רותם ויסמן הופכת בלוגרים מובילים בעולם לשגרירים נלהבים של ישראל

ארבע הנשים הצעירות שהגיעו ביום שישי שעבר לביקור בישראל, לא שמעו על הרצח של דני גונן בשומרון וגם לא נחשפו לאסון בחתונה ביבנה או ללינץ' שבוצע בפצועים סורים בגולן. אפילו השם מירי רגב לא הגיע לאוזניהן, על אף שרוב הכותרות בעניינה של שרת התרבות החדשה התפרסמו במהלך שהותן כאן.

קחו למשל את רוזטה תורמן מארצות הברית, שמגדירה עצמה "אישה שחורה שמחה", וכך גם נקרא הבלוג המצליח שהיא מנהלת. "היא בחורה מאוד מעניינת", אומרת רותם ויסמן, שהייתה המארחת שלה בארץ. "היא מסתובבת בכל העולם, משתתפת בוועידות, ואין לה בית קבוע. לישראל היא הגיעה מפריז, וכל מה שעניין אותה זה העצמה נשית, נשים יזמיות, נשים אתיופיות, רב-תרבותיות. היא רצתה לראות נשים כמוה, והיא ראתה. מירי רגב לא מעניינת אותה, והיא גם לא תעניין אותה עוד 20 שנה. אם הייתי מספרת לה על מירי רגב, היא הייתה אומרת: 'אוקיי, אז מה? מה אני עושה עם זה?' כל הדברים האלה שמאוד מעניינים אותנו, ממש לא מעניינים אותה".

יותר מעניין אותה איפה אוכלים ארוחת ערב היום?

"חד-משמעית. לכן, אם הייתי צריכה לתת לאנשים במשרד החוץ עצות בנושא הסברה, הייתי אומרת להם: 'התדמית של ישראל בעולם הרבה פחות גרועה ממה שחושבים, אז צאו מהפאניקה'. הבלוגרים שאנחנו מביאים לכאן כותבים על ישראל רק דברים טובים. רוזטה, לדוגמה, כתבה פוסט מדהים: 'לא ידעתי שזה יהיה ככה, מי ידע מה זה ישראל בכלל? לא ציפיתי להגיע, אבל זה נורא מעניין, נורא מדליק. לא ידעתי שזה המצב, לא ידעתי איזו אנרגיה יש כאן. לא הייתי מגיעה לכאן סתם, אבל עכשיו נפקחו לי העיניים'. זה מה שהיא כתבה אחרי יום וחצי. לכן אני חושבת שאין סיבה לפאניקה. רק בארץ יש פאניקה. התקשורת יוצרת המון פאניקה בגלל ה-BDS, אבל בעולם זה נון-אישו; יש עוד המון קונפליקטים שכותבים עליהם, ולא כולם מתעסקים בזה, אז בואו נירגע".

שבוע שלם של היי

את הדברים האלה אומרת ויסמן אחרי שנה בתפקיד מנהלת הסיורים בארגון וייב ישראל, שמטרתו שיפור תדמיתה של המדינה בחו"ל דרך אירוח בלוגרים ואושיות רשת, שמובאים לכאן לשבוע עמוס פגישות, טיולים, ארוחות, סדנאות ובעיקר פינוקים. העיקרון פשוט: אתה בלוגר שכותב על אוכל? ניקח אותך למסעדות הכי טובות ונכיר לך שפים. את מנהלת בלוג שעוסק בחדשנות בטלוויזיה? נפגיש אותך עם ארז טל ונראה לך איפה צילמו את "פלפלים צהובים". אתם מתעסקים באופנה? תכירו, זאת דורין פרנקפורט. ואם הנושא הוא יזמות נשית, ניקח את רוזטה תורמן למרכז פרס לשלום ונעמיד מולה נשים אסרטיביות שמדברות אנגלית בלי טעויות וחוזרות שוב ושוב על מושגים כמו "Challenge" ו"Diversity". מסביב יהום הסער, אבל בבניין המעוצב ביפו מקרינים תמונות של תינוקות פלסטינים שקיבלו טיפול בשערי צדק ושולפים מתהום הנשייה שם שכבר שנים בקושי מזכירים אותו – אוסלו. תורמן ושלוש חברותיה לסיור הקשיבו בנימוס. אחר כך שאלו מתי יהיה להן זמן ללכת לים.

הכירו את וייב ישראל

וייב ישראל הוקם על ידי ג'ואנה לנדאו, עורכת דין ויזמית ישראלית ממוצא בריטי, והוא פועל ללא מטרות רווח וממומן על ידי תורמים פרטיים. מאז 2011 אורגנו שבעה-שמונה סיורים מדי שנה, שבכל אחד מהם השתתפו ארבעה עד חמישה בלוגרים ממדינות שונות. האורחים לא מוציאים ולו אגורה על התענוגות הרבים שמורעפים עליהם, כך שאין פלא שהפוסטים שמסכמים את ביקורם כאן מלאי תשבוחות. "אף פעם לא כתבו דבר רע", אומרת ויסמן. "לא נעים לי לטפוח לעצמנו על השכם, אבל הסיורים שלנו מורכבים באופן כזה שהכול מרגש, דינמי, אותנטי, מגניב, חווייתי. האורחים כל הזמן בהיי, אז אם מישהו לא אהב חוויה אחת מתוך ה-50 שהוא עבר כאן בשבוע, הוא לא יכתוב עליה. אני גם כל הזמן מדברת איתם במהלך הביקור, שואלת אם הכול בסדר, ואין להם תלונות. מישהו יכול להגיד לי אולי שהייתה לו בעיה עם הכביסה במלון, אבל לא יותר מזה".

לאף אחד לא הייתה בעיה עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

"לא. אני הייתי בטוחה שישאלו אותי הרבה על המצב כאן, והופתעתי: זה לא מעניין אותם. הם לא כל כך יודעים על הסכסוך. הם לא מהאנשים שיושבים כל היום מול ערוצי החדשות שמשמיצים אותנו. לפעמים שואלים אותי אם אני מכירה פלסטינים, אבל בלוגרית שכותבת על אוכל, מה שמעניין אותה זה אוכל, אז אני לוקחת אותה למסעדות מדהימות, והיא אחר כך מפרסמת מתכונים. המשלחת שעסקה בטלוויזיה הייתה כאן בזמן הבחירות, ואפשר היה לראות על הפנים שלנו שאנחנו מתוחים, אבל אותם זה לא עניין. ראינו יחד את התוצאות, ואחרי שתי דקות הם חזרו לדבר על עלמה זק ושאלו מתי יוצאים למסעדה.

"מה שכן, לפעמים תוכניות משתנות בגלל אירועים שקורים. בספטמבר שעבר הייתה צריכה להגיע משלחת שכותבת על אורח חיים בריא, אבל בגלל צוק איתן דחינו את הסיור לנובמבר. לא רצינו להביא לכאן אנשים כשהמצב הוא לא שגרתי. כשהם הגיעו, היה בירושלים פיגוע דריסה והחלטתי לא לקחת אותם לשם. בכל סיור יש נסיעה לירושלים, זה הדבר התיירותי היחיד שאנחנו עושים, ובדרך כלל אנשים מאוד מתרגשים מזה, אבל אני החלטתי לא לקחת סיכון. אמרתי להם: 'תקשיבו, אני אהיה איתכם גלויה. המצב לא הכי מדהים, ואני בטוחה שאתם לא רוצים להסתכן כקבוצה, אז ניסע למקום אחר'. הם התאכזבו, כי הם רצו לראות את הכותל ואת הכנסיות, אבל אחרי יום בים המלח הם היו בעננים".

כך נראה הסיור שהוקדש לאורח חיים בריא

תורת היחסים

ויסמן (29), "רווקה תל-אביבית" כהגדרתה, נולדה ברחובות לאב פרופסור לביו-טכנולוגיה ולאם מורה לחינוך גופני. אחרי שירות צבאי כמש"קית חינוך בצנחנים למדה פרסום ותקשורת שיווקית ב-FIT בניו יורק, וכדי לממן את הלימודים עבדה בקונסוליה הישראלית. "אחר כך פילסתי את דרכי למשלחת ישראל לאו"ם", היא משחזרת. "הבנתי שבאו"ם יש אקשן והולכים לאירועים, וזה קסם לי. הרגשתי שזה משהו שמתאים לי לעשות. אני לא דיפלומטית, אין לי כישורים, לא למדתי יחסים בינלאומיים, אבל איכשהו מצאתי את הדרך להיות העוזרת של סגן השגריר".

מה זה "איכשהו"?

"גיליתי שהתפנה תפקיד, ביקשתי יפה להתמודד עליו, ישבתי בראיון וכנראה שעשיתי שם משהו טוב. התחלתי לעבוד ולהבין מה זה כל האקשן הזה של יחסים בין מדינות, ומה השגריר ההוא אמר, ומי הצביע בוועדה הזאת, ואז אמרתי לאנשים: 'חברים, מהלכים אסטרטגיים זה אחלה, אבל למה שלא נביא לאו"ם קצת תרבות ויצירתיות? תנו לי את תיק התרבות'. התחלתי לטפל באירועים, וכשהפקתי אירוע של ישראל בחנוכה, אנשים עמדו בתור בדצמבר, בקור, כדי להיכנס. הייתי אז פישרית בת 24, אבל לא הייתה לי בעיה להתקשר לעוזרת של באן קי-מון ולהזמין אותו. היה לי אומץ בלתי רגיל והמון נחישות".

והוא הגיע?

"באן? בוודאי. להרבה מהאירועים שלנו הוא הגיע. הרבה פגישות נערכו".

איך מגיעים לעוזרת של מזכ"ל האו"ם?

"זה עניין של יחסים בין אנשים. אני הבנתי שכדי להשיג מה שאני רוצה ולהביא אנשים לאירועים של ישראל, אני צריכה להתחבב וליצור קשרים, בין אם זה עם המזכירה של באן או עם העוזרת של השגריר האיטלקי, שהיה לי קשר מאוד חם איתה. צריך גם לדעת להגיד 'מזל טוב' ו'חג שמח' כשצריך. הכול מתבסס על קשרים".

אחרי שחזרה לארץ עבדה במרכז פרס לשלום כאחראית על תקשורת וניו-מדיה, וכעבור שנה נכנסה לתפקידה הנוכחי. עיקר עבודתה, לדבריה, הוא לאתר את הבלוגרים שיוזמנו לביקור, כשאחד הקריטריונים המרכזיים הוא מספר העוקבים: אחדים מהאורחים שהיו כאן מתגאים ב-800 אלף ואף במיליון, כך שאי אפשר לזלזל בהשפעה שלהם. עיתונאים שעובדים בתקשורת הממסדית לא מעניינים את ויסמן. "אנחנו לא מחפשים את הקול העיתונאי", היא מסבירה. "אנחנו מחפשים את אלה שכותבים את מה שהם רואים, בלי הטיות ושיקולים זרים אחרים. בלוגרים הם אנשים שכותבים על חוויות שלהם, על עצמם, על הסביבה, ואנחנו מאמינים שדרכם אפשר להשיג הרבה יותר".

אז לא כדאי להביא לכאן את הפרשן המדיני של "ניו יורק טיימס"?

"שיביאו גם אותו, בכיף, אבל אנחנו מתעסקים בדברים אחרים, לא בהסברה קונבנציונלית מסורתית. אני תמיד אומרת שצריך ללכת על הדברים הפחות מוכרים, על הפחות צפוי והיותר מחתרתי".

בספטמבר הקרוב תצטרף למחתרת ההסברה של וייב ישראל משלחת בלוגריות שכותבות על אמהות; כעבור חודש תנחת כאן קבוצת כותבים שעוסקים באופנה; ובדצמבר יגיעו אלה שמתרכזים בחדשנות בחינוך. סביר להניח שגם הם יכתבו שיש לנו ארץ נהדרת. איך לא חשבו על זה במשרד החוץ?

הסיורים של וייב ישראל

___________________________________________________________

עוד באנשים:

• חנן בן ארי: המתנחל לשעבר שהפך ליקיר המיינסטרים הישראלי
• ג'ון גרין סבל כילד מבריונות והפך לסופר הנוער המצליח בעולם
• החליטו לעזוב את הארץ אך לא ויתרו על שלושת הכלבים