"שיגעון הסקי שלי התחיל לפני עשרים שנה. החוויה הראשונה בחרמון לא הייתה מוצלחת, נפלתי כל הזמן, וגם בקורס סקי שלקחתי באוסטריה לא הצלחתי מי יודע מה, אבל בפעם השלישית, בחופשה באיטליה, הצלחתי לגלוש כמו שצריך וחיידק הסקי דבק בי. מאז, בכל שבת ראשונה שאחרי 15 בינואר, כלומר אחרי המע"מ, גם אם העולם יתהפך, אני נוסע לחופשת סקי. עם השנים גם חבריי הטובים ובני משפחותיהם נסחפו בשיגעון הזה, וכולנו נוסעים יחד מדי שנה.

"בחנוכה לפני 16 שנה, בחופשה בחוות סקי בסלווה שבצפון איטליה, יצאתי עם שלושת ילדיי, אלעד, שהיה אז בן 15, ענת בת ה-12 ואלון בן ה-8 ואיתנו עמית, בת של חברים, לגלוש במסלול מסודר, כמו שאנחנו נוהגים לעשות תמיד. השטח היה הררי, מיוער, לא סתם מדבר לבן, ובסיום הגלישה חשנו כולנו התרוממות רוח. היה כזה כיף, שהילדים ביקשו שנחזור על כך. עלינו למעלה ברכב והתחלנו לגלוש בשורה עורפית. אני ראשון, ענת אחרי, אלון אחריה, עמית אחריו ואלעד הקטן בסוף.

"במסלולי סקי מוגדרים יש נוהל כזה שכל תהום קטנה בדרך או מקום שיש בו חשש לנפילה מגודרים ברשת גומי גמיש בצבע אדום. גם אם נפלת, הרשת הודפת את הנפילה ואתה קם וממשיך. באחד העיקולים במסלול שמעתי את ענת צועקת לי: 'אבא, אני נופלת', הסתובבתי מיד, ועוד הספקתי לראות אותה נתקלת בגדר, נתקלת בסלע, מגלש אחד שלה ניתק, היא נתקלת בסלע, עפה באוויר - ותוך שניות נעלמת מעיניי לתוך תהום של שלושים מטר, כולה טרשים, סלעים וקרח.

"הגעתי במהירות לגדר, אבל בגלל הלחץ המלגשיים הארוכים שלי הסתבכו בגדר ונפלתי. את התחושה הזו אני לא מאחל אפילו לשונאים שלי. הייתי בטוח שזהו, אין לי בת יותר. באותו רגע כבר נפרדתי ממנה.

"הילדים הגיעו אליי מבוהלים, לא הייתה לידנו שום נפש חיה אחרת, ועדיין לא הצלחתי להשתחרר. ביקשתי מבני אלעד שירד אל ענת. לא היה זמן לחשוב הרבה. אלעד הוריד את המגלשיים, המעיל והכפפות, וניסה לרדת למטה, אבל השטח היה כל כך חלקלק, שהוא פשוט שכב על הבטן, החליק למטה ונעלם מעיניי בתוך שניות.

"אחרי כמה דקות נוראות, כשאני לכוד ברשת כמו חיה ולא רואה את ילדיי, הצלחתי סוף סוף להשתחרר. התחלתי לרדת, אבל המדרון היה תלול מאוד ואני איבדתי שליטה על הגוף והתגלגלתי למטה כשתוך כדי כך אני חוטף מכות נוראות ומכה אחת חזקה במיוחד בכתף.

"כשהגעתי למטה ראיתי את אלעד עומד בתוך נחל של מי שלגים שהופשרו ואת ענת יושבת מדממת על סלע. התברר שהוא הציל את חייה. היא נפלה ישר עם הפנים לתוך המים והמגלש שלה נתקע בסלע מתחת למים ולא אפשר לה להשתחרר. אלעד מצא אותה מנסה נואשות להרים את הפנים מעל פני המים. זה היה עניין של שניות עד שהייתה טובעת. הוא שחרר את המגלש והושיב אותה על הסלע. במרכז המצח נפער לה חור גדול ומדמם, השפתיים היו שסועות והיא לא יכלה להזיז את הראש.

"חבשתי את הראש שלה בצעיף כדי לחסום את הדם ושנינו התחלנו לדבר אליה ולהרגיע אותה. אמרנו לה שהילדים האחרים מזעיקים בינתיים עזרה. ככה חיכינו לפחות רבע שעה שנראתה לנו כמו נצח. היינו חסרי אונים, התפללנו שמישהו יגיע, ובינתיים הילדה התחילה לקפוא מקור ונרדמה מדי פעם.

"הזמן חלף, ואף אחד לא הגיע. לא הייתה ברירה, ביקשתי מאלעד ללכת להזעיק עזרה. הוא ניסה לטפס על המדרון אבל העלייה הייתה תלולה וקפואה, פשוט בלתי אפשרית. בשלב מסוים הוא התחיל ללכת בתוך המים בניסיון להקיף את ההר, אלא אז שמענו רעש של מנועים מתוך הוואדי וראינו באופק שני אופנועי שלג מגיעים לעברנו. המצילים הגיעו ברגל בתוך המים, עם אלונקה, העלו עליה את ענת, וככה התקדמנו כולנו עד לנקודה שבה המתין לנו מסוק ובו רופא.

"הטיסה הייתה קשה מאוד. חום הגוף של ענת ירד והיא כל הזמן אמרה: 'אבא, קר לי, קר לי'. כשהגענו לבית החולים התברר שהיא שברה את עצם הבריח בשני מקומות והעצם נתפסה בצוואר. היו חייבים לנתח אותה בו במקום. אחרי שהיא נכנסה לניתוח הרופא התעקש לבדוק גם אותנו. התגלה שסדקתי את הכתף ושאלעד סובל מכוויות קור בכל הגוף ומנקע בקרסול.

"בסופו של יום, הדלקנו יחד נרות חנוכה, כאשר כולנו חבושים, חבולים, מקובעים, אבל חיים. חודשיים אחרי כן כבר גלשתי שוב, באותו מקום. ידעתי שאם לא אחזור לזה מיד, לא אחזור אף פעם. כולם התאוששו, הילדים חזרו לעשות סקי אחרי שנה, גם ענת".

השורה התחתונה:

"קודם כל, כדי להזכיר לעצמי שיש לי ילדה שהרווחתי מחדש. אבל גם ככה אני פטליסט מושבע. אני מאמין שלכל אדם יש גורל משלו, ואף שנפצעתי וכמעט איבדתי את הילדה שלי, לא הפסקתי לעשות את הדבר שהכי מדליק אותי בעולם - סקי. החיים חזקים מאיתנו, וכל עוד יש לנו זמן פה, כדאי שלא נוותר על הדברים שאנחנו אוהבים.

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

___________________________________________________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור: