האחרון והאינטנסיבי שלה.

הקריירה של עדיני, כמו של זמרים אחרים בארץ שצריכים להרוויח את לחמם, מלאה בסתירות (מישהו אמר נינט טייב ודלתא?), אך היא לא ממש מתנצלת ומסרבת להתרגש. "אני עושה עכשיו סיבוב הופעות במסגרת התקליט שהוצאתי, 'אשליה'. ועוד מעט יוצא שיר חדש של מטרופולין, שזו להקה שאני שייכת לה וקצת פה ושם. יש כל מיני דברים".

דניאל?

"אני עומד להוציא סינגל מתוך פרויקט חדש - היום אומרים פרויקטים, לא אלבומים, כי אלבומים לא מוכרים. אני מתחיל להוציא סינגלים ממש עוד מעט. אני מסיים מוזיקה להצגה 'רעל ותחרה', הפקה ענקית של הבימה, ומתחיל עוד הצגה, וכותב לטלוויזיה, ומופיע פעם בחודש בקפה ביאליק. יש הרבה".

עדיני: "עשיתי הפוגה מאוד רצינית מהנושא של משחק. היה לי קצת טו מאץ' וברגע שהמוזיקה שלי נדחקה הצידה, היתה איזו הארה כזאת של 'שנייה, בואו נעשה סטופ ונראה מה רוצים ועושים'.

"בזמן האחרון התחלתי לחזור לעניין של המשחק והשתתפתי ב'יומני החופש הגדול' בערוץ דיסני, ובסרט שנקרא 'הגבעה' שעוד מעט יוצא וכל מיני דברים שעוד אי אפשר לדבר עליהם.

"עדיין, אני מאוד נשמרת שלא להיכנס לתוך הכדור שלג הזה, כי נורא קשה כשאתה נכנס להיות חצי־חצי. קצת איבדתי את עצמי, קצת הפכתי לרובוטית. להיות בישראל מוזיקאי זה סוג של תחביב. אבל במה אתה עובד?".

סלומון: "הכרתי את דנה וראיתי שהיא הולכת להיות כוכבת כל כך גדולה. מיד אחרי 'רבות הדרכים' היה גל של כל כך הרבה דברים שקרו לה ביחד. העולם גילה את דנה, וזה מאוד חימם את ליבי. מישהו שאתה מאוד אוהב חושף את עצמו ונהיה הפרח הזה. זה תהליך שנורא כיף לראות על מישהו שאתה אוהב".

עדיני: "יש משהו בעייתי בלהיות ההבטחה. זה הופך להיות 'אוקיי, תביא לראות מה העניינים איתך'. לי באופן אישי הרבה יותר כיף להיות בצד. יותר נעים לי".

סלומון: "זה אחד הסיכונים בעולם המוזיקה - ההתמכרות ללהיות הבטחה. ההגדרה של דנה מאוד מדויקת. יש אנשים שמתמכרים ללהיות הבטחה ולא רוצים לממש אותה".

מחווה ל"בציר טוב" בפסטיבל הפסנתר, 9.11, 23:00, סוזן דלל, תל אביב

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :