שעה וחצי אחרי שאנחנו אוספים אותו מביתו - אחרי פטפוט נינוח, חומוס אצל הבן של עיסא בעכו ועצירה בנהריה כדי לאסוף את הצלם שלנו, בחור בעל השם הלא ייאמן מייקל מן - שי אביבי סוף סוף נהיה רציני.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
ההזדמנות מגיעה כשהוא שואל אותי מה עוד אני עושה במגזין פרט לכתבות וראיונות, ואני עונה, "מבקר טלוויזיה". "מה?!", מתפלץ אביבי, "מבקר טלוויזיה? אתה צריך לצאת מזה כל עוד אתה יכול, נוס על נפשך. זה עיסוק שמקשיח וסוגר לך את הלב, לך ולאחרים. אתה מסתכל על הדברים בשחור או לבן, טוב או לא טוב. בשורה התחתונה זו ביקורת, זו התבנית שלה. ולא משנה על מי אתה כותב או מה אתה כותב. ביקורת טלוויזיה היא פשוט מקצוע שיסגור לך את הלב".
אז להחליף מקצוע?
"חד משמעית: כן!".
הראיון עם שי אביבי לא תוכנן להיות ראיון רגיל. לאביבי היה רעיון טוב יותר מהתרגולת הקבועה, זו שכוללת פגישה עם הטאלנט בבית קפה, שעתיים של שאלות שהוא יכול לראות מקילומטר, תשובות שיכולת לכתוב בעצמך ואז הביתה, עד שתהיה עוד תוכנית טלוויזיה שצריך לקדם.
הפעם התוכנית היא העונה השנייה של סדרת המסתורים המרשימה "תמרות עשן" (שלישי, 22:30, HOT3), שבה שוב מגלם אביבי את אלוף הפיקוד התימהוני והמשלומפר שמסתבך בפרשת חברי הקיבוץ הנעלמים, אבל במקום בית הקפה היה לו רעיון קצת אחר: מאחר שהסדרה צולמה ברמת הגולן, אביבי הציע שאת הכתבה נעשה במסגרת טיול מודרך בנופיו רבי ההוד של האזור.
ביזארי מעט, אין ספק, ותגובתי הראשונית לרעיון היתה בהתאם: לבלות יום שלם עם הטאלנט בגולן? מה קורה אם אין בינינו כימיה? מה קורה אם מישהו דורך על מוקש או מותקף על ידי דורבן? ומה קורה אם לא קורה כלום, אם בילינו יום בגולן ואני חוזר הביתה בלי שיהיה לי מה לספר?
בדרך לעכו (שם אכלתי שלושה ביסים של חומוס עליהם אשלם בהמשך) אני לומד המון על אביבי, כבר בן 47, בראש ובראשונה את זה: כיף לדבר איתו, ולא כל כך משנה על מה אנחנו מדברים. מדובר באיש שיחה מרתק עם חוש הומור עוקצני ונהדר שכולכם כבר מכירים היטב, והוא משרה נינוחות כה גדולה שכל החששות שלי מתפוגגים ונעלמים כאילו לא היו.
אחרי החומוס אנחנו מתחילים לעשות את דרכנו לכיוון הקיבוץ הפסטורלי מרום גולן, שבסמוך אליו צולמה "תמרות עשן". ומהסכנות המוסריות האורבות למבקרי טלוויזיה אנחנו מתגלגלים גם למדורי הרכילות והפפראצי שהוא מתעב בכל ליבו. "זה פורנו", הוא שוצף, "והאנשים שמתעסקים עם זה ניזונים מסבל. בטוח יש מספיק דברים חיוביים שאפשר לכתוב עליהם במקום לרדת לחייהם של אנשים, לא?".
אבל מדובר על מערכת יחסים דו־כיוונית, וגם הטאלנטים ניזונים מהמדיה במובן הזה."עזוב אותי, מכיר את הטיעון, משעמם. אפשר לנהל מערכות יחסים שמבוססות על כבוד הדדי. זה שהתחום הזה כולל גם קורבנות מרצון לא אומר שזה בסדר. ושמע, עוד לא מאוחר מדי עבורך. אתה עוד יכול לצאת מזה. אתה רק צריך להחליט".
זו לא כל כך החימה של אביבי שמערערת אותי, אלא יותר הרחמים והדאגה הכנה שבדבריו, וגם ככה החומוס, סנדוויץ' הטונה שאכלתי לפני ודרכיו המתעקלות של הגליל העליון קשרו נגדי וגרמו למהומה רבתי בקרביי. כשאנחנו מגיעים לבסוף למרום גולן, אני מרגיש איום ומתחבא מאחורי איזה שיח (קוצני, אני מגלה מאוחר מדי) כדי להקיא, בזמן שאביבי מתחבק לשלום עם מי שהולך להדריך אותנו במהלך היום, אמיר דרורי, תושב המקום ובעל חברת הטיולים הצב המעופף. אם הייתם פה בשני העשורים האחרונים וראיתם טלוויזיה מדי פעם, הרי שקריירת המשחק של אביבי מוכרת לכם. ערוץ הילדים, "החמישייה הקאמרית", "הבורגנים", "בשורות טובות", הבייבי הסמי־אוטוביוגרפי שיצר עם אשתו ועד יציאות קולנועיות כמו התפקיד המופרע ב"אדמה משוגעת". אבל גם מאחורי הקלעים צבר אביבי רקורד מכובד ביותר, ובין התחנות היו ניהול מחלקת הפרומו של קשת, את ערוץ ביפ המנוח בתחילת דרכו ואחר כך עבודת התוכן בערוץ 10 שאף הסתיימה בקדנציה של שנה כמנהל חטיבת התוכן. "במסגרת האפשרויות שעמדו שם בפניי בזמן כזה קצר", הוא מספר, "עשינו כמה דברים מגניבים לגמרי בעיניי. ואז הגיע שלב שהם החליטו לשבץ דרמה יומית, את 'פיק־אפ', ב־21:00. לא היה לי מה לעשות עם זה, אפילו לא היה לי מה להגיד, ועזבתי. זו היתה הנקודה ללכת מבחינתי, אבל היתה לי שנה מדהימה שם". ומה הדבר הבא?"לא הציעו לי כלום. תשמע, אני לא חושב שמישהו בערוצי הטלוויזיה ירצה אותי. אני לא ממש שייך למה שהולך שם עכשיו. ריאליטי, למשל. אני חושב שיש להם גן של הבנה במה מדבר להרבה אנשים. לי אין את הדבר הזה. אני פשוט לא מבין בתקשורת המונים. אני טיפה יותר ספציפי".
אתה בכלל צופה בטלוויזיה?"לא, אבל לא בגלל שאין לי מה לראות, אלא בגלל שאני בוחר בסופר קפידה את מה שאני רואה, ואם כבר יש לי זמן אני אצפה באיזושהי סדרה, אם אני יכול. 'משחקי הכס' לדוגמה, היתה מעולה. ושמע, הסדרות הישראליות, גם אלה שמחורבנות בעיניי ושלא מעניינות לי את התחת, עשויות טיפ־טופ. זה דבר מדהים שקרה פה, שהמקצוענות נכנסה והיום היא שליטה".
עזוב אותך מצורה, אני מדבר על תוכן."אל תזלזל בצורה. ולשאלתך, אסביר את זה ככה: את העונה הראשונה של 'האח הגדול' ראיתי, ונהניתי מאוד".
זה ממש מפתיע אותי."גם אותי. ממש נהניתי, אבל אחר כך החלטתי שזהו, יותר אני לא נוגע בזה במקל. לא מאידאולוגיה, אלא מהמחשבה על השחתה של זמן. תראה, הטלוויזיה היום פונה ליצר, ברובה, אבל מולידה מתוכה גם דברים טובים. לא היינו פוגשים לא את שפרה ולא את נינט, ושתיהן נהדרות בעיניי, בלי הריאליטי. אבל היצר הזה אחראי גם לפיתוי, זה לחם וסוכר לבן, ואני לא מתכוון להיכנע ולבזבז על זה שעתיים־שלוש בערב. החיים פשוט קצרים מדי, ואני צריך לעשות בעיקר דברים שמיטיבים איתי. שעתיים־שלוש כאלה בערב ואתה מרגיש שנשמתך נמצצה על ידי המכשיר".
גם ברמה המקצוע שלך?"כן, עד כמה שאני יכול. החלטה לחיות חיים טהורים יותר מבחינת הבחירות המקצועיות שלי תבוא עם מחיר פיננסי. צריך לזה סוג של ביצים שלי, אני מודה, אין כרגע. יש תפקידי משחק שאני לוקח כעבודה, לא כטריפ יצירתי, ואני חי לגמרי בשלום עם זה שאני עושה קמפיינים פרסומיים, למשל. יש דברים שאני עושה כדי לפרנס את עצמי ואת משפחתי ולדאוג לעתידי. ככה זה, וזה יופי".
* את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון פנאי פלוס החדש
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- היכן תפגשו כוכבים בביקיני?
