בפעם האחרונה שנסעתי לטיול ארוך בחו"ל לקחתי איתי את כל הספרים שלא הספקתי לקרוא בחודשים שקדמו למסע ודחפתי לתרמיל. הוא היה כבד. מאוד. בדרך, עם כל המשקל הזה על הגב ובלב (ספרים משום מה תמיד מעוררים רגשות רכושנות תמוהים), הבנתי שהגיע הזמן להפסיק עם הקנאות הזו כלפי העטיפות הצבעוניות וצרורות הדפים המודפסים. הגיע הזמן לתת להם ללכת. וכך, בתחנת אוטובוס נטושה במדבר בקליפורניה, נשקתי לספר הראשון שסיימתי לשלום והנחתי אותו על הספסל. כך נפרדתי גם מהספרים הבאים - בים, בבתי קפה, ברכבת. הוספתי בצד הפנימי של הכריכה כמה מילות המלצה על הספר ובקשה קטנה: קראו, והעבירו הלאה. אני לא יודעת איפה הם מסתובבים עכשיו (פול אוסטר, ג'ק קרואק ודוד גרוסמן, אני עדיין אוהבת אתכם) – אבל מאוד נחמד לי לדמיין שהם המשיכו את הטיול שלי בזמן שאני כבר חזרתי לארץ. יותר מתאים להם ככה, מאשר להמשיך לאסוף אבק על המדף בסלון.

הופכים את כל העיר לדוכן ספרים

בימים האחרונים מסתובבת יוזמה קטנה בפייסבוק שמטרתה דומה: שבוע ספר אלטרנטיבי, בו מתבקשים המשתתפים להוציא את הספרים המשומשים מהבית אל החצר, המדרכות או הספסלים ולהעביר אותם הלאה. "בואו נהפוך את כל העיר (או המדינה) לדוכן של ספרים!", הם קוראים בהזמנה והתוצאה, אם תצליח, אולי תביא אלינו שבוע ספר חדש, כזה שבו אפשר לקרוא בלי לקרוע את הארנק.

בתוך כל הסיפור הזה, נעלם משהו יסודי וחשוב: אהבה לספרים. הרי מה שאכפת לנו, בסופו של דבר, זה שיהיה לנו משהו יפה, מרגש, מעורר השראה - לקרוא
שבוע הספר אוטוטו סוגר מאה שנות פעילות. הראשון נערך בקיץ של 1926 בזכות המו"לית ברכה פלאי, יום אחד שבו הוצבו כמה דוכני ספרים בשדרות רוטשילד והנחות חביבות של 25 אחוזים ניתנו לרוכשים. שלושים שנה אחר כך לקח המשורר והסופר שלמה טנאי את היוזמה וערך את שבוע הספר העברי השלם הראשון. משבוע הפך האירוע לעשרה ימים והרבה מהקהל שמגיע, עורך שם את רכישת הספרים השנתית שלו. האם משתלם? לא בטוח, אבל אי אפשר להתעלם מהקסם של מאות אלפי ספרים המונחים במקום אחד, ומי יודע כמה אנשים מסתובבים ביניהם ומדפדפים.

אוהבים ספרים? תמחזרו

הרבה ביקורת נכתבה בשנים האחרונות על שבוע הספר, שעולה להוצאות הספרים הרבה כסף ולא מצליח להשאיר אותן על הרגליים. במקביל, כשהאינטרנט בועט ושוקק לנו מתחת לאצבעות, יוצא שאף אחד לא מרוצה מהסיפור. הרוכשים, עד כמה שהמחירים יורדים, עדיין מאמינים שיקר להם. הסופרים לא מצליחים לסגור את החודש, וההוצאות נראות כאילו הן עומדות בעיקר לסגור את עצמן. בתוך כל הסיפור הזה, נעלם משהו יסודי וחשוב: אהבה לספרים. הרי מה שאכפת לנו, בסופו של דבר, זה שיהיה לנו משהו יפה, מרגש, מעורר השראה - לקרוא. מה עוד צריך?

פרויקט "סיפור חוזר" מקבוצת "שכולו טוב", מהווה גם הוא מעין שבוע הספר אלטרנטיבי שכזה, רק שהוא נערך כל השנה. העמותה, שמאפשרת לפגועי נפש הזדמנויות תעסוקתיות באמצעות עבודה באיסוף ומסירת ספרים, מציבה דוכני ספרים משומשים בכל מקום: בתי קפה, גני ילדים, אפילו חדרי כושר – ומוכרת אותם ב-20 שקלים בלבד, לטובת השימוש החוזר.

"לצד האהבה הרבה שלנו לספרים", הם אומרים. "תעשיית הנייר היא התעשייה החמישית בהיקף הזיהום שלה". ההמלצה שלהם היא למחזר. מי שמוסר ספרים לפרויקט, מקבל זיכוי של חמישה שקלים לרכישת ספרים אחרים בפרויקט ובקארמה סביבתית טובה לעתיד.

שבוע הספר יפתח ב-15 לחודש והשבוע האלטרנטיבי יתחיל במקביל, ברחוב. קריאה נעימה!