"בחודש יולי לפני כשנתיים יצאתי עם החבר'ה מהעבודה ליום כיף. תכננו לאכול ארוחת בוקר בטבע, לעשות טיול קצר במים ולהמשיך לפעילויות אקסטרימיות יותר. כיוון שהייתי בתחילת החודש התשיעי להריוני, אמרתי לעצמי שאשב בצד ואצלם את כולם.
לעוד סיפורים מרגשים, לחצו כאן
"הגענו עם האוטובוס לחנייה של עין תינא, שמורת טבע קטנה בעמק החולה, למרגלות רמת הגולן, והלכנו כ־700 מטר עד שהגענו לנחל. מצב הרוח היה נפלא. לבחורים הכנו חולצות מודפסות 'נמר אלפא' ולבחורות חולצות 'מאלפת נמרים'. כשהגענו למים היו כאלו שלא רצו להירטב ובחרו במסלול המקביל, אבל אני, הגיבורה, נכנסתי. חוץ מאיתנו היו שם גם משפחות עם ילדים קטנים, כמה כיתות בית ספר וזוגות של פנסיונרים. "אחרי כרבע שעה של הליכה בתוך המים גילה אחד החבר'ה עשן מיתמר מנקודה מסוימת. הוא צלצל מיד למכבי האש, אבל בשלב זה לא היינו מוטרדים כי היינו מוקפים במים וחשנו מוגנים. "אלא שלמרבה הפחד, האש הרימה ראש והתלקחה בגדול. פקח של הקרן הקיימת הגיע ואמר לנו להתקדם בכיוון מסוים, אבל זה התברר כחסר מוצא. הבנו שעלינו לברוח, אבל כבר לא יכולנו לחזור על עקבותינו כי האש התפשטה וחסמה את הדרך חזרה. היינו לכודים."החלטנו לרוץ לכיוון מפל המים ולהתחבא שם. החבר'ה מהעבודה גילו תושייה, והחליטו לפלס מוצא דרך הצמחייה במעלה ההר. הם שברו שיחים ותלשו קוצים, ואנחנו טיפסנו אחריהם ותוך כדי טיפוס הרגשנו את החום הנורא של האש ושמענו איך היא מלחכת את העצים. שלג שחור של פיח נפל עלינו, ועשן כבד אפף אותנו.
"כשהגענו סוף סוף למפל, הבנו שאין בו מספיק מים כדי להציל אותנו. אחד הבחורים, יוראי, לקח אותי ביד והתחיל לסחוב אותי אחריו לראש ההר, וכל הזמן הזה הרגיע אותי במילים טובות ואמר לי שהכול יהיה בסדר ושהתינוקת שלי עוד תיוולד. טיפסתי איתו על הסלעים, עברתי דרך שיחי קוצים, נשרטתי ונפצעתי, ועד היום אני לא מבינה איך הצלחתי לעלות את ההר בתנאים ההם, הרי באותה תקופה בקושי עליתי קומה אחת. כנראה שיצר ההישרדות חזק מכל. "הסיוט נמשך ונמשך. כשחשבנו לרגע שניצלנו, החלה לנשוב פתאום רוח חזקה, וכולנו הבנו שהיא תביא אחריה את האש בתוך דקות מעטות. רציתי כבר לוותר, אבל החברים לא נתנו לי. אחד מהם, צחי, המשיך לגרור אותי למעלה כשהוא אומר לי כל הזמן 'רק עד העץ הזה' ואחר כך 'רק עד העץ הזה'. מתחת לאחד העצים ראיתי זוג פנסיונרים תשושים שלא יכלו לזוז. היה להם מבט בעיניים כאילו הבינו שזהו זה. הייתה שם גם משפחה עם שלושה ילדים קטנים. כל אחד מההורים לקח איתו ילד אחד והם התחננו שמישהו יעזור להם לסחוב את הילד השלישי. איתן, אחד הבחורים שלנו, לקח ילד וסחב אותו כל הדרך על הגב. כדי להרגיע אותו, הוא שר לו, והילד שר איתו ובכה. החברים שלנו ממש הצילו שם חיים. "הייאוש כבר אחז בנו, אנשים מבוגרים בכו כמו ילדים, ואז סוף סוף ראינו את הג'יפים שבאו להציל אותנו. העלו אותנו עליהם במהירות, וכולנו נסענו החוצה דרך האש כי זו הייתה האפשרות היחידה להגיע לחנייה, שם חיכו לנו אמבולנסים. באמבולנס התחלתי להרגיש צירים והפרמדיק כבר הוציא ערכת לידה, אבל בבית החולים נרגעתי. בתי ליבי נולדה רק חודש אחרי."מאוחר יותר הבנו שהאש כילתה 10,000 דונם של יער ושהספקנו לברוח ממש ברגע האחרון, לפני שהכול נשרף. ניצלנו בנס ובזכות החברים הטובים.
"כמה ימים לאחר השריפה צלצל אליי בכיר ממכבי האש ואמר שהוא מבין שלא קיבלנו סיוע בזמן. הוא הסביר לי שעין תינא היא שמורה לא מוכרזת ושאנשים נכנסים לשם על דעת עצמם. אבל הרי הרבה משפחות מטיילות בשמורות כאלה בשבתות. ומה אם יקרה משהו ולכוחות ההצלה לא תהיה דרך להגיע לשם?
"הבוס שלי, דוד בנינו, אמר לי לאחר שהכול נגמר כי אולי היינו צריכים להיות שם כדי להציל את הילדים שפגשנו. אבל לא הסתפקנו רק בכך. החברה שבה אני עובדת, אלפא נומריקס טכנולוגיות בע"מ, החליטה לתרום 34 אלף שקל לבית החולים שניידר לילדים – אלף שקל על כל עובד. משהו מעין ברכת הגומל, הכרת תודה על כך שניצלנו".השורה התחתונה:
"בבית גיליתי שאף אחד לא מבין מה עברתי. בלילות שאחרי כן לא יכולתי להירדם. עד היום יש לי פחד נורא מאש. לא אתן לילדיי לצאת לשום טיול אלא אם כן אצטרף אליהם כהורה מלווה. בטיול הזה הבנתי שאין על מי לסמוך, לא על כוחות ההצלה ולא על מכבי האש. רק בזכות החברים הגיבורים ניצלנו".
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
ומה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
________________________________________________________________________________________________________________________
לכל אדם יש סיפור:
- נלחם על חייה של אחותו ולא הצליח להצילה
- התעמתה עם משפחתה ויצאה לחופשי
